התערוכה ששמה LATE TURNER - PAINTING SET FREE חושפת לראשונה עבודות מ-15 שנותיו האחרונות; התקופה בה כבר לא היה טרנר זקוק לתהילה ולשם, בהם זכה שנים קודם לכן. שנים בהן הירבה לתור ולנסוע ברחבי אירופה, ולספוג ולהיקסם ממראות הרי שוויץ, נופי צרפת, איטליה עם האור המופז שלה, ארצות השפלה והצפון. בתקופה זו עבר לגור במארגייט, מחוץ ללונדון, ליד חוף במחוז קנט, שמחלון הבית שהשכיר נשקפו ברציפות במשך 24 שעות כל חילופי הצבעים והצורות שיצר מפרץ הים שמולו. אלה הנופים שהיו כה חביבים עליו. הסערה המתחוללת בשמים עם צבעי העננים השונים, האור הנוגהה מבינותם, וכמו מפריד בין הניצים, ולעיתים השתקפות השמיים במים, עד כי הוא כמעט ביטל את ממשותו של האופק, כי הכל הפך לאחד. השנים 1835 עד 1851, שנת מותו, היו המשמעותיות ביותר ביצירתו. חופשי מהלחץ של חיי היומיום, מהשעבוד לצורות, חש שחרור מהכל, ומכאן, מדוע לשם התערוכה נוסף גם התואר: "הציור יצא לחופשי"לדעתי, הרבה לפני הולדת הציור המופשט במאה ה-20, ציורי המים של טרנר וציורי השמן שנעשו על-פי הסקיצות באקוורל, הם תחילת היווצרות סגנון הציור המופשט. ולא בכדי. טרנר החדשן, הפליא בשימוש במכחול, בשפכטל, בצבעים חדשים שרק נוצרו אז ע"י ידידיו וינזור וניוטון, ובחמרי המדיום אותם העדיף לערבוב עם צבעי השמן - כך שגם אם עבד בשמן בשכבות רבות, הרי מיומנותו לעבוד בשכבות דקות עם המדיום המיוחד, גרמו להיווצרות מירקם של שקיפות, שדרכה נראו השכבות הקודמות. לא יאומן אילו רכויות אתה רואה בצבעים שהוא הניח על הבד או הניר, וכשאתה מתקרב לציורי השמן, אתה רואה עד כמה החומריות של הצבע עבה, ובכל זאת העדינות של התמזגות הצבעים זה בזה, בגוונים הכה רבים, ממש מופלאה. ממרחק, אתה רואה נופים מעורפלים, כאילו התערבלו באדים. רק כשמתקרבים, רואים במישטח הקרוב דמויות שכמו רשומות במכחול דק וביד אמן, שאת פשרן הוא מכניס לשם היצירה. פעמים רבות זה מהמיתולוגיות היוונית, הנוצרית, מהתנ"ך, ומדמויות ואירועים היסטוריים בתולדות רומא, ואחרים. כל אלה, גם אם צוירו בסטודיו שלו על-פי הסקיצות שצייר במקום, או שנופיהן נידלו מזכרונות מסעותיו הרבים ברחבי אירופה - איטליה במיוחד, שוויץ, גרמניה וצרפת - הרי האירועים ההיסטורים הולבשו על ידו וכונסו בנופי ההרים, הצוקים, השקיעות, החופים ובעיקר - השמיים מלאי המיסטיקה והמיסתורין באשר הם. גדולתו של טרנר, (1775-1851), שלא גדל עם כפית של זהב, הייתה ביכולתו לקחת אותך בציוריו לעולם שרק בעל דמיון כמותו יכול היה ליצור. גדול מבקרי האמנות של המאה ה19, ג'ון ראסקין, שהכיר בכשרונו הפנומנלי, עקב אחרי תערוכותיו הרבות, (בהן הציג מאז שלמד באקדמיה המלכותית לאמנות Royal Accademy of Arts), כתב עליו ביקורות נלהבות, שקיבעו את מעמדו כמאסטר הגדול, ובזכותן היה לחביב פטרוני האמנות. ראסקין הפך גם לידידו הקרוב, ואולי האמיתי ביותר. בכל מהלך המאות ה ה-19 וה-20, ועד לימינו, היה והינו טרנר לזרקור המאיר את דרכם של האמנים, אותם לימד ב R.A והקים קרן לתמיכה בסטודנטים. אך בין אם היו תלמידיו, או כאלה שלא זכו לחיות בימיו, אורו נגה עליהם. בתערוכה שערך הטייט בריטן לפני כשנתיים, הוצגו עבודות של טרנר, ובצמוד לכל אחת - את יצירת האמן ממנה הושפע, כאשר גם רישומה של טרייסי אמין נכח אף הוא בתערוכה. עד כדי כך עזה השפעתו על האמנים והאמנות. אם לומר את האמת - אין ולא היה דומה לו. כי בעת שמתבוננים בציור שמן שלו, מבלי לדעת מה שם האמן - ברור שזה טרנר. האור הרב הנוגה מציוריו, מהווה דיסונאנס לציורי הטבע הכהים של גדולי אמני ציורי הנוף מתקופתו או מהמאה שקדמה לו. צפון אירופה לא משופעת בימים רבים של שמש בשנה, והאקלים הקר משפיע גם הוא על מצב הרוח של היוצרים. מכאן