אמרנו לכם [3]: אולמרט פושע

החקירות הגדולות נגד אולמרט נפתחו רק בנובמבר 2007 (מוטב מאוחר מאשר בכלל לא...), בהוראת היועמ"ש מני מזוז, וזאת כשנתיים לאחר שהתחלנו במלאכת החשיפות בשורה של תחקירים ב-News1; ולאחר עיכובים רבים ומיותרים; ולאחר שחשפנו שוב ושוב מידע נוסף ומפליל ונאבקנו, יחד עם כמה גורמים בודדים ובהם אריה אבנרי ותנועת אומ"ץ, לקידום החקירה; ולאחר שמבקר המדינה אימת בבדיקות שערך חלק ניכר מהמידע; ולאחר שבפועל - למזוז לא הייתה ברירה אלא להורות על פתיחת סדרה של חקירות פליליות נגד אולמרט. גם לאחר כל זאת, ולמרות דרישות החוקרים, ניסה אולמרט לתעתע בגורמי החקירה ומיאן להעמיד עצמו לרשות החוקרים. הוא קבע וביטל ודחה וניסה למסמס ובפועל משך זמן - שבועות ואף חודשים. בעקבות זאת עתר הח"מ לבית המשפט העליון בבקשה להכריז על נבצרותו של אולמרט. השופטים פסקו בעתירה, בין היתר: "...המשטרה נתקלה בקשיים לא מבוטלים בתיאום מועדי חקירותיו של ראש הממשלה; אם יתברר בהמשך שהתנהלותו של ראש הממשלה אינה מאפשרת את עריכתן של החקירות הפליליות נגדו באופן ראוי, אפשר שיהא מקום להכרזה של היועץ המשפטי לממשלה בדבר נבצרותו הזמנית של ראש הממשלה". פסק הדין היה חד וברור, מה שלא הותיר לאולמרט ברירה: לאפשר לחוקרים לקבוע עימו מועדים לחקירתו. וכך היה.

אולמרט לא פעל לבדו. אולמרט שלט ו/או נהנה מגיבוי ומחיפוי של מרבית אמצעי התקשורת הגדולים, ששיחרו לפתחו:

• ידיעות אחרונות, ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 1, גלי צה"ל וקול ישראל סרו למרותו ופעלו לגונן על האיש שסרח. הם העדיפו אותו בראשות הממשלה, מסיבות שונות;

• עיתונאים בכירים, ובהם: אמנון אברמוביץ', דן מרגלית (המרבה כיום לקשקש על בני החושך ומשים עצמו לאחד מבני האור...), נחום ברנע, שמעון שיפר, אמנון דנקנר, בן כספית, וסימה קדמון, פעלו רבות בתקשורת כדי לסכל את החקירות נגדו;

• אילנה דיין, המוחזקת כעיתונאית רצינית ומוערכת, פרסמה כתבות בערוץ 2 בהן הוא הוצג כמי שחטא, לכל היותר, בניגוד עניינים קל;

• הצבענו בעבר על מהלכיו הבעייתיים באותה תקופה של מרדכי גילת, התחקירן דאז של ידיעות אחרונות: "מרדכי גילת הרים גם הוא תרומה להגנת הראש המושחת. הוא ישב בשקט במשך תקופה ארוכה מאוד בידיעות אחרונות, במקום להרים ראש נגד הצנזורה המזוויעה מצד ארנון מוזס. עכשיו, אחרי שהחקירות בעיצומן, הוא נזכר לכשכש בזנבו באמצעות עיתון ישראל היום". גילת לא הסתפק רק בישיבה על הגדר, אלא פנה שוב ושוב למבקר המדינה, לינדנשטראוס, והציע לו להימנע מבדיקת הפרשות שנחשפו ב-News1. אין מדובר רק ב"קנאת סופרים", אלא בפנקסנות מהסוג הגרוע הנמשכת שנים רבות, שנועדה לבצע לח"מ דה-לגיטימציה.

