השופט: אמיר דהאן, בית משפט השלום באשקלון המועד: יום שני, 14.7.14, שעה 8:50 הנושא: שינוי תנאי מעצר מבצע "צוק איתן" בעיצומו, לפני רבע שעה היו שתי אזעקות כמעט רצופות, אבל בית המשפט פועל כסדרו. השופט אמיר דהאן דן בבקשות לשינוי תנאי מעצר שלפני משפט, ובזמן בו ישבתי באולמו עסק בתנאי מעצר בית.
התיק הראשון עוסק בנער, ולמרות זאת מתנהל בדלתיים פתוחות; אולי הוא כבר מעל גיל 18. דהאן בודק תחילה האם אביו של הנער נוכח באולם, ושם לב שיש לו שני שמות פרטיים. "אמרו לי שזה על שם שני הסבים, ואמרתי שדי ברור מאיפה הם באו". האב: "אני לא מחליף את השם". דהאן: "בשביל מה להחליף? תמיד אמרתי שבשביל להחליף את השם צריך לשאול את הסבא, וזה אי-אפשר".
אחרי שיצר אווירה מחויכת, ניגש דהאן לעיקר וממשיך באותו טון רך: "אתה מבין מה מיוחס לו? אתה צריך לדאוג שהוא לא יעשה את זה שוב. זה העניין של הערבות. בן אדם גם גלימה שיושב על הדוכן צריך לסמוך על בן אדם בלי גלימה שעומד לפניו". האב מתחייב לקחת איתו את הנער לעבודה, דהאן שואל מהי עבודתו ומה יעשה איתו בנו.
"זה מאוד פשוט: אחד תמורת אחד", מסביר לו דהאן. "אם האימא באה לקחת אותו - זה משם [ממקום העבודה]. העניין מאוד פשוט: בכל עת צריך להיות לידו מישהו שחתם ערבות והשופט ראה אותו והוא ראה את השופט. הבנת? אני צריך טלפון שאתה עונה לו", מבקש דהאן ומקליד אותו בעצמו. ההורים מבטיחים שהם או הסבתא יהיו עם הנער, ודהאן אינו שם לב שהסבתא איננה. הוא פונה לנער: "אתה מסכים לזה, או שאתה מעדיף את המעצר?". האימא מבטיחה: "המעצר עשה את זה".
דהאן קורא לנער: "כל זה מסביב, מה שקוראים בצבא 'נשק מסייע'. העיקר זה אתה, הרצון שלך לצאת מזה. כל פעם שאתה מרגיש חלש - תבוא לפה. אני נמצא בשמונה ונדבר". בהחלט צעד יוצא דופן, שאולי ניתן להבינו על-רקע עברו יוצא הדופן של דהאן שהיה מורה למתמטיקה במשך 14 שנים במקביל ללימודי המשפטים וההתמחות.
"אני רוצה לראות אותה" גם בתיק הבא מוכן דהאן לגלות מעורבות בלתי מצויה. הנאשמת המצויה במעצר בית באילת אינה נוכחת וטרם הוגש תסקיר, והסניגור מבקש דחייה לא ארוכה להגשתו. כמעט ואין מפקחים, הוא מסביר, כי האב מאושפז בבית לוינשטיין והאם מאושפזת בעקבות ניתוח. דהאן מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בנוגע לנחיצות מעצר הבית לנוכח השינויים במשפחה, ומוסיף:
"אני רוצה לראות אותה. תרים לי טלפון, תגיד לי מתי היא תוכל להגיע. קצת מדאיג אותי מה שאמרת. אני לא רוצה שיהיו כאן הפרות [בשל העדר מפקחים]. תנסה להביא אותה מוקדם, באחד הימים בשמונה [בבוקר]. אני רוצה לדבר עם הנערה, אפילו בלעדיך".
הסניגור מזכיר שאסור לה לישון באשקלון, ודהאן מתיישר: "אז תבוא בארבע [אחרי הצהריים]. רק תגיד לתביעה יום לפני שאתה פה. זה שקרה אירוע במשפחה, זה מאוד בעייתי. מצד שני, אני לא רוצה לשבור את התנאים לפני שאני מדבר עם העלמה עצמה". דהאן מכניס לפרוטוקול שהוא רוצה להתרשם מהמצב הבית וייתכן שיקל את תנאי המעצר בלי לשירות המבחן "שעמוס מאוד והמתח של הזמנים הוא גבוה".
