קרקעית האגן - כדאי לשמור ולתחזק

האגן הנשי שונה במבנהו מהאגן הגברי, בכדי להתאימו לתקופת ההריון והלידה. רצפת האגן, מקום "מסתורי" ומוצנע בין רגלינו, הינה יריעת שרירים ורקמות חיבור הנושאת עליה את כל איברי האגן והבטן. ביריעה זו נמצאים שלושה פתחים חשובים: צינור השתן, הנרתיק (אצל האישה) ופי הטבעת. היוצרים כולם יחד מעין "טרמפולינה" בפתחו התחתון של האגן. מעל "טרמפולינה" זו מונחים איברי האגן (שלפוחית, רחם ומעי גס) ובקומה אחת למעלה גם איברי חלל הבטן. רצפת אגן בריאה חשובה לתפקוד תקין של מערכת השתן, המין והצואה. אם השרירים חלשים מדי או מכווצים מדי, תפקודה נפגע. מספר רב של מומחים קשור לטיפול באזור: אורולוגים, אורו-גינקולוגים, גינקולוגים, סקסולוגים, גסטרו-אנטרולוגים, כירורגים, מיילדות, ופיסיותרפיסטיות המתמחות בשיקום רצפת האגן. לשרירי רצפת האגן מספר תפקידים: כיווצם גורם לסגירת הסוגרים (שרירים טבעתיים הסוגרים את צינור השתן ופי הטבעת), להרמת איברי האגן ולהפעלתם של מספר רפלקסים, המתבטאים בהרפיית שריר השלפוחית ושריר החלחולת (רקטום), ובכך הם מאפשרים לנו לשלוט על הצרכים. שרירים אלו עוזרים גם בשמירה על מנח נכון של השלפוחית, הרחם והחלחולת באגן בזמן פעילות כמו גם בזמן מנוחה. ולבסוף שרירים אלו חיוניים לתפקוד מיני (זיקפה ואורגזמה) וללידה (שרירי קרקעית האגן מהווים התנגדות לראש התינוק ועל-ידי כך הוא זוקף את ראשו בזמן היציאה מתעלת הלידה).

שרירי קרקעית האגן הם חלק משרירי היציבה בגוף (יחד עם שרירי הבטן והגב העמוקים והסרעפת). אלו שרירים קצרים, שטוחים ועמוקים שעובדים באופן רציף וקבוע כל זמן שאנחנו נמצאים בתנוחה זקופה. הם נחלשים ומתנוונים בשכיבה ממושכת ובישיבה כפופה ורפויה עם משענת לגב. הם עובדים במיטבם נגד כוח הכובד בתנוחות זקופות כמו עמידה, הליכה ואף ישיבה זקופה. נשים רבות מתוודעות לראשונה לשרירי קרקעית האגן בזמן ההריון, הלידה ולאחר הלידה. בזמן ההריון מופעל עומס רב על האזור עקב המשקל ההולך ועולה ועקב התארכות והחלשות שרירי הבטן. בזמן הלידה, שרירים אלו עוברים מתיחה חזקה ולפעמים גם קרע ותפרים. כלומר, תהליך הלידה (אצל כל הנשים היולדות לידה נרתיקית), מחליש את האזור. לאחר הלידה נשים רבות מפחדות להפעיל את האזור עקב כאבים וחוסר נוחות. התוצאה היא חולשה של שרירי קרקעית אגן שתלך ותחמיר אם האזור לא ישוקם. לידות ארוכות והריונות סמוכים זה לזה עלולים להחמיר את התופעה. בתקופת גיל המעבר, עקב שינויים הורמונליים, מתרחשת החלשות נוספת של שרירי קרקעית האגן. כאשר קיימת פגיעה בשרירים אלו, נפגעת יכולתם לתמוך באיברי האגן וכתוצאה מכך כל פעילות המגבירה את הלחץ התוך בטני (כמו שיעול, עיטוש, קפיצה, ריצה, צחוק, הרמת חפצים או ילדים ועוד), עלולה לגרום ללחץ כלפי מטה של איברי האגן. שרירי רצפת אגן פגועים לא יוכלו למנוע דליפת שתן, גזים וצואה, כמו גם צניחת שלפוחית, רחם וחלחולת.

קושי להתאפק או צניחת אחד מאיברי האגן, הן תופעות שכיחות, כ-30% מהנשים יסבלו מתופעה אחת או יותר. בגיל המעבר יגיע שיעור הסובלות ל-50%. פגיעה מסוג זה פוגעת באיכות החיים של הנשים הסובלות ממנה. קיים קושי לצאת למקומות בהם אין שירותים, קיימת הימנעות מריקוד או צחוק וחלק מהנשים ילכו באופן קבוע עם פד או תחבושת לספיגת הדליפה. אחוז הנשים הפונות לטיפול הינו נמוך. נשים לא מודעות מספיק לאפשרות השיקום של שרירי קרקעית האגן וחלקן אף נבוכות לחשוף את הבעיה. הטיפול הטוב ביותר - לבעיות קרקעית אגן הוא מודעות לאזור ועבודה נכונה עם השרירים לאורך החיים בכדי למנוע נזקים. תרגילים לחיזוק קרקעית האגן ימנעו את רפיון השרירים ובכך את כל הבעיות שהזכרנו. חשוב מאוד לנשים לבחור בפעילות ספורטיבית שמודעת לצרכיו הייחודיים של גוף האישה ומקדיש לזה מחשבה ותוכנית במערך השיעורים שלהם כמו שנעשה בסטודיו C. ברגע שיש חשד לבעיה, מומלץ לפנות לאבחון ולטיפול. הטיפולים הקיימים בשוק מגוונים ומועילים. החל בתרגול עצמי של השרירים, ביו פידבק, גירוי חשמלי ולעיתים טיפול כירורגי.

התרגול הבסיסי ביותר הוא איסוף קרקעית האגן. התחושה היא כמו בזמן התאפקות במתן שתן. האיסוף הוא עדין (להבדיל מכווץ חזק) ויש לבצע אותו בזמן נשיפת אוויר. יש להבחין כי לא לוחצים את קרקעית האגן כלפי מטה, אלא תחושה של הרמה קלה. תרגיל בסיסי נוסף הוא שאיבת הבטן פנימה, כמו קרוב הטבור אל הגב, בזמן נשיפת אוויר. ניתן לשלב את שתי הפעולות - איסוף שרירי קרקעית האגן והכנסת הבטן פנימה. רצוי מאוד להיוועץ במדריכה מוסמכת, בכדי לוודא שהתרגול נעשה בצורה נכונה. תרגול שגוי עלול לגרם לנזק.