השערורייה גדולה, בייחוד משום שעל-פי גירסה של אדם מוסמך בעירייה, התוכנית המקורית הייתה אחרת לחלוטין. מהנדס העיר הוותיק, חיים כהן, שלח ביולי אשתקד מכתב ל
מבקר המדינה, וחזר על דבריו בשיחה בעל פה עם אנשי המבקר, לפני שנה בדיוק: "המטרה העיקרית של התוכנית הייתה לפתור בעיה של כביש סואן העובר בצמוד לבית החולים". גם הנהלת בית החולים הודיעה ביולי אשתקד, כי התוכנית "קודמה משיקולי תנועה ותחבורה, וללא קשר לצרכי בית החולים (הזקוק לדירות לרופאים, א.ל.).
אז מה קורה כאן? אם "על-פי שניים עדים יקום דבר", דיברה תוכנית רג\1330 המקורית על הרחקת כביש מבית החולים, ולא על בניית 1,680 דירות. איך הפכה התוכנית הצנועה הזאת לפרויקט מגורים ענק? מי החליט ש-75% מהדירות ינתנו במתנה לבית החולים?! מי שיודע את התשובות לכך יותר מכל אדם אחר הוא ראש העירייה ויו"ר הוועדה המקומית,
צבי בר. הוא האחראי לתוכנית-הענק ולהחלטה למסור רכוש עתק במתנה לבית החולים.
במאי 2010 הועברה התוכנית לוועדה המחוזית, שכמקובל הפקידה אותה להתנגדויות. כאן החלו להתעורר כמה עובדי מדינה, ובהם גם נציגים של רשות מקרקעי ישראל. מוזר שמשרד השיכון, שרוב הדירות הקיימות בבית החולים בבעלותו, גילה בטלנות לאורך כל הדרך וכמעט שלא עשה דבר כדי לבלום את הריסת הדירות שלו, ומתן המגרש היקר, עם הדירות שייבנו בו, לבית החולים.
בנובמבר 2010 נערכה פגישת צמרת כדי לדון בתוכנית המתנה הגדולה. השתתפו שר השיכון דאז
אריאל אטיאס, מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל (אז) ירון ביבי המנוח, ראש העירייה צבי בר ומהנדס העיר חיים כהן. בפגישה סוכם "לא לקבוע דבר לגבי הקניין - כלומר זכות הבעלות - על הדירות". ייתכן שאטיאס, ובעיקר ביבי המנוח, החליטו להאבק נגד צבי בר.