השופטת: אפרת פינק, בית משפט השלום ברחובות המועד: יום שני, 27.10.2014, שעה 09:15 הנושא: תיקים פליליים רוב הבוקר של אפרת פינק מוקדש לשמיעת הוכחות בתיק בו מואשם עולה מאתיופיה בשוד נהג מונית, אבל בדיוק כאשר נכנסתי לאולמה - היא נאלצה להפסיק משום שלא כל העדים כבר הגיעו. "אנחנו חייבים לעשות כך שנתחיל הוכחות ולא נפסיק באמצע", היא מעירה לתובעת.
את הזמן מנצלת פינק לדחות דיון, בשל דחייה בוועדת האבחון של הנאשמת. "חבל שלא הודיעו, כי ניתן היה לחסוך את הזמן של כולם", היא מעירה. פינק פונה לנאשמת, אבל מיד מזכירה לה שמדובר בחירשת-אילמת: "סליחה, שכחתי", היא מחייכת ופונה למתורגמנית לשפת הסימנים כדי שתסביר לנאשמת מה מתרחש: נקבע לה אבחון, היא צריכה להגיע אליו וייקבע דיון נוסף בבית המשפט. "אני מעריכה שיקח לפחות חודש עד שיכתבו חוות דעת", חושבת פינק בקול וקובעת את הדיון הבא ל-30.11.14. את ההחלטה היא מכתיבה די באיטיות ובצורה לא לגמרי רהוטה.
כעת מגיע רגע אנושי יפה וראוי לציון. פינק פונה לסניגור: "אולי תשקול לפי תוצאות האבחון אם צריך בדיון התאמה לפי חוק זכויות אנשים עם מוגבלויות". כאשר הסניגור אומר שמרשתו הספיקה להסתבך בעוד תיק, מגיבה פינק באומרה שגם שם ניתן לעשות התאמות. היא גם מוודאת שיש בוועדת האבחון מתורגמן לשפת הסימנים, ובכך שומרת על זכויות הנאשמת.
"לפעמים אני מתקשה לעקוב" השעה הבאה מוקדשת לעדותו של שוטר שחקר את תיק ההוכחות שנקטע לפני כמה דקות. בחלק הראשון של החקירה הנגדית, פינק אינה מתערבת לגופם של דברים אלא רק בצד הטכני: "קודם כל יש פה בעיה מקדמית, שהקלדנית לא מספיקה לעקוב אחרי הקצב, למרות שהיא מהירה מאוד. אני מבקשת שאלה ותשובה. אני רוצה לשמוע את כל השאלה ואחר כך את התשובה".
אחרי כמה דקות פינק נאלצת להעיר שוב - תחילה לסניגור: "אתה מנסה למהר, לא למקד, והמהירות מפריעה". ואחר כך - לשוטר: "רגע, רגע, אני ממש מבקשת לא להתפרץ אחד לדברי השני; השאלה מסתיימת ואז תענה". כעת היא מתערבת גם בשאלה עניינית חשובה, שהסניגור מסתובב סביבה, וממקדת: "האם היו ראיות נגד חשוד נוסף? האם היו ראיות נוספות שמוציאות אותו מהאירוע, או רק אי-הרציפות בעדות שלו [בידי המתלונן]?".
הסניגור עוד לא הפנים, ופינק מעירה לו שוב - ועדיין שומרת על הרוח הטובה המאפיינת את הערותיה: "אני חייבת לבקש ממך שהשאלות יהיו קצרות יותר. לפעמים אני מתקשה לעקוב אחרי כל הפרטים, והעד בוודאי מתקשה, אז לחלק למקטעים, טוב?". כאשר זה לא עוזר, פינק מתמצתת את שאלתו של הסניגור בטון ציני-משהו, במעין-רמז: כך עושים זאת נכון.
כעת יש אתנחתה קומית, כאשר החשמל קופץ פעם ועוד פעם. "כוחות עליונים יש לנו כאן באולם", צוחקת פינק. התובעת: "זה הזמן לבקש משאלות?". פינק: "תנסי, תמיד אפשר". אבל מיד חוזרים לעסקים: "קצת יותר לאט וקצר", מבקשת פינק מהסניגור בפעם המי-יודע-כמה. "אני חייבת לומר שהקו הזה כבר מוצה, עוד פעם אותן שאלות. אין כאן שאלות עובדתיות, זה לסיכומים, בואו נתקדם", היא מעירה לסניגור. ושוב: "מה אתה רוצה מהעד? אם יש סתירות, תטען בסיכומים. אתה לא מפנה אליו שאלה, אתה מצביע על סתירות. אני בעצמי לא מבינה מה השאלה". הסניגור מנסח מחדש, פינק עושה פרצוף של חוסר סבלנות ומיד מבטאת זאת במילים: "אולי נעבור לקו נוסף, אם ישנו".
"רק שלא יהיה חשש" הסניגור שואל את השוטר האם ייתכן שהמתלונן טעה בזיהוי התוקף, השוטר משיב שאין זה מתפקידו להשיב על כך, ופינק מניעה ראשה כאומרת "הוא צודק". כאשר הסניגור והעד מתווכחים, פינק מתערבת בשקט ומשליטה סדר. הסניגור טוען שמרשו הציע להיבדק בפוליגרף, אבל פינק ערנית: "אי הקבילות של פוליגרף נוגעת גם לעצם השאלה אם זה נערך או לא, לפי החלטת בית המשפט העליון".
בחקירה החוזרת מתנגד הסניגור לשאלה, אבל בעצם - הוא אומר - הבעיה שלו איננה עם השאלה, אלא עם כך שלשיטתו היא אינה מתאימה לחקירה חוזרת. "אם אין בעיה, לא צריך להתנגד", משיבה לו פינק - ואז גם מתירה לו שאלה נוספת ("שאלה חשובה ששכחתי") לאחר החקירה החוזרת.
התובעת מסתובבת לפתע אחורה, רואה כמה מבני העדה האתיופית ומביעה בקול את החשש, שמישהו מהם מעביר בסמארטפון מסרים אל מחוץ לאולם. פינק לא מתרגשת, אבל "רק שלא יהיה חשש - לכל הנוכחים באולם: אסור לדווח מתוך האולם על מה שעד אומר לעדים אחרים, זו עבירה פלילית".
השורה התחתונה: אפשר היה לנהל את הדיון בצורה יעילה יותר, מבלי לפגוע בזכויותיו של הנאשם. דומה שעם הניסיון, פינק תלמד כיצד לעשות זאת, לצד השמירה על הערנות והרוח הטובה המאפיינות אותה. יעילות: 8. מזג שיפוטי: 9. 