מרדכי גילת מבקש לעצמו קצת קרדיט...

מצער עתה לראות כי עיתונאים מסוימים, שעמדו מנגד בתקופות הקשות, ובהם כאמור מרדכי גילת מישראל היום, מנסים עכשיו "לגנוב קרדיט" ולנכס לעצמם ולידידיהם את חשיפת המידע הנפיץ (יומני שולה זקן) שהוביל לחקירות המעמיקות ולחלק מכתבי האישום נגד אולמרט. לדוגמה: בגליון יום שבת (07.11.14) של ישראל היום טוען גילת, כי פעילותו האישית בעניין בקיץ 2008 היא-היא שהובילה את המשטרה לגילוי וחקירת המידע - שנכתב במקור על-ידי שולה זקן, ביומנים שניהלה, בדבר הכספים שקיבל אולמרט ממשה טלנסקי. בנסיבות רגילות היה ניתן להתייחס לדבריו המופרכים של גילת כאל גירסה משעשעת. גם דן מרגלית, עמיתו של גילת בישראל היום, מנסה לשכתב את האמת. מרגלית, שבמשך שנים לא ראה ולא שמע מאומה, כביכול, על פשעיו של אולמרט, מנסה שוב ושוב להאדיר את שמו של ידידו האישי מהתנועה לאיכות השלטון, עו"ד אליעד שרגא, על המאבק נגד אולמרט. כל זאת למרות שעו"ד אליעד נקט ב"נבצרות" במשך שנים בעצם הימנעותו מטיפול פומבי בשחיתות של אולמרט, ובחר להצטרף למאבק בעיקר לאחר שהחקירות נפתחו והסיכונים (לחושפים) פחתו. יתרה מכך: בתחילת חשיפת הפרשות הוזמן אולמרט על-ידי התנועה לאיכות השלטון, בראשה עומד עו"ד אליעד, כנואם מרכזי נגד המלחמה בשחיתות הציבורית...