הנאשם בתיק הבא מצוי במעצר בית מאז מאי 2012 והסניגורית מבקשת להקל בתנאים. "הבנתי, תודה", עונה דהאן ומפגין תשומת לב ויעילות: "הנימוק הכי טוב שאני רואה פה הוא שההליך העיקרי מתעכב ולא באשמתכם. הנאשם השני המשיך בקריירה אחרת - נאמר כך. זה שופך אור על יחסי הכוחות בין השותפים בתיק, מי היה הדומיננטי, מי הלך באיזו דרך. דבר הלמד מסופו - זו אחת הדרכים שהתורה נדרשת בהן".
דהאן מראה שהוא קרא בו במקום את התיק העיקרי, כאשר הוא פונה לתובעת: "לשני הדיונים האחרונים הגעתם בלי תיק ואי-אפשר היה לקדם אותו". בלי לשאול אותה, הוא מעמיד אותה בפני עובדה ומכתיב בשמה: "לאחר ששמעתי את המלצת בית המשפט - מפה את ממשיכה". היא מבינה את הרמז ומסכימה לביטול התנאים המגבילים.
"אז הוא לא ימצא" בתיק הרביעי חושב דהאן בקול אם ראוי שהוא בכלל יטפל בתנאי מעצר הבית, אחרי שהנאשם הורשע בידי שופט אחר, אך מתרצה. "שום ערב לא יערוב בלי שיתקיימו שני תנאים: שאני אדע מי הוא ושהוא יידע מי אני, ולצורך כך הוא צריך לבוא לפה". התובעת מתנגדת לכך שאחיו של הנאשם ואשתו יהיו ערבים, כי האח הורשע במירמה ואילו האחות בשמירת הריון ואפילו לא הגיעה לבית המשפט. "תורידי הילוך, אחרת לא נוכל לרשום את מה שאת אומרת", הוא מעיר לה.
הסניגורית מבקשת להגיב, אבל דהאן מסרב: "אין לנו זמן, עצורים מחכים. תוסיפי בכתב". היא עונה בחוצפה: "הייתי פה בשמונה, עם כל הכבוד". דהאן מעדיף להגיב באיפוק: "עם כל הכבוד, עצורים מחכים". לאחר שהאח נחקר בידי התובעת, דהאן קורא לנאשם: "הכל בסדר? אתה יוצא שאם תצא לעבודה, זה בגלל שבית המשפט סומך עליך. חריגה אחת מתנאי השחרור - אתה חוזר למעצר".
הסניגורית טוענת שכרגע אין לו עבודה והוא צריך לצאת לחפש, מה שאינו יכול לעשות בתנאי מעצר בית. "תביאו עבודה ואז נדון בזה", עונה דהאן. "קודם שיישב קצת על הטלפונים, אני יודע איך החיים מתנהלים. גם אחיו יחפש לו". הסניגורית ממשיכה בטון החצוף: "זה לא עובד ככה. ראיון עבודה יכול להיות מהיום למחר. אז הוא לא ימצא עבודה! אני לא מבינה את זה". דהאן מעדיף שלא להעמיד אותה במקומה ועונה בנחת: "אז הוא לא ימצא. יש בית משפט מחוזי בבאר שבע, אפשר לערער".
לעומת זאת, הוא מסכים שהאח יהיה ערב למרות עברו הפלילי וכך גם הגיסה, למרות שהיא מרותקת למיטתה. האח אומר שאשתו יכולה לצאת מהבית לתחנת המשטרה הקרובה, ודהאן קובע שהסניגורית תחתים אותה על תצהיר שהיא מבינה את תנאי הפיקוח.
השורה התחתונה: שופט אנושי מאוד, אולי יותר מדי - דבר הבא לידי ביטוי בנכונותו הגורפת להקל במגבלות של מעצרי בית. שולט היטב בחומר ומתנהל ביעילות. היה מקום שיעיר לסניגורית שפירשה את אורך רוחו כרשות להתחצף.
יעילות: 8 מזג שיפוטי: 8. 