השופט: הרשם הבכיר ניר נחשון, בית משפט השלום בירושלים המועד: יום ראשון, 2.11.2014, שעה 17:00 הנושא: תביעות קטנות כבר יצא לנו לומר, ששופטים הדנים בתביעות קטנות נדרשים למידה רבה של סבלנות בתיקים שהם לא הכי מעניינים בעולם. ניר נחשון ניחן בתכונה זו, ואף ביצירתיות הדרושה בבעיות הייחודיות לתיקים אלו - כפי שניתן לראות היטב כבר בתיק הראשון בו דן כאשר ישבתי באולמו.
"אני לא בטוח שיש צד שני בתיק שלך, כי הוא לא הגיש כתב הגנה. אני רק אראה אם הוא קיבל אישור מסירה", פונה נחשון לתובעת. "רק תעמדי ליד דוכן העדים. אני מזהיר אותך שאת חייבת לומר את האמת, את מבינה את האזהרה? את נמצאת עכשיו בבית משפט, ומה שאת הולכת להגיד זו עדות, ועדות צריכה להיות אמת. על שקר יש עונש - עד שבע שנות מאסר". זה נראה מפחיד בכתב, אבל נחשון אומר את הדברים בצורה עניינית ואפילו ידידותית.
מדובר במעיל יקר שניזוק בניקוי, והתובעת בהגינותה תובעת רק 3,000 שקל למרות ששוויו 1,000 אירו - "כי זה לא חדש". עד כאן הכל חלק, אבל כאשר נחשון מעיין בתיק הוא מגלה בעיה: הגברת תבעה את המכבסה, שאיננה גוף משפטי. את זה נחשון צריך להסביר לה וגם לנסות למצוא פתרון, ונזכיר שוב: מדובר במי שזו כנראה הפעם הראשונה שלה בבית המשפט.
"את צריכה לאתר איך קוראים לבעלים של העסק. אני יכול לתת לך פסק דין, אבל הוא לא שווה גרוש. את צריכה ללכת להוצאה לפועל והם צריכים שם עם תעודת זהות. זה כמו לתבוע את הירח או את הכסא הזה. זו הבעיה בתביעות קטנות". נחשון מעיין בחשבונית: "יש לך כאן מספר עוסק מורשה, בדרך כלל זה לפי מספר תעודת זהות ואת יכולה לאתר במשרד הפנים, או ברשות המיסים" [הערה שלנו: באתר רשות המיסים ניתן לקבל את הפרטים לפי מספר העוסק המורשה].
בצד המעשי, ממשיך נחשון, על התובעת לתקן את התביעה תוך חודש; מדובר באותה תביעה, הוא מרגיע אותה, אבל נגד ישות משפטית. "יכול להיות שהוא יודע [על התביעה], אבל אני לא יכול לתת פסק דין על בסיס 'יכול להיות'. אחר כך הוא מבקש לבטל את פסק הדין - אני רואה את זה - ואז אנחנו שוב כאן. תלכי גם למזכירות, אולי היא יכולה לעזור לך".
"בלי לומר מה אני חושב" אחרי שעשה את המירב לטובת אותה תובעת, מזהה נחשון באולם פנים מוכרות: "אני רואה אותך - אני רואה פזגז". ואכן, מדובר בשני ילדיה של קשישה התובעים 26,000 שקל בטענה לליקויים בטיפול בפנייתה; 16,000 שקל מתוך התביעה הם בטענה שנאלצו להותיר אותה חודש נוסף בבית הבראה משום שלא היה גז בביתה.
גם כאן יש בעיה פרוצדוראלית: התובעים טוענים שיש להם ייפוי כוח מאמם, אבל זה לא בהכרח מספיק לייצג אותה בתביעה קטנה; נחשון אומר שיחשוב על זה בהמשך, ובינתיים מבקש לשמוע את הטענות. "אתה מאריך שלא לצורך", הוא מעיר לתובע, המדבר בצורה תוקפנית למדי ואף פונה לנחשון בגוף השני - אם כי על זה הוא לא מעיר לו, ובצדק; האיש אינו עובר את גבול הסביר בהתחשב בערכאה בה אנו נמצאים. "זהו, אנחנו סיימנו, תודה", קוטע אותו נחשון כאשר העובדות כבר ברורות לו.
"אתה שומע לקוחות שמאוד לא מרוצים מהשירות שלכם", פונה נחשון לנציג פזגז. "אספקת גז זה שירות חיוני וקיומי, אפשר להגיד. עדיין בישול זה דבר שצריך אותו למחיה". כאשר התובע רוצה להגיב, נחשון מנסה לעצור אותו - "סיימנו את התיק הזה" - אבל נותן לו להוציא עצבים עוד כמה דקות, ואז מתערב:
"אני מבין מה שאתה אומר. אני כן רואה מקום לפצות, אבל רחוק מאוד ממה שתבעתם. זה שיקול דעת של בית המשפט; בגלל שחודש שלא היה מענה מספק וראוי, נקודה. זה פסק הדין אם אני צריך לכתוב אותו. אני לא חושב שכדאי לפזגז שיתפרסם פסק דין כזה. [מצד שני] אני לא רואה קשר סיבתי בין החודש הנוסף [בבית הבראה] לבין הגז. כן מגיע פיצוי על זה שחודש הייתה מנותקת ממצרך חשוב מאוד, ופעמיים שלא הגיע טכנאי".