בחשיפת מעלליו של אולמרט התחלנו ב-News1 בחודשים האחרונים של 2005, בתקופה שכיהן כשר התעשיה. הראשונה שבהן היתה: פרשת המינויים הפוליטיים. אמנון דנקנר, עורך מעריב דאז (מדורו השבועי של הח"מ פורסם אז במקביל גם במעריב), ניסה לטרפד את החשיפות. עפר נמרודי, שעמד בראש מעריב, נמנע מלהתעמת עם דנקנר. המשכנו במלאכה לבדנו. ב-News1. לאחר התמוטטות אריאל שרון וכניסת אולמרט לתפקיד ראש הממשלה, הובא לידיעתנו מידע על בוררות פיקטיבית שניהל אולמרט בפרשת בית"ר ירושלים. חשפנו גם מידע זה, אך היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, סירב לבדוק או לחקור. בתחילת 2006, עוד לפני הבחירות לכנסת ה-17, חשפנו את פשעיו של אולמרט בשתי פרשות גדולות נוספות בהן קיבל טובות הנאה במיליונים: כ"ט בנובמבר וכרמיה. גם בהן מיאן היועמ"ש לעסוק, באותו שלב, או להורות על פתיחת חקירת משטרה. מזוז סיכם עם מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, כי אנשי משרדו של המבקר הם שיבדקו פרשות אלה, ובכפוף לממצאים שיגישו יכריע מזוז (היועמ"ש הוא הגורם היחיד המוסמך על-פי חוק להורות על חקירה נגד ראש ממשלה), האם יש מקום לפתוח בחקירה פלילית. במלאכת הבדיקות עסקו המבקר, לינדנשטראוס, ויועצו לענייני המאבק בשחיתות, ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי. במלאכת החשיפות המשכנו גם סמוך לאחר הבחירות ולאחר מינויו של אולמרט לראשות הממשלה. חשפנו את פרשת בנק לאומי. פרסמנו מידע רב מאוד על שוחד שקיבל (עטים נובעים, סיגרים, חליפות), ועל כספים שחורים שהחזיק בכספתו של אורי מסר, ששימשו להוצאות אישיות, לתיחזוק ילדיו בארץ ובחו"ל ולמימון טיסות של רעייתו ושל בני משפחתו בחופשות פרטיות. חשפנו מידע ולפיו 100 אלף דולר מכספים אלה שימשו למימון רכישת ביתו של אולמרט בפרויקט כרמיה. כמעט כל כלי התקשורת ניגחו אותנו באותה תקופה ו/או הצביעו עלינו כעל אנשים הזויים שיש להרחיקם מהחברה. האמת ניתנת להאמר: בלא התגייסותם המוחלטת של מיכה לינדשטראוס ויעקב בורובסקי ופעילותם הברוכה, בפרשות אלה, במסגרת משרד מבקר המדינה, שכללה גם הפעלת לחץ מסיבי והדרכת אנשי הפרקליטות, היועמ"ש וגם חוקרי המשטרה, ספק אם ניתן היה להביא למיצוי הדין עם אולמרט ולסילוקו מראשות הממשלה. מבקר המדינה ניהל בנוסף, ובמקביל, בדיקות מעמיקות בכמה פרשות בעקבות מידע שהובא לידיעתו. אחת העיקריות שבהן: מרכז ההשקעות. בניגוד לרושם שמנסים ליצור העיתונאים מרדכי גילת וגידי וייץ, פרשה זו לא נחשפה בעקבות תחקיר עיתון הארץ, אלא על-ידי המבקר ואנשיו. רק לאחר שטיוטת דוח הבדיקה הופצה לשורה של אישים-חשודים, לקבלת תגובתם, כנדרש בחוק, פורסמו חלק מממצאי הדוח בעיתון הארץ. אך אמת לחוד ועובדות לחוד. למרות העובדות הנ"ל, ממשיכים בעיתון הארץ לנכס לעצמם, שוב ושוב, את הקרדיט על חשיפת הפרשה וכתב האישום שהוגש נגד אולמרט, שבו הורשע בעבירה של הפרת אמונים. החשיפות ב-News1 הובילו כאמור לבדיקות (ולאחר מכן לחקירות) ולתפיסת יומני שולה זקן ב-2006 על-ידי אנשי מבקר המדינה. תפיסת היומנים (שעל-אודותיה נרחיב בהמשך) היא שהובילה לחשיפת הכספים שקיבל אולמרט מאיש העסקים משה טלנסקי. במהלך החקירות התגלה גם המידע על דרכי מימון הטיסות במה שכונה: פרשת ראשונטורס. נשוב ונזכיר: בכל אותה תקופה פעלו אמצעי התקשורת לגמד ו/או להדוף את הממצאים שחשפנו. אמנון דנקנר, בן כספית, נחום ברנע וכתבלבי חצר נוספים הציגו את הח"מ וכן את הגורמים הנוספים שפעלו לחשוף ו/או לבדוק פרשות אלה, כאנשים חולים והזויים שיש לאשפזם. הם קראו ואף דרשו להניח לאולמרט לתפקד כראש ממשלה, ואף הגדירו אותו כראש הממשלה הטוב ביותר שהיה ויש לישראל. גם כשהמציאות טפחה על פני כולם מחמת החלטותיו ותפקודו הלקוי במלחמת לבנון השנייה, המשיכו אותם גורמים לגונן על אולמרט ולתקוף את מבקריו.

