השופט: אורי הדר, בית משפט השלום באשקלון המועד: יום שלישי, 14.07.14, שעה 09:45 הנושא: תביעות קטנות נכנסתי לאולמו של השופט אורי הדר, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", כאשר הוא ניסה להסביר לתובע מדוע הוא עלול להסתבך בהליך יקר וממושך. מעיון במערכת נט המשפט עולה, כי ככל הנראה היה זה בתביעה בסך 20,000 שקל של דיירים בבניין, בטענה לחבלה בזדון במכוניתם בידי עובד של חברת הניהול. הם הגישו תמונות שלו כפי שנקלט במצלמות האבטחה, אבל טענת ההגנה היא שזה לא אותו אדם. הדר אומר:
"תמיד טוב שכאשר ייגמרו הטילים, תשבו ותנסו לסגור את כל הסכסוכים ביניכם. אם לא, תוכל להביא 20 עדים, אבל זה יהיה בבית משפט שלום ושם ההליכים הרבה יותר יקרים. כל עד שיבוא, נפסוק לו 400-300 שקל, תלוי מאיפה הוא יגיע. תזכור שהנטל הוא עליך. אם היית מראה לי תמונה של ביבי, הייתי אומר: זה ביבי. אבל יש [בתיק] תמונות שאי-אפשר לזהות, ולא נהפוך את התיק הזה למסדר זיהוי. תביא 100 עדים [שזה האיש] - התיק יעלה לך 40,000 שקל בהוצאות".
הדר מקדם את התיק בהחלטה לפיה על הנתבעת למסור רשימה של שמות שוכרי דירות [שייתכן שמישהו מהם הוא המזיק], וקובע בשמו של התובע שהוא ישקול אם לתקן את כתב התביעה לאחר שיקבל את הרשימה. "אם התיק קצת יותר מתנפח - הוא עובר לבית משפט שלום", שב הדר ומבהיר לו. "בתביעות קטנות אנחנו לא מנהלים תיקים עם הרבה עדים ומומחים ומחלוקות רחבות על הנזק". הוא גם מבהיר זאת בהחלטה: "אם כתב התביעה יתוקן ויכלול נתבעים נוספים, ויתברר כי המסכת העובדתית הנטענת מחייבת שמיעתם של עדים רבים לרבות מומחים, תישקל העברת התיק לבית משפט שלום".
חולצת-גופייה ומכנסיים קצרים גם התיק הבא עוסק ביחסי שכנים. בקומה הראשונה של בניין מתגורר זוג של עולים מברית המועצות, ועולה אחרת משכירה את הדירה שבקומה השנייה. הדיירים טוענים שיש בדירתם רטיבות שמגיעה מהדירה שמעליהם, בעוד בעלת הדירה (באמצעות בנה; היא לא יודעת עברית מספיק טוב) אומרת שמקור הבעיה הוא ברכוש המשותף שבקומה השלישית. כעת יצטרך הדר לבזבז המון זמן כדי להסביר לתובעים למה אין להם קייס.
"לא הבנתי מה כתוב בכתב התביעה. שב ותספר מה קרה", אומר הדר לתובע (הלבוש, אגב, בחולצת-גופייה נטולת שרוולים ובמכנסיים קצרים). אחרי שהצדדים חוזרים על טענותיהם, מסביר לו הדר: "אתה צריך להביא מומחה שיגיד מאיזו דירה הנזילה אצלך. יש פה כתב תביעה, דף אחד, אין לי מומחה, שום דבר". התובעת מתחילה לצעוק ברוסית, הדר תוהה מה היא אומרת, אבל לא מתערב ומשוחח עם בנה של הנתבעת האומר שבעיית הנזילה כבר נפתרה. הדר פונה שוב לתובע: "אתה רוצה להגיש תביעה? תתבע את הדיירת מקומה 3, אי-אפשר בלעדיה. תצרף חוות דעת של מומחה". התובעת ממשיכה לצעוק והדר ממשיך להתעלם.
התובע מתווכח: "מה אכפת לך [שאתבע את] קומה 2?". הדר מתחיל לאבד את סבלנותו: "זו תשובה לא טובה. זו תשובה טובה כשאתה יושב עם חברים בבית קפה על שפת הים. בבית משפט אתה לא אומר 'מה אכפת לי'. תכף אתה תחטוף הוצאות על זה. לא מחייבים [אפילו] בשני שקלים כי כך נראה ו'לא אכפת לי'. אם יהיה לך מומחה שיגיד שהמקור של הנזילה הוא בדירה שלהם, תתבע אותם".
