"צה"ל מתמודד מול א-סימטריה כפולה: מול מחבלים המסתתרים מאחורי אזרחים, שלגביהם ניצחון הוא סגירת נתב"ג ל-36 שעות. לכך יש להוסיף את ציפיות הציבור הישראלי מצה"ל - לנצח בתוך שישה ימים, שייפגעו רק חיילי אויב ושלא ייפגע אף חייל ישראלי. זהו יעד שלא ניתן לעמוד בו".
כך אומר (יום ה', 23.10.14) ראש המרכז למחקרי ביטחון לאומי וראש אמ"ן לשעבר, עמוס ידלין. לדבריו, הציבור הישראלי צריך להחליט אלו יעדים הוא רוצה שצה"ל ישיג, ולהעמיד לו את המשאבים לצורך כך. אולם דיון זה לא נעשה בצורה רצינית אלא מתדרדר לרמה של עיתונות צהובה ולהאשמות הדדיות. הוא דיבר בכנס להשקת ספר מאמרים על יחסי צבא-חברה לכבודו של פרופ' סטיוארט כהן, בציינו שבספר זה - ישנו דיון רציני בנושא.
כהן התייחס לגידול בחלקו של הציבור הדתי-לאומי בצה"ל ואמר, כי יש לשים לב גם לצד השני של התופעה - כניסת הצבא לחיי אותו ציבור. "יש שיח על מלחמה והממדים הדתיים של שימוש בכוח, ולא רק על קיום מצוות בצבא. אפשר לראות את זה בשאלות שהנוער שואל את רבותיו, וזו תופעה אינטלקטואלית ותרבותית מהפכנית ומדהימה. השימוש בכוח הופך להיות יותר ויותר ברירת מחדל, בניגוד גמור למסורת הגלותית של אי-שימוש בכוח".
מעבר לשירות דיפרנציאלי ח"כ עפר שלח סבור, כי המצב בו שרי הביטחון באים כמעט תמיד משורות צה"ל, היא בעייתית משום שאין להם פרספקטיבה שונה במעבר מהתפקיד הצבאי לתפקיד הפוליטי. הסוגיה החשובה ביותר הניצבת כיום בפני צה"ל היא מקצועיותו והצורך להילחם בזירות שאינן מצריכות מסות, לצד שימורו כצבא העם, הדגיש.
"צה"ל צריך להוציא מתוכו היום שלושה צבאות שונים. האחד הוא הצבא המסתער. השני היא הביטחון השוטף שהופך להיות מאוד מבוזר, כמו למשל בגבול עם סוריה - שם הייתה הכנה לעימות גדול שלא התרחש. השלישי הוא השטחים, שזה סוג שירות שיש בו במידה רבה ניגוד לצבא המסתער, אבל מבצעות אותו אותן יחידות. זה אחד הדברים המשמעותיים שהיו במלחמת לבנון השנייה: יחידות שהתמודדו בצורה מעולה שש שנים עם האינתיפאדה, ונכשלו כישלון חרוץ מול חיזבאללה", אמר שלח.
"חובתה הכי גדולה של החברה הישראלית במגעיה עם צה"ל היא לשנות את צה"ל, שלא יכול לשנות את עצמו. אבל היא מפקידה על זה את יוצאי צה"ל, וזה מילכוד 22", הוסיף. שלח ציין, כי מאז מלחמת לבנון השנייה כמעט ולא נעשה שימוש במילואים בלחימה - כמו שב"צוק איתן" נשלחו אנשי המילואים להחליף חיילי סדיר, והללו נכנסו לרצועה.
לדעת שלח, הפתרון הוא לשמור על מודל צבא העם, הרחבת בסיס הגיוס, קיצור השירות ומעבר מדורג וזהיר לשירות דיפרנציאלי - עד כדי התקרבות לשירות מילואים בתשלום. יהיה צורך לעמוד על קיומו של פיקוח אזרחי על מערכת הביטחון, שכן קיים פער בלתי נסבל בין הממשלה לבין הכנסת בנושא זה, הוסיף. הוא סיפר, כי בעת הדיון על תקציב הביטחון לשנת 2014 אמר הח"כ דאז ראובן ריבלין לשר
משה יעלון, כי ועדת תקציב הביטחון כבר דנה בו 40 שעות - לעומת שעה וחצי בלבד בקבינט.
אשליה של כור ההיתוך ח"כ מרב מיכאלי טענה, כי בצבא יש חלוקה מגדרית, מעמדית, סטריאוטופית ואחרות - ויש לו תפקיד לא קטן בקיבוע של חלוקות אלו. "צה"ל הוא בן דמותה של האשליה הגדולה הקרויה 'כור ההיתוך' של יצירת חברה ישראלית יותר הומוגנית. בפועל, מי שמגיע ויהיה נהג, אין דינו כמי שהיה טייס", הוסיפה.
לדברי מיכאלי, "יש משמעות אדירה לכך שכל ישראלי עובר בגיל 18 את השיעור של הצייתנות המוחלטת, ולא בכדי למחאה חברתית בישראל אין הישגים גדולים. זה גם מוביל להקטנת ראש, ללקיחת אחריות מאוד חלקית. כל מה שצריך לקבל בחברה מרוח נעורים - אצלנו משועבד כולו לשירות הצבאי. שלא לדבר על כך במשך שלוש שנים לומדים להסתכל על כל החיים דרך הכוונת, שזה תפקידו של הצבא; אנחנו הופכים לאזרחים שמסתכלים על הסביבה דרך איומים".
מיכאלי סבורה, כי התוצאה היא שכל ישראלי הוא בעל מניות בצה"ל, הוא אינו יכול להסתכל עליו בצורה רציונאלית ולכן בסופו של דבר - הוא מוכן לשלם את עלויות הביטחון. "אנחנו מושקעים בצה"ל דרך הילדים שלנו, ואז לא נרשה לעצמנו לאתגר ולערער ולבקר את מה שהם עושים", הוסיפה.
כדי לשנות מצב זה שאינו בריא לחברה הישראלית, הציעה מיכאלי, יש לדון מחדש במודל צבא העם - גם משום שכמות כוח האדם העצומה שלרשותו, אינה פועלת לטובתו. יש לבדוק היטב ממה מורכבים האלמנטים של המיון והשיבוץ בצה"ל, כדי שתהיה לו השפעה חיובית על החברה הישראלית, לצד ניצול מיטבי של כוח האדם. עוד קוראת מיכאלי לשנות את בניית שדרת הפיקוד של צה"ל, המורכבת כולה מלוחמים בשטח ואינה כוללת מי שבאו מתחומי ההשכלה הרלוונטיים; לדעתה יש דחיפות בהעלאת הרמה האינטלקטואלית של המפקדים.