יומני שולה זקן נתפסו רשמית ביום 11.11.07 על-ידי המשטרה, בהתאם לצו משפטי שניתן ימים ספורים קודם לכן. יומנים אלה כוללים מידע ראייתי עצום, לרבות: מכתבים ששוגרו, הודעות ששוגרו בדואר-אלקטרוני, רישומים פנימיים שנכתבו על-ידי שולה זקן, דוא"ל שהתקבל, מסמכים סרוקים, רישומי הודעות ביפר ועוד. היומנים הממוחשבים התגלו עוד קודם לכן (במהלך 2006) על-ידי אנשי מבקר המדינה, במהלך הבדיקה בפרשת כרמיה שנחשפה ב-News1. אולם בשל קשיים משפטיים - חששו של היועמ"ש מסיכול השימוש בהם בבית משפט בטענה להגנת פרטיות ומכיוון שאלה נתפסו בלא צו שיפוטי - הוגבל מאוד השימוש בחומר ראייתי זה. היועמ"ש מזוז הורה אז להימנע מכל שימוש באותם יומנים ממוחשבים. מיותר כמעט לציין: למרות הנחייתו, היו שהציצו ביומנים, חיפשו אתונות ומצאו מלוכה... מאוחר יותר הצטיידה המשטרה, בהנחיית מזוז, בצו חיפוש ותפיסה. בנובמבר 2007 נתפסו היומנים הממוחשבים, במקום שהושארו - בלשכת שר התמ"ת. באותו מחשב בדיוק, באותה תיקייה (היה חשש שיימחקו על-ידי יד זדונית...). בדרך זו "הוכשרה" תפיסתם לשימוש בבית משפט. כפי שחשפנו כאן באפריל 2008, אנשי המבקר גילו את היומנים כבר ב-2006, באקראי. וכך אירע הדבר: אנשי המבקר ביקשו לקבל מסמכים מלשכת שר התעשיה (שבו כיהן אולמרט), שאוישה ב-2006 על-ידי ח"כ אלי ישי, כשזה כיהן כשר התעשיה. לצורך זאת הם ביקרו במשרד, כולל בעמדת מנהלת לשכת השר. עמדה זו אוישה בזמנו של אולמרט על-ידי שולה זקן. בשיחות שהתקיימו עם פקידות הלשכה, הן התקשו לאתר מסמכים מסוימים אותם ביקשו אנשי המבקר. מסיבה זו הציעה מנהלת הלשכה לאנשי המבקר, ובראשם ליעקב בורובסקי, להעתיק את היומנים הממוחשבים שכללו את כל התכתובות, יומני פגישות, מסמכים סרוקים ועוד. וכך עשו אנשי המבקר: אנשי המקצוע נקראו והם שהורידו/העתיקו לכמה תקליטורים את כל המידע שהיה אצור במחשבי הלשכה, לרבות את מה שהתגלה וכונה לימים: יומני שולה זקן. המידע על תפיסת היומנים הוצג בפני הפרקליטות והיועמ"ש. בבדיקות משפטיות שנערכו עלה חשש כי לא ניתן להשתמש בחומר ראייתי זה, בשל הנסיבות בהן התקבל - בלא צו שיפוטי. עמדת מזוז הייתה: כדי שניתן יהיה להשתמש במידע האצור בתקליטורים, לצורכי חקירה משטרתית, יש לבצע חיפוש ותפיסה כמתחייב מדיני הראיות. מסיבה זו נמנעו גם אנשי המבקר וגם אנשי הפרקליטות מעשיית שימוש חקירתי במידע האצור ביומנים שנתפסו. כאמור, תפיסת היומנים המתועדים/הממוחשבים בוצעה בהצלחה על-ידי צוותי החקירה ביום 11.11.07. במסגרת החקירה, שהתנהלה בליווי צמוד של פרקליט המדינה דאז, משה לדור, נעשה שימוש חקירתי במידע הרב על הכספים השחורים שקיבל אולמרט מטלנסקי, ועל מעורבותם של עו"ד אורי מסר ושולה זקן בניהול הקופה הסודית עבור אולמרט. אולמרט זוכה מאישום חמור בפרשה זו, בעיקר בגלל שהצליח לשכנע את שולה זקן, במהלך המשפט, להימנע מלהעיד במשפטם בפרשת טלנסקי-ראשונטורס. בכך הצליח אולמרט לסכל הגשת יומני שולה זקן כראיה בבית המשפט - על-פי דיני הראיות ניתן להגיש את יומני שולה זקן רק באמצעותה (במסגרת עדותה). בכך הצליח לשבש הליכי חקירה ומשפט. ההקלטות המאוחרות של שולה זקן, המפלילות את אולמרט, יאפשרו עתה מיצוי הדין עימו גם בגין השיבושים.