"זה לא פרלמנט בבית קפה" כעת פונה הדר לתובעת הנסערת: "אנחנו לא נותנים פסק דין באוויר. זה לא פרלמנט בבית קפה. בבית משפט נותנים פסק דין על סמך עובדות. אני לא מחייב בן אדם להוציא שקל מהכיס בלי הוכחות. הם [הנתבעים] יתנו לך להיכנס. תביא אינסטלטור שיגיד מאיפה הנזילה. אם הוא יגיד שהמקור הוא בקומה 2 - תגיש תביעה, תצרף את המסמך, תביא את האינסטלטור. אם הוא יגיד שזה בקומה 3 - תגיש תביעה ונחייב אותה [את הדיירת] לפתוח [את הדלת]".
הדר מתעניין, איך בכלל הגיעו התובעים לסכום הנתבע - 3,500 שקל. גם על זה אין להם תשובה. "אני אומר לך ברוח טובה", הוא מנסה שוב. "כשאני אומר 'מומחה', אני לא אומר פרופסור בהנדסת בניין. תביא בעל מקצוע שיגיד שצריך לקלף, לטייח ולצבוע וזה עולה כך וכך. מה אתה רוצה? שאני אחייב מישהו להוציא 3,500 שקל כי הגשת דף נייר?".
הגיע הזמן להתקדם. הדר כותב בשם הנתבעת, שהיא תאפשר לתובעים להיכנס לדירה כדי לבדוק את מקור הנזילה. "אני נותן צו שהוא יאפשר לך להיכנס לדירה. כל יום שלא יתן לך להיכנס - הוא ישלם 200 שקל", חוזר הדר לתובע. הוא קובע שיש הסכמה שהתביעה תימחק ללא צו להוצאות, כי "אני לא מנחש. זה לא שיעור במשפטים, זה בית משפט". אם יתברר מקור הנזילה, ממשיך הדר להכתיב, יהיו התובעים רשאים להגיש מחדש את התביעה נגד כל דייר שהם סבורים שהוא אחראי לנזקים.
התובעת שוב מדברת-צועקת ברוסית והדר מגיב: "זה טוב שתדברי איתם, אבל בחוץ". המאבטחת שנכנסה במקרה לאולם מנסה להשתיק אותה, אבל הדר לא מתרגש: "זה בסדר, היא מסיימת". הוא מסביר להם שוב כיצד לתאם את הבדיקה בדירת הנתבעים והדיון מסתיים. את צעקותיה של התובעת במסדרון ניתן לשמוע גם מבעד לדלת העץ העבה של האולם.
"תשלמי 7,500 שקל ונגמור" התיק השלישי נוגע אף הוא לסכסוכי שכנים. מעשה בדיירת בקומת קרקע, אשר בנתה מחסן כתוספת בנייה. באה הדיירת שמעליה והשתמשה בגג של אותה תוספת כרצפה למקלחת שלה, בלא לשלם דבר. הדר מבקש לראות תמונות, כי - כרגיל בנט המשפט - "זה תמיד סרוק לא ברור". התובעת נפטרה מאז הגשת התביעה ובמקומה מתייצבת בתה, שהיא אחת היורשים. בהתאם לרוחו של בית המשפט לתביעות קטנות, הדר לא מקפיד על הפרט הזה ודן בתיק לגופו.
הנתבעת טוענת שהיא בנתה כחוק, והדר מסביר ש"הבעיה היא לא בהיתר" אלא בעצם השימוש בתקרה של שכנתה בתור רצפה; את ההסבר הזה הוא נותן בצורה קצת מסובכת מדי. הנתבעת, שאינה יודעת עברית, נעזרת בתרגום לרוסית של בתה. בינתיים הדר מתקדם מול התובעת ומנסה לברר מהי העלות של התקרה בלבד, משום שהוא התרשם שהסכום הנתבע הוא עלות בניית כל התוספת המקורית. "מה שאת מראה לנו זה כל המחסן; מה שמעניין אותנו זה כמה שווה הרצפה של התקרה והעמודים [התומכים בה]".
התובעת מפתיעה ואומרת, כי הנתבעת כבר הודתה שהיא צריכה לשלם והציעה 6,500 שקל לפי חוות דעת שבידה, אבל רוצה לקזז מהתשלום את העלות של הצנרת בכל שלוש הקומות. הדר קובע מיד שהצנרת הזו אינה רלוונטית, משום שהיא משרתת את המקלחת של הנתבעת. "תשלמי 7,500 שקל ונגמור", הוא משכנע את הנתבעת. אבל יש בעיה משפטית, משום שעדיין אין בקשה לקיום צוואה ופורמלית אין יורשים. הפתרון של הדר: עורך הדין של התובעת יחזיק את הסכום בנאמנות עד שייקבע מי מקבל כמה.
השורה התחתונה: תביעות קטנות מצריכות סבלנות רבה, אך דומה שהדר ניחן בסבלנות יתרה; אין מקום לאפשר לתובעת לצעוק ללא הפסקה. הוא מקדם את התיקים ביעילות גם מול צדדים שלא רק שאינם מתמצאים בהליך, אלא גם אינם יודעים את שפתו של בית המשפט. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 7 