דממה שוררת בקצה הצפוני-מערבי של מחנה בירקנאו. הרוב המכריע של מאות אלפי המבקרים אינם מגיעים לכאן, רק 750 מטרים מצפון לתאי הגזים 2 ו-3 ולאנדרטת הזיכרון. אלו שממשיכים את הביקור אל מעבר למסלול המקובל, נכנסים למבנה ה"סאונה" - המבנה ששימש בין השאר כמקלחת ענק לאסירי המחנה שנלקחו לעבודה ולא נרצחו מיד עם הגיעם למחנה.
בודדים בלבד שמים לב לשרידי שני המבנים הקטנים יחסית וההרוסים עד היסוד השוכנים כמה עשרות מטרים צפונה. כמעט בלתי אפשרי אפילו לדמיין, שכאן התחולל המרד היחיד בתולדות מחנה אושוויץ בכל חמש שנות קיומו.
נדבכים בודדים של אבני קירות - זה בעיקר מה שנותר מתאי הגזים 4 ו-5. בתא גזים 5 מבצבצות קורות פלדה מעוקמות מעל פני הקרקע; זה כל מה ששרד, בכל מחנה בירקנאו, מכבשני הענק שבנתה חברת "טוֹפְּף ובניו" במתקני הרצח ההמוני.
השטח שבין שתי החורבות מכוסה דשא בקיץ וקרח בחורף, והשלווה המוחלטת השוררת בו אינה מסגירה במאום את האירועים שהתחוללו כאן לפני שבעה עשורים. זה היה ה"רחוב", קטע הדרך שבין שני תאי הגזים, זה היה המקום בו התרחשו רוב אירועי המרד, זה היה מקום הירצחם של אנשי הזונדרקומנדו, מי שניסו להציל את חייהם במאבק נואש והצליחו להציל את כבודם.
7 באוקטובר 1944 חל בשבת, חול המועד סוכות תש"ה, כ' בתשרי, יום לפני הושענא רבה. השמים היו כחולים ובהירים. היום הזה התחיל באופן שגרתי לגמרי - שגרה נוסח בירקנאו. 2,000 גברים, נשים וילדים יהודים שהגיעו מגטו טרזין ומהעיר טרייסט שבאיטליה נרצחו בתא גזים 2. אנשי הזונדרקומנדו ביצעו את עבודתם, אך המתח העצום היה תלוי באוויר.
לקראת 12 בצהריים הגיעו לחצר שמול תא גזים 4 שָארְפיהְרֶר (סמ"ר) הוברט בּוּש, מפקד תאי גזים 5-4, אוּנְטֶרְשַארְפיהרֶר (סמל) יוהאן גוֹרְגֶ'ס, עוד כמה מש"קים של הס"ס ושומרים. הייתה זו שעה בלתי שגרתית למסדר, עובדה בעלת משמעות מכרעת בהמשך האירועים, שכן התוכנית המקורית הייתה להתקומם בעת מיפקד הערב. אולם כעת לא הייתה ברירה אלא לפעול מיד, שכן כל אנשי הזונדרקומנדו הצטוו להתייצב בין תאי גזים 4 ו-5, למעט 14 איש שהיו במשימות אחרות ואשר ממילא נכללו ברשימת ה-300. לכולם היה ברור שזו סלקציית המוות.
בּוּש החל לקרוא את מספרי האסירים מתוך הרשימה, בסדר יורד מן הגבוה לנמוך. מי שנועדו להישלח נשלחו לעמוד בצידה השני של החצר, ומי שמספרו כבר עבר והוא לא נקרא - הורשה לחזור לתא גזים 5. מדי פעם לא התייצב איש כאשר הקריא בּוּש מספר זה או אחר, למרות שהוא חזר שוב על המספר. לקראת סוף ההקראה, כאשר נותרו בחצר רק כעשרה אסירים שגורלם טרם נחרץ, קלט בּוּש שמשהו לא בסדר, ושלפחות תריסר מבין המיועדים לשילוח מסתתרים. הוא שלח כמה מן השומרים לתא גזים 4 כדי למצוא אותם.
לפתע נרגמו אנשי הס"ס באבנים מתוך שורותיהם של אנשי הזונדרקומנדו שנועדו לגירוש. אחרים התנפלו עליהם מצוידים בסכינים, בפטישים ובמוטות ברזל, והיו אף שתקפו את הגרמנים בידיים ריקות. השומרים הופתעו לחלוטין, כמה מהם נפצעו, אך הם התעשתו במהירות, התחמקו מהאבנים, נסוגו לעבר הגדר ומאחוריה החלו לירות ללא אבחנה לעבר האסירים. שני אנשי ס"ס הצליחו להגיע לרחוב ההיקפי של המחנה, תפסו שני זוגות אופניים שנשענו על גדר ההסוואה ורכבו במהירות לעבר מרכז המחנה, כדי להזעיק תגבורת.
כעת התחולל האירוע שהפך להיות סמלו של המרד באושוויץ: האסירים הציתו את תא גזים 4. מזרני הקש היו חומר הבעירה הראשוני, ומשם התפשטה האש במהירות לקורות העץ שתמכו בגג. תוך מספר דקות בער הגג במספר מקומות, להבות פרצו ממנו ועשן היתמר השמימה. אליעזר אייזנשמידט יודע לספר, שעל ההצתה ניצח אסיר בשם יוסל מהעיר בנדין; את שם משפחתו, העיר, אין הוא יודע משום שגם בזמן אמת לא הכירו האסירים בדרך כלל את שמות המשפחה של חבריהם.
כעבור חמש דקות החלה האזעקה של המחנה ליילל. תוך זמן קצר הגיעו לתאי גזים 4 ו-5 כמה משאיות, ומתוכן זינקו כמה מאות אנשי ס"ס חבושים בקסדות ולבושים באפודי מגן. הם תפסו עמדות מסביב לחצר, הציבו מכונות ירייה ופתחו באש פראית ללא אבחנה. האסירים המבוהלים רצו לכל עבר בניסיון למצוא מחסה.
תא גזים 4 בער בכל עוז. כריסטינה ז'יוולסקה - אסירה יהודיה שהצליחה להסתיר את זהותה - הועסקה באחד ממשרדי המחנה ומשם הביטה מהופנטת בתא הגזים העולה באש. המשמעות הסמלית של האירוע, חשבה, מאפילה על הכל; לא חשוב שיש עוד שלוש משרפות שלא נפגעו, העיקר הוא שמישהו סוף-סוף נלחם בגרמנים. פלוגת מכבי האש שהגיעה מהמחנה הראשי לא הצליחה להשתלט על השריפה. ארובה אחת קרסה. ענני עשן עלו מכל צידי תא הגזים, שהתמוטט כמו מגדל קלפים. רק אז השתרר שקט והאש הלכה ודעכה.
