במשך שנים ארוכות למדי נחשבו עגלות ה"אלטע זאכן" כחלק אינטגרלי מן הנוף העירוני הקבוע. סוס רתום לעגלה ועליה עגלון, התר אחר חפצים ישנים למכירה, היו לחיזיון כמעט יומיומי.
אלא שלא עוד. השבוע החליטה ועדת הכלכלה של הכנסת לשים קץ לעוד סממן אופייני ונוסטלגי בארץ הזאת. פסק דין המוות שלה על עגלות ה"אלטע זאכן" נועד במהותו לחסל באחת את פקקי התנועה הקשים שנוצרו בעטיין ברחובות הערים ובכבישים הבינעירוניים.
אבל עם זאת מתפרשת סתימת הגולל על ה"אלטע זאכן" כפגיעה אכזרית בפרנסתם של ה"בעלעגולע". המדובר ברוכלים לא מעטים, שמצאו בעגלה ובסוס את מטה-לחמם הקבוע. מקץ עשרות שנים של תעסוקה מבורכת, הם מוצאים עכשיו את עצמם ניצבים בפני שוקת שבורה, לא רק בלי סוס ועגלה, אלא גם ללא פת-לחם.
רובם ככולם קשישים וזקנים, שאין באפשרותם למצוא תחליף לעיסוקם משכבר הימים. מבחינתם, על כן, זוהי מכה אנושה, שספק אם בכלל יוכלו אי-פעם להתאושש ממנה.
זקוקים למוצא מרביתם בילו את מיטב שנותיהם על גבי העגלה והסוס, כשהם מובילים על גביהם מאסות כבדות של רהיטים, בגדים משומשים וגרוטאות למיניהן. יעדי הביניים הקבועים שלהם היו בתים ודירות של תושבים, ואילו היעד הסופי היה שוק הפשפשים - קודש הקודשים מבחינתם.
בכבישים העירוניים והבינעירוניים הסואנים הם זכו, תדירות, למנות הגונות של קיתונות וגידופים עסיסיים מצד נהגי מכוניות, שראו בהם, בחמת-זעמם, מטרד מעצבן ובלתי-נסבל, על שלא עלה בידיהם לעקוף אותם ומשום שנאלצו, בעל-כורחם, להיגרר אחריהם בשובל ארוך של מכוניות משתרכות.
עכשיו, עם ההחלטה הרת הגורל לסתום את הגולל על ה"אלטע זאכן" - מן הראוי גם למצוא את שביל הזהב, שבו יצאו נשכרים לא רק בעלי מכוניות ממה שנחשב בעיניהם למטרד בלתי נסבל, אלא גם ה"בעלעגולע" עצמם, שנותרו להוותם ללא פרנסה.
