ש. את בוחרת בשלושה שירים המבטאים את מהות האהבה להורים וילדים. עד כמה הצמיחה וההמשכיות נעוצה במורשת אבותינו? והאם תוכלי לתת פירוש לשיר שכתבת לאביך?
"בַּחֲלוֹם בָּא אֵלַי אָבִי" (ע' 26) בַּחֲלוֹם בָּא אֵלַי אָבִי - מַצְמִיחַ עִם הָעֵץ
לְאַחַר מוֹתוֹ בָּא בְּשֵׁם הַנָּבִיא,
שָׁלשׁ פְּעָמִים בָּא וְכֶתֶר בְּיָדוֹ
וְשָׁם תּוֹלְדוֹת הַקַּבָּלָה בְּתוֹרַת הַנִּסְתָּר
וְהִנֵּה הַשָּׁרָשִׁים פּוֹרְצִים מִן הָעֵץ וְהַשּׁוֹשֹלֶתֶ עַד אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
בְּשִׁבְעָה יָמִים מִן הַמָּוֶת בָּא הַמְּבַשֵּׂר
וְעֵץ הָעָנָף בְּיָדוֹ שׁוֹלֵחַ עֲנָפִים רַכִּים
רַבֵּי פְּאֵרוֹת כְּגִלוּי אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַקֵּץ.
שׁוֹמַעַת אֲנִי קוֹל מַשַּׁק כַּנְפֵי יוֹנָה,
שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲדַיִן בַּסֵּפֶר
וּבְעֶרֶב הַכִּפוּרִים בָּא כְּכֹּהֵן מְבָרֵךְ
מֵלִיט כַּפָּיו לְהַזְכָּרַת נְשָׁמוֹת, בְּפִיו הַנִּגּוּן:
"אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדֵעי תְּרוּעָה"
וּלְאַרְבָּעִים יוֹם כְּמַלְאָךְ מוֹדִיעַ: "זֶה לָךְ בֵּן"
וּלְמָחֳרַת יַרְחֵי תִּשְׁעָה, הַוָּלָד בָּא כְּנִגּוּן.
הַנִּגּוּן עַצְמוֹ הוֹלֵךְ עִמִּי מִסּוֹף עַד סוֹף הֵד מִגַּן-הָעֵדֶן,
וְלָקַחְתִּי שֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמָה מִשִּׁמְךָ הַנִּצְחִי, אָבִי, לַחֲקֹק
בְּשֵׁם בְּנִי - מֵאָז אֵין הֵד לְבַד מִן הַנִּגּוּן וְאַתָּה כְּמשֶׁה וְאַהֲרֹן נָקַבְתָּ
בִּשְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים
וַיִתְיַלְּדוּ עַל מִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם.
ת. השיר מדבר על היניקה מבית, מילדות, על השושלת של הדורות השורשים ועץ האבות, עץ היוחסין. ועל ההמשכיות - החלום והמציאות. המוזיקה של האדם הנברא בצלם אלוהים. המילים והדיברות במעגלי הנשמה הפועמת בלב האדם. השאיפות התיקוות והרוחניות מול הגשמיות.
אִמִּי חִיְּכָה אֵלַי (ע' 37) אִמִּי חִיְּכָה אֵלַי בְּרִגּוּשׁ רִאשׁוֹנִי
וּצְחוֹקִי אֲנִי אֶל עֵץ הַנַּדְנֵדָה בַּחֲצֵרֵנוּ
כִּפְרִי בָּשֵׁל הִתְנַדְנְדוּ חֲלוֹמוֹתַי הַמְּתֻקִּים,
בְּגַנִּים יְרֻקִּים הֵפִיצוּ רֵיחָם - הַפְּרָחִים
בְּשִׁפְעַת הַצְּבָעִים שָׁרוּ לִי שִׁיר עֶרֶשׂ הַמִּלִּים
סִפְּרוּ לִי סִפּוּר נְעוּרַי
וְשׁוּב הִתְגַּנְבוּ אֵלַי חֲלוֹמוֹתַי, יָרֵאתִי מִן הַיְקִיצָה,
פָּנִיתִי אֶל הַמִּלִּים - פָּנוּ לִי עֹרֶף נְעוּרַי,
לָעֲגוּ לִמְשׁוּבוֹתַי, זִכְרנוֹתַי, מִלִּים סְפָרִים,
שָׁקַעְתִּי עָמֹק בַּחֲלוֹמוֹתַי לְחַיֵּךְ אֶל הַמִּלִּים
שֶׁעָמְדוּ בְּשׁוּרוֹת לְהַלְבִּישׁ עָלַי מַחְלָצוֹת,
לְיוֹם הַמָּחָר הַצָּעִיר בְּמַעֲשִׂים
עֵץ הַנַּדְנֵדָה עָמַד רֶגַע לְפָנַי, וְאִמִּי חִיְּכָה אֵלַי.
בְּצֵל הַשִּׁכְחָה (ע' 112) אֲנִי רוֹצָה לָצֵאת בְּצֵל שִׁכְחַת הָעֵצִים
כִּמְעַט לִנְגֹּעַ בָּעֵצִים, עָלִים בָּרוּחַ
נוֹפְפִים בָּרוּחַ שֶׁבֵּין הַגֶּשֶׁם וְהָעַלְווֹת
מוֹדָעוֹת עַל הַקִּירוֹת
מַכְרִיזוֹת אֵבֶל לְכַסּוֹת פָּנָיו
שֶׁל הַמֵּת וְהוּא בְּנִי יַקִּירִי
בְּכִי פְּנִימִי נוֹגֵעַ בִּשְׁמוֹ הַבִּלְתִּי נִשְׁכַּח
לְעֵינֵי הַלַּיְלָה נִגְלוּ פָּנָיו
מֵת חוֹזֵר לְ"קִדּוּשׁ לְבָנָה" בְּאוֹתִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת
בְּנִי הוֹלֵךְ לִקְראתוֹ צוֹחֲקוֹת פָּנָיו
אֲנִי כָּאן, אֲנִי שָׁם, וּבְכָל מָקוֹם
שָׁם יוֹצֵאת אֲנָחָה מִלִּבְּךָ "אִמָּא",
אַל תִּגְּעִי בִּי, בְּקִירוֹת בִּכְיֵךְ הַפְּנִימִי
שׁוּב מֵמִית וְהוּא נוֹגֵעַ בְּשָׁמֵי,
אַבָּא יוֹשֵׁב אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, אֲבֵלוּת יָדָיו מִשְׁנָיוֹת בִּשְׂפָתָיו
אֲנִי יוֹצֵאת אֶל הַשִּׁכְחָה - חוֹבָה עַל הַמֵּת לְהִשָּׁכַח
הַכְּרוּבִים מְאֻגַּדִים בַּמָּוֶת לְשַׂחֵק גַּעְגּוּעַ
בֵּתְּמוּנוֹת, לְמִי שֶׁהָלַךְ וְלֹא שָב,
"אַחַר הַמַּבּוּל" שֶׁלִּפְנֵי חֲנֻכָּה תשנ"ד
וְהַזְּמַן כְּזִכָּרוֹן לְשִׁכְחָה.