נחשון מציע לצדדים שהוא יפסוק לפי סעיף 79א - פשרה בלי הנמקה. הם מתחילים להתווכח ולוקח לנחשון קצת זמן עד שהוא מצליח להשתלט עליהם. הוא שב ומציע את אופציית הפשרה ופונה לתובעים ברמז שאין ברור ממנו: "או שאתם רוצים פסק דין מנומק; יש לזה פלוסים ומינוסים. אני צריך לתאר את הדברים ולהביע אם אני נותן אמון, ואנשים לא תמיד אוהבים שיש באינטרנט מה שהשופט אמר עליך. יש אנשים שאוהבים את הפרטיות שלהם, וגם זה שיקול שלוקחים בחשבון. לכן אני מציע X כסף בלי תיאור, בלי לומר מה אני חושב על העדות שלך. אם בית המשפט אומר שהוא לא נותן אמון, לפעמים יש לזה השלכות, כי אנשים מסתכלים על זה".
נציג פזגז מסכים והתובע מסכים גם הוא, אבל עדיין מנסה להוציא יותר ומבקש מנחשון שיביא בחשבון את "ההתייחסות של פזגז לצרכנים" שלדבריו ידועה לשמצה. נחשון משיב: "אתם צריכים להסכים, כי למעשה אתם לא בעלי הדין" - הוא מזכיר את הבעיה שהעלה בתחילת הדיון. פסק דין בפשרה יכול לחייב את פזגז בלי לנמק את זה". ונחשון חותם בחיוך: "זה משפטים, אתם לא מבינים, ניסיתי להסביר". שני הצדדים מסכימים ונחשון אומר שפסק הדין יישלח בדואר; ייתכן שהוא נמנע מלפסוק במקום כדי שיוכל לבדוק מהו הפיצוי המקובל.
"פרשנות מאוד יצירתית" גם את התיק הבא מנווט נחשון לעבר 79א, אם כי זה לוקח זמן. לקוח סלולרי של רשת רמי לוי תובע את החברה על שתי חשבוניות בהן לטענתו חויב ביתר. טענת החברה היא, שהלקוח ביצע "שימושים לא סבירים בכמויות אדירות של SMS". נחשון מופתע: "אתה נכנס לסוג ההודעות שנשלחות?! אתה נותן שירות". נציג החברה טוען שמדובר כנראה במשלוח של דברי תורה על פרשת השבוע, ונחשון עדיין תוהה: "מה רע בזה?". זה מאט את השירות, משיב הנציג. האיש מדבר באריכות, נכנס לדבריו של נחשון, שמתקשה להשתלט עליו אבל לבסוף מצליח:
"אדוני, אדוני, אדוני. יש כאן חיובים ביתר לכאורה שמעבר לסכומים שאתם בעצמכם נוקבים לשימושים כאלה. כבר כתבתם [בחוזה] מה קורה אם השימוש לא סביר: נתתם ללקוח אופציה לשלם יותר". הנציג טוען שבמקרה כזה התשלום הגבוה יהיה מהמסרון הראשון, אבל נחשון לא משתכנע: "זה עניין של פרשנות מאוד יצירתית. זה לא מנוסח כל כך טוב. הכלל המשפטי הוא שכשיש שתי אפשרויות לפרש טקסט, מפרשים אותו נגד המנסח, במיוחד כאשר יש פער כה גדול בין הלקוח הקטן לחברה גדולה".
כעת מגיע נחשון לתכל'ס: או שהצדדים יסכימו על פיצוי או שיסמיכו אותו לפסוק על דרך הפשרה. חוץ מזה, נחשון מאוד לא מרוצה מכך שנציג רמי לוי הוא האחראי על הונאות: "כל הנושא הזה של חשד להונאה - אלו מילים קשות. יש פער ענק בין שימוש לא סביר לבין הונאה, שיש לה קונוטציה של מישהו שעשה את זה בכוונה וניסה לעבוד עליכם; אני לא בטוח שזה המקרה. אני מצפה מהחברה שלכם לא להרים אליו טלפון [כפי שעשתה], אלא לזמן אותו למשרד או לשלוח לו מכתב רשום. אי-אפשר לנתק ככה. אם יש לכם שיקולים מערכתיים - תקחו בחשבון שהוא יכול להגיש תביעה ולקבל פיצוי. לא מנתקים".
נציג רמי לוי טוען שהשיחה עם התובע תועדה בדוח חסוי, אבל נחשון הודף אותו מיידית: "אני לא מקבל דוחות חסויים בתביעות קטנות, בטח לא כשהצד השני לא רואה אותם". השניים יוצאים החוצה וחוזרים כעבור שתי דקות: הפער גדול מדי - התביעה היא על 10,000 שקל והנציג הציע 1,500 בלבד. נחשון חוזר על ההצעה לפסוק לפי 79א והתובע מסכים. נציג רמי לוי צריך לקבל אישור מהמחלקה המשפטית ויוצא להתקשר; "בדרך כלל הם באים מצוידים בהסכמה או אי-הסכמה, אבל הוא כנראה לא מופיע הרבה", מסביר נחשון לתובע. הנציג חוזר, ובשעה טובה מסכים לפסק דין של פשרה.
השורה התחתונה: סבלנותו של נחשון ראויה לציון, אם כי לעיתים הוא מאפשר לצדדים לנצל אותה לרעה. יעילותו מרשימה גם היא, ולצד זאת - ייתכן שריבוי התיקים אינו מאפשר לו להתכונן אליהם במידה מספקת; הכנה כזו הייתה מביאה לכך שבתיק הראשון היה רואה מיד את בעיית הנתבע-הלא-נכון. מזג שיפוטי: 8. יעילות: 9. 