מגי אזרזר, בוגרת הסטודיו של ניסן נתיב 2010, נכנסת בטבעיות לדמותה של גלתיאה, פסל האישה המרהיב שהפסל פיגמיליון הקפריסאי יצר והתאהב בה, בסיפרו העשירי של אובידיוס. הסיפור על היוצר המתאהב ביצירתו, עבר סיבוב מהמיתולוגיה היוונית, דרך מחזהו של "גורג' ברנארד שואו "פיגמליון", ובהמשך הפך למחזמר מצליח ביותר בעולם כולו. וילי ראסל המחזאי (גם של "שירלי וולנטיין" העולה בימים אלה ביידישפיל עם אודיה קורן, וכן של המחזה הנודע "אחים בדם") כתב את "לחנך את ריטה" שגם הוסרט כסרט עם מייקל קיין וג'ולי וולטרס. את דמות הפרחה, חסרת ההשכלה, אך הצמאה להשכיל ולשפר את מעמדה מבחינה ערכית, ממלאה מגי אזרזר בחן כה כובש, בלהט דיבורה הבלתי פוסק כמעט והרווי במילים ואמירות מצחיקות, עד שהפרופסור מהאוניברסיטה הפתוחה שבחרה שילמד אותה באופן פרטי, רמי הויברגר, הופך כמעט לדמות שולית. היא ממקדת אליה את מלוא תשומת הלב, וכובשת אותנו כשם שבזמנו עשתה זאת בהצגה "מיקווה" גם כן בבית לסין, השחקנית והקומיקאית הנהדרת ענת מגן-שבו; גם היא כדמות העוברת הסבה ושינוי: שם - כחילונית המגיעה למיקווה כדי ללמוד לטובת חיי נישואיה לדתי, קצת כללי דת לנשים. מחזה זה עומד דרך אגב, לעלות בקרוב בתיאטרון היידישפיל. את הקסם של מגי אזרזר ניווט נפלא הבימאי הכה מחונן רוני פינקוביץ' (שהוא גם מנהל תיאטרון המדיטק), בתוך תפאורה נעימה ומדויקת של אנה זיו, עם תלבושות של אורן דר, המדגימות את חיטובי גופה של הכוכבת הצעירה, ואת שלומפריותו של הפרופסור חסר האונים כמעט, מול פרץ ההתלהבות ואהבת החיים הנובע מהתלמידה הצעירה, בעוד אצלו - הגחלת בחיי נישואיו כבר כבתה כליל. למוזיקה הקולחת אחראי רן בגנו, ותאורה - קרן גרנק. הויברגר, במשחק המדגים את יבשושיותו ובדידותו של המורה, מול העסיסיות של אזרזר - הצעירה מהמעמד הנמוך: שניהם ממחישים היטב את רעיונו של ראסל, המעמת את הדמויות תוך הדגשת השוני העצום בין מעמד נמוך וחסר השכלה, למעמד אינטלקטואלי המסתגר בתוך עצמו, עד ייבוש, וכיצד הנעורים והחיות גוברים על הכל. הצגה קלילה, מהנה לעת מצוקה כמו היום - כשסביבנו יהום הסער, בעוד כמה מהפוליטיקאים שלנו מוצאים להם זמן לריב ולחולל מהומות, ולנו - יגישו את חשבון ההוצאות.