אשר וינשטיין מצייר מפת חיים של ילדים מפינות שונות בעולמם של הילדים: מפינת השולחן שבה הם עובדים, מרגע ההשכמה, מלבטים שצצים כשאימא כועסת ואבא נוזף... לאשר חשוב לכתוב עליהם, על הדילמות שלהם, הקשיים, ההתחבטויות, היחס שלהם לעצמם ולאחרים. אשר וינשטיין קם עמם למן ההשכמה ומנסה לחוש את התחושה האישית של כל ילד, להבין את הצד שלו.
הילד רוצה לעצב זהות אישית, ולפעמים הוא מתמרד, אבל אשר וינשטיין יודע שיש גם רגעים שהילד מחכה, שייתנו לו רמז כיצד להחליט:
- כל בוקר/ אני מחליטה מה ללבוש/ מבין הבגדים בארון ואם לפעמים/ קצת קשה להחליט אז אמא/ תרמוז/ מה נכון...
חיי היומיום של הילדים רוויים גם רגעים לא קלים, גם משברים. האב והאם הם דגם להזדהות, אך יש גם רגעים שההורים רבים זה עם זה - והילד מחפש דרך להגן על עצמו:
- כשאימא על אבא/ כועסת ואבא כועס -/ חזרה ל"בית הבובות"/ אני אז נכנסת למצוא לעצמי/ חַבֵרה...
חשוב לאשר וינשטיין לספר על העולם הנפלא של הילדות, אך לא לשכוח גם את הרגעים העצובים, את הפחדים - ודרך עיניו הטובות של המשורר אנו חשים כיצד הילד מנסה לחפש מילים שיעזרו לו לעצב את תמונת העולם, כיצד לעצב אותה כילד במחוז החלום שלו:
- נועה רואה/ בדמיון שלל צבעים/ בגוונים משתנים/ מרמזים/ ונוגעים: גוונים/ של אדום/ בנר הבוֹער גוונים/ של כחול/ בים הסוֹער...
כל מציאות צבועה בצבעים שונים והילד מחפש את הצבע הנכון, מה שמתאים לתמונת העולם הפנימית שלו.
יש לאשר וינשטיין שירים, שבהם הילדים מגלים את עצמם דרך עולם בעלי החיים. ואתה חש, שיש להם כישרון לקרוא את שפת הציפורים ואת שפת החיות. זה מעשיר את עולמם, זה מוסיף נקודת מבט שיוצרת דיאלוג עם העולם, עם הסביבה;
בשירו על קליפת התפוז, מנסה הילד לנחש, כיצד יגיבו בעלי החיים לאותה קליפת תפוז בצדי הדרך, מה המשמעות של קליפת התפוז בעיניהם. המשורר מצליח לחשוף נפש הומה של ילד, שמסתכל על המציאות באמצעות קלידוסקופ פנימי, ואותה קליפה מקבלת משמעויות שונות, כפי שהיא מצטיירת בעיני בעלי חיים שונים:
- תחילה/ הגיעה נמלה/ רצתה רק לגשֵש, לשם נחפז/ עכבר נועז/ את הקליפה מִשֵש...
אשר וינשטיין צולל לעולם הפנימי של הילד כדי לחשוף בפניו צדדים של המציאות, וייתכן, שדווקא נקודת מבט מורכבת זו מסייעת לילדים להתמודד עם הפנים השונות של העולם.
נחכה בסקרנות לספריו הבאים של אשר וינשטיין, וכבר נתברך אשר בספר דברים: "ברוך מבָּנים אשר"...