המכה הגדולה מצד News1, נגד אולמרט - המכה שגזרה את דינו ושברה את שולה זקן, אירעה בשלב מאוחר יותר: ביולי 2008 - כשנראה היה שאולמרט חומק מעונש, חשפנו את פרשת הולילנד. ייחסנו לאולמרט, מפורשות, קבלת שוחד תמורת מתן היתרים חריגים לפרויקט הולילנד. מקורביו, ובהם כתבלבי החצר שפעלו למענו, המשיכו לגונן על האיש, וסברו, בטעות, כי הסכנה חלפה, וכי מעמדו של אולמרט מובטח לפחות לקדנציה נוספת. נזכור נא: באותה תקופה כבר הספיקו במשטרה, בפרקליטות ובלשכת היועמ"ש "למרוח" את פרשת כרמיה ואת פרשת בנק לאומי, ולחמוק בקלילות מחקירת פרשות נוספות. הפרקליט משה לדור והיועמ"ש מזוז העדיפו ו"דבקו" במיצוי הדין עם אולמרט בפרשות הנוספות שנחשפו (טלנסקי, ראשונטורס), אך לא בפרשות המקור (כרמיה, לאומי) - למרות חומרתן. באותה עת העברנו מידע רב נוסף בפרשת הולילנד - כולל את שמו של שמואל דכנר כמי שעתיד להיות עד מדינה, לראש היחידה הארצית לחקירות הונאה (באמצעות סגנו, נחום לוי), וזה העביר את המידע הלאה, כפי שסוכם: לראש אגף החקירות במשטרה, לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה. הצענו באותו שלב לזמן את דכנר לפחות לתשאול. מסרנו את הערכתנו: דכנר יתחיל בתוך זמן קצר "לזמר" ויציע עצמו כעד מדינה (כפי שאכן אירע). נקבנו בשמות חשודים נוספים, שגם הם תושאלו באותו שלב. ההתייעצויות אצל היועמ"ש ופרקליט המדינה נמשכו חודשים. אנשי המודיעין גיבשו תיק ראשוני מהמידע שנמסר כאמור לעיל. בהמשכם הוחלט על פתיחת חקירה סמויה, שהפכה גלויה בתחילת 2009. כזכור, במסגרת החקירה הגלויה בוצעו מעצרים. זו הוגדרה כאחת מפרשות השוחד הגדולות בישראל, אם לא הגדולה שבהן. הוגש כתב אישום מקיף גם נגד אולמרט, שבסופו הוא הורשע בקבלת שוחד, ודינו נגזר: שש (6) שנות מאסר בפועל.

שולה זקן, שגם היא הורשעה בתיק הולילנד, נשברה לראשונה והסכימה - במסגרת הסדר טיעון - להעיד נגד אולמרט ולספר את כל הידוע לה על מעלליו ומעשיו במשך שנים. כולל על שיבוש מהלכי חקירה ומשפט בשורה של פרשות שנחשפו קודם לכן. בעדותה מסרה, כידוע, על השימושים שנעשו בכספים שחורים (כולל: תשלומים שהיא עצמה קיבלה, חליפות לאולמרט, סיגרים, טיסות לחו"ל וכו'). כמו-כן העידה, לראשונה, כי שתיקתה במשך שנים היא שאיפשרה לאולמרט להיחלץ ללא כתב אישום משורה של פרשות, בהן מפרשת כרמיה ומפרשת לאומי. אולמרט ייאנס עתה ליתן את הדין. אם לא ישכיל ליזום הסדר טיעון, הוא עלול להישלח לכלא לשנים רבות מאוד.