הכהות והסגריריות שבנופים הצפוניים. בעוד אצל טרנר, גם כשהוא מצייר נופים ליליים, יש אור חזק שפורץ בין שני חלקי השמים הסוערים, וקרן אור זו ממלאה בתקווה שהכל בסוף יהיה טוב. טרנר נמשך לצייר את החידוש העולמי של ספינות הקיטור. בין 1833 ל-1835 בלבד, נטרפו במימי אנגליה 1702 ספינות. אין תמה, שלכן הקדיש לנושא ציורים ככה רבים. ציורו הנודע "ספינת העבדים" מ-1840, הושפע כנראה מציורו המזעזע של תיאודור גריקו "THE RAFT OF THE MEDUSA" שהוצג בלונדון ב1820. שריפות (כמו שריפת בתי הפרלמנט) וסערות הים, כבשו אותו, כמקבילה לסערות הנפש ולמשברים אותם עבר - כשאמו אושפזה בסנטוריום לחולי נפש בהיותו בן 10, לאחר מות אחותו, אז נשלח לגור בברנטפורד עם דודו, ושם גילה את הציור; בגיל 11 צייר כה הרבה, עד שאביו קישט את חלון המספרה שלו עם ציוריו. אמו נפטרה בבית המחסה ב-1804. ואביו, שגר עמו 30 שנה, והיה יד ימינו בסטודיו שלו, נפטר גם הוא ב1829. אך כלפי חוץ, היו ידידיו מלכים (כמו פיליפ השני מלך צרפת), שועים ופטרוני אמנות, שרכשו מציוריו. את סבלו נשא בליבו פנימה, ובאמנות מצא את הביטוי לסערות נפשו. לעומת ראסקין שהילל אותו, והכתרת עיתון הטיימס את ציורו מ-1837 "טירת באמבורו" כציור המים הטוב ביותר בעולם אי-פעם - הרי היו כאלה שלא הבינו את אמנותו בתקופתו הבוגרת, זו המוצגת כעת בטייט בריטן, והשמיצוהו ללא הרף, ואף טפלו עליו שלקה בנפשו, כמו אמו. מה שלא היה נכון כלל לדברי רופאו.. טרנר היה אדם מאוד פרטי, לא נישא מעולם, אך היה קשור לשתי נשים: מהפילגש שלו שרה דאנבי היו לו שתי בנות. אך בהמשך, חלק את חייו עם גב' בות' - בעלת הבית שהשכיר במארגייט, שלאחר מות בעלה ב1833 הפכה לבת לוויתו, וב-1846 עברו יחדיו ללונדון לביתו בצ'לסי, על חוף התמזה. החל מ1845 התדרדרה בריאותו, ראיתו שקשתה עליו בשל מחלת הסוכרת נחלשה עוד יותר, והוא לא הרבה כבר להציג כבעבר. אך בתערוכה המתמקדת בתקופת 15 שנותיו האחרונות - נראה שהגיע לשיא יצירתו. הוא נפטר כנראה ממחלת הלב ממנה סבל, ב 1851. מציוריו של טרנר נשקפת הדרת קודש. תחושה עמוקה של כוח עליון השולט בטבע ובאיתניו, והוא שמתכנת את כל התהפוכות, המישברים והאסונות שניתכים על האדמה. במיוחד מורגשת נוכחות אלוהית חזקה במשטחי הצבע השמיימים שגוונים כהים ובהירים, חמים וקרים, מתחלפים שם ביניהם, כשהכוח - מצוי תמיד באור. טרנר אינו נזקק לאיקונות כמו בציורי ימי הבינים. אצלו האור והצבע קובעים את המהות. ולכן, אין קווי מיתאר בציוריו. כתמי הצבע קובעים את המיחבר. ניתן לומר שטרנר הקדים את דורו ועוד כמה דורות, בסגנון החדשני שלו. גם אם נהג לצטט את גדולי המאסטרים, ההולנדים והאיטלקים, הרי כתב ידו כה אישי, שאין דומה לו, בכך שבנגיעות מרפרפות ועדינות של מכחולו המשתרגות זו בזו, בשכבות הדקיקות כך שהשכבות שמתחתן משתקפות גם הן, וכולן מתמזגות לתמונה אחת, שנראית היטב ככל שהולכים ומתרחקים ממנה. אשד המים הניתך בין מעברי הרי האלפים, המזכירים את סיפורי המיתולוגיה על מסעות אודיסיאוס - נראה כקיטור, או כמפולת שלגים בטיבט... החידוש שלו הוא ניתוק מוחלט מכבלי הפיגורציה. בציורי תעלות וונציה, האור שיחק אצלו תפקיד יותר מאשר הפרטים המציאותיים. כך גם בציורי הים שלו. ממראה השמיים לבדם, אתה יכול להתמוגג מהתאור שלהם - חלקם בתכלת, חלקם צהבהבים, והעננים ממלאים אף הם תפקיד של חלק בסערה המתרחשת. קשה להכליל במאמר ממצה כזה את כל עושר החוויה על כל פרטיה. אך ניתן לומר, שמאז הקדיש הטייט גאלרי, כיום ה"טייט בריטן" את חלקו באופן קבוע לתצוגת חלק מהאוסף הענק של טרנר, שטרח להוריש לממלכה את כל עזבונו, הרי תערוכת LATE TURNER היא המקיפה, המעמיקה והמרגשת מכולן. היא תוצג עד ה-25.1.2015.