השופט: אביחי דורון, נשיא בית משפט השלום בבאר שבע המועד: יום ראשון, 14.09.14, שעה 13:30 הנושא: תיקים פליליים המדור נסע לבאר שבע כדי לראות בפעולה את אביחי דורון, שהתמנה לנשיא בית משפט השלום בתל אביב. הרושם משעה באולמו של דורון חיובי מאוד: שופט נמרץ וערני, היודע להשרות אווירה טובה מבלי לפגוע ברצינות הראויה. אין בכך כמובן כדי ללמד על הכישורים הדרושים לניהול בית המשפט הגדול ביותר בארץ, אך דומה שהדברים לפחות מעידים על קיומם של אלו.
בשני התיקים הראשונים מופיע אותו סניגור ומבקש דחיות. במקרה האחד הודיע לו מרשו שנאלץ לקחת בפתאומיות את אשתו לבית החולים; לפני כן הוא לא התייצב בשירות המבחן, כי אביו נפטר בפתאומיות; "במשפחה הזאת הכל פתאומי", אומר הסניגור. דורון דוחה את הדיון, מורה על הפניה חוזרת לשירות המבחן ומוודא שלסניגור יש קשר עם מרשו והוא יעדכן אותו.
"פה המצב הוא אחר", ממשיך הסניגור בעוברו לתיק הבא ודורון מחייך; הוא יעשה זאת לא מעט בשעה הקרובה. הפעם הבאה מתרחשת כעבור דקה או שתיים: מכשיר קשר של אחד מאנשי יחידת נחשון של השב"ס מרעיש לפתע, ודורון מסתפק בחיוך לעבר האיש - שכמובן מבין את הרמז. בחזרה לתיק: הסניגור מבקש חודש כדי להיפגש עם הפרקליטות במטרה לאחד תיקים, ומסביר שלא הספיק משום שלקוחו היה במאסר והשתחרר רק לאחרונה (כשלעצמי לא הבנתי מה הבעיה). דורון דוחה את הדיון ל-9.11.14. הסניגור: "אני מודה לאדוני וסליחה אם הטרדתי את אדוני"; דורון מגיב בתנועה של "אין בעיה".
"מה השני?" בתיק הבא נאלץ הסניגור לעדכן, שההסדר אליו הגיע שוב אינו על השולחן, כי מרשו נעצר בתיק אחר, אבל הוא חשב שאולי ניתן יהיה לסיים במקום את כל התיקים. "אין לו אותם", מגיב דורון בהתייחסו לתובע. הלה אומר שהתיקים דווקא ברשותו, אבל הוא אינו מכיר אותם. "הוא עצור באיזה סטטוס? בעוד כמה זמן הדיון הבא?", מבקש דורון את הפרטים. "אם ההסדר מסוכם, הוא יכול להישמע בפני. אם זה טווח - אני אעביר לשופט אחר". עוד לפני שהסניגור מבקש פורמלית לאחד את התיקים, דורון בודק במחשב האם הדבר ניתן וקובע דיון ל-19.10.14 בכל תיקיו של הנאשם.
"עד למועד הדיון יישבו הסניגור ונציגי התביעה וינסו להגיע להסדר בכל תיקיו של הנאשם, בין שמדובר בהסדר סגור ובין שמדובר בטווח", מכתיב דורון. הסניגור ממשיך לדבר, ודורון מעיר לו ברוח טובה: "אני לא יכול לעשות גם זה וגם זה וגם זה". כאשר מתברר שיש עוד תיק שמספרו אינו בידי הסניגור, דורון נותן לו שירותי מזכירות ומחפש אותו ב"נט המשפט" לפי תעודת הזהות של הנאשם, ואף מעדכן את הצדדים לגבי המתרחש בו.
הסניגור ממשיך: "שני דברים. הראשון: ציוד אישי". לדורון הספיקו שתי המילים הללו, והוא קוטע אותו: "מה השני?" - ומורה מיד לאפשר לנאשם להכניס ציוד אישי לתאו. הסניגור טוען שיש החלטה קודמת, לפיה הנאשם יקבל את המכשיר הסלולרי שלו שבידי המשטרה, כדי שיוכל להוציא מספרי טלפון על-מנת לחפש חלופת מעצר. דורון מכתיב בצורה מדויקת: "ככל שיש החלטה כזו - לקיים אותה".
"בסוף תעצור אותי" כעת עוברים לטיעונים לעונש בתיק אחר, שכבר נדחו כמה פעמים. דורון מעיין בתסקיר שירות המבחן, מקריא מתוכו ומפתיע את התובע: "אני אשאל את אדוני שאלה שאני לא יודע אם אדוני יוכל לענות עליה. אם היינו היום בעוד שנה - כמעט שנתיים מביצוע העבירות - והתסקירים היו זהים, האם העמדה של התביעה [לעניין העונש] הייתה נשארת אותו הדבר? האם ראית מקרה שהעמדה של התביעה השתנתה?".
התובע אכן מתקשה לענות על השאלה, דורון מכתיב בשמו "ואם מה שאני אומר מפיך לא מתאים, תעצור אותי". התובע מנסה לעשות זאת כעבור כמה שניות, ודורון מחייך: "בסוף תעצור אותי, לא בהתחלה". הוא מסיים להכתיב ופונה לתובע: "מקובל?". התובע לא ממש מסכים ומתקן כמה נקודות. כעת דורון מכתיב החלטה - לא לגמרי רהוט, הוא אומר די הרבה "אֶה" ועושה הפסקות:
"מספר תסקירים הוגשו בעניינו של הנאשם, ועל אף קשיים המלווים כל תהליך גמילה, הצביעו כולם על התקדמות משמעותית בטיפול בנאשם". הוא מפרט וממשיך: "דחיתי מעת לעת את מועד הטיעונים לעונש היות שסברתי שטרם בשלה העת להציב מול העבירות שעבר הליך שיקום משמעותי. כיום הגיעה השעה להפנות את הנאשם לטיעון לעונש שיישמע בפני שופט אחר, מה גם שעמדת התביעה לא הייתה משתנה לו הייתי דוחה את הטיעון לתסקיר נוסף". בתוקף סמכותו כנשיא, דורון נכנס ליומנו של שופט אחר וקובע לו את התיק ך-28.9.14.
הסניגור מבקש לשנות את תנאי מעצר הבית, אבל דורון סבור אחרת: "לא מן הראוי לעשות את זה הדרגתי? יישאר במעצר בית ויוכל לצאת למפגשים [של הגמילה] באופן עצמאי". הוא מאפשר לנאשם לבקש בעצמו את ההקלות ומברר איתו בתשומת לב את הפרטים: "עד מתי אתה ב-NA [מכורים אנונימיים]? למה אתה רוצה עד ארבע". הוא פונה לתובע: "אני חושב שאדוני יכול להסכים" - ומכתיב בהסכמה את ההקלות. עוד לא גמרנו: העָרֶב מבקש משהו לגבי ראש השנה, אבל דורון מציב את הגבול: "אני לא עוסק פה ב-מ"תים [מעצרים עד תום ההליכים]. שמעתי, אפשרתי, אנחנו לא פותחים פה את ראש השנה, יש מספר דיונים מוגבל".
"זה לא לטובתך" התיק הבא קצת מקלקל את הרושם החיובי. ראשית, דורון לא בדק האם הנאשם באולם. שנית, הצדדים מדברים על תסקיר שהוצג לפני למעלה משנה - ולא ברור מדוע היה מאז עיכוב בגזירת העונש. מכל מקום, מדובר על מאסר שיחפוף את תקופת מעצרו של הנאשם בגין איומים והחזקת סכין. דורון רומז לתובע שכדאי שיאמר כמה מילים שיסבירו את ההסדר. הסניגורית טוענת אף היא, התובע מתערב, דורון מסמן לו שיחכה, הסניגורית ממשיכה ודורון עושה לה סימן להפסיק: "אני צריך להגיד 20 מילים או שמספיקות שש? גבירתי ואני מבינים זה את זה. המחלוקת הייתה האם לפי צו המבחן יוכל בית המשפט לגזור עליו מאסר אם יפר את התנאים".
רק כעת נזכר דורון לשאול: "איפה הנאשם? אתה רוצה לומר משהו?". הנאשם: "משתדל להיות בסדר. רק האייפונים, הרכוש שלי לא חזר אלי". דורון: "תזכיר לי בסוף הדברים". הוא מכתיב גזר דין, מפרט את התסקירים והטיפול בנאשם, מציין שההסדר הושג בגישור וכמובן מכבד אותו. דורון מבקש מהסניגורית לוודא שימי המאסר חופפים ל-127 ימי המעצר וזוכר להורות על החזרת כל הרכוש שנתפס מהנאשם, למעט הסכין שיושמד.
הלאה: עוד הסדר. אומנם הנאשם לא במעצר, ודורון תוהה "למה אנחנו לא עושים את העצור לפני כל דבר אחר", אבל מתרצה וממשיך. לדברי הסניגור, יש הסכמות אבל הצדדים זקוקים לעזרתו של דורון בקביעת העונש. "אני יודע מה אני חושב", מגיב דורון לאחר עיון בתיק, "אבל מה הפער בין הצדדים? מה הייתה הסברה המפוקחת של אדוני?", הוא פונה לסניגור, נשען אחורה ומחייך. הסניגור סבור שיש להסתפק בימי המעצר - כחמישה חודשים.
דורון: "אני חשבתי על עשרה חודשים. בכל זאת אנחנו מדברים על התפרצות לרכב, החזקת כלי פריצה ועל מי שכבר עבר שלוש הרשעות מסיביות בגניבת רכב. אני לא רואה איך פחות מהמספר שהצעתי יוכל מרשך לדרוש. גם לא הייתי מאתגר שופט אחר; זה לא לטובתך. רוצה לדבר עם מרשך?". דורון מאפשר לקיים את השיחה באולם, הסניגור מגלה שגם התובע עמד על עשרה חודשים - ומסכים.
כעת פונה דורון לנאשם: "אתה מבין במה אתה מודה? אתה מוכן להודות בזה?". מאחר שקיימת חובה לקבל תסקיר, דורון שואל את הצדדים אם חודש וחצי יספיקו ודוחה את מתן גזר הדין ל-30.11.14. "הוא דובר ערבית בעיקר? הוא לא צריך קצין מבחן דובר ערבית?", מפגין דורון שוב תשומת לב לפרטים.
השורה התחתונה: למעט הפאול שצוין בגוף הדברים - יכולת מרשימה של ניהול תיקים, תשומת לב רבה לפרטים הקטנים, הבנה מהירה מאוד ויכולת תגובה בהתאם. יעילות: 9 מזג שיפוטי: 9 