X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
טכניקה ששואף להתמקצע בה [איור: מוטי הלר]
מוטי הלר: כשאהבה פוגשת דף וצבע
מגיל שש הוא מחולל פלאים עם דף ועט, והיה בן טיפוחיו של הצייר המפורסם יוני גרשטיין. בתמונות רוחניות הוא משקיע פי שניים, וגם כבחור ישיבה, מעולם לא צייר על חשבון לימוד תורה ראיון עם הצייר מוטי הלר
מוטי הלר. מצייר מגיל 6 [צילום: אסתי פישמן]

   רשימות קודמות
  נתקעים בבית או בדרכים? יש ידידים

כשמוטי הלר מדבר על ציור, קשה לי לעצור אותו. הוא כאילו פותח את הלב, שולף ממנו מונולוג אישי, ופורש אותו ככה לרווחה, כאילו מדובר באוצר יקר. אחרי כל כך הרבה שנות ציור, ואלפי יצירות, אני נדהמת לגלות את האהבה והכמיהה שהוא חש כלפי הציור, וחושבת לעצמי לרגע, למה אני לא יודעת לצייר? את הראיון הזה אנחנו מחלקים לשני חלקים, כי הזמן שיש לו לדבר איתי הוא לא ארוך במיוחד. הלר, 35, תושב ביתר עילית, צייר מוביל בציבור החרדי, מתזז בין הרצאה על קומיקס למבוגרים, לבין סדנאות מצוירות של זה"ב בבתי ספר, לבין לימודים במכללת פרוג, שם הוא מלמד ציור.
מגיל שש הוא מצייר, "לפחות כמה שעות טובות כל יום" - כהגדרתו. ולא, הוא לא עשה זאת בגיל שש סתם מתוך תחביב שעושים באיזה שיעור משעמם, או באחר צהריים פנוי, אלא כתחביב כזה שקמים עבורו במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות. "הייתי מתעורר בבוקר לפני כולם, כשהבית עדיין שקט וכולם ישנים, ופשוט יושב עם דפים ועטים, או עפרונות, ומצייר. עד שנאלצתי לצאת ליום לימודים".

לפעמים חלומות מתגשמים
ציור רוחני [איור: מוטי הלר]

אם תשאלו את הלר, מה גורם לילד בן שש להתעורר לפנות בוקר כדי להספיק לצייר, הוא יענה ללא היסוס: "האהבה". כבר אז הוא ידע שזה מה שהוא אוהב, ובתור נער צעיר, כבר חלם שזה יהיה המקצוע שלו. ולפעמים חלומות מתגשמים, לא?
אימא שלו היא ההשראה שלו, וכשהוא מדבר עליה, הטון שלו הופך למעריץ במיוחד. "אימא שלי מוכשרת מאוד, ציירת אמנית שלא למדה מעולם, היא פשוט קיבלה מתנה מאלוקים. מציירת הרבה בשמן, וממנה לקחתי את ההשראה, את האהבה, את התשוקה. רציתי לחקות אותה".
אני לא יודעת אם הוא הצליח לחקות אותה או לא, מה שבטוח זה שהוא הצליח מאוד בזכות עצמו, בסיעתא דשמיא מובהקת. ולא רק אימא שלו היא מודל להערצה, אלא גם אבא. "שניהם דחפו והאמינו בי בכל מאודם, עודדו, תמכו, והיו שם איתי ברמה כזאת, שאבא שלי, באחת הטיסות שלו לארה"ב, נסע במשך יום שלם בכמה ערים בניו-יורק, מרחק של שעות נסיעה ממקום למקום, כדי לקנות לי סט מיוחד של עטים שאין להשיג בשום מקום אחר. זה לא היה מובן מאליו".
"בגיל 11 הלכתי ללמוד את הבסיס לציור אצל מוטה ברים, הוא זה שנתן לי יסודות ראשוניים. בהמשך רציתי להתמקד בסגנון איור קליל יותר, לא כמו ציורי שמן וכדומה, אז הלכתי ליוני גרשטיין. הפעם הראשונה שהגעתי אליו הייתה בגיל 15, וזה היה היום המאושר בחיי".
עד כדי כך?
"בפירוש כן", הוא עונה ללא היסוס. "יוני לקח אותי תחת חסותו. הייתי בא אליו המון, הוא פשוט בנה אותי מאפס". גרשטיין, אחד המאיירים הנחשבים ביותר, אולי הנחשב מכולם, בציבור החרדי, וידוע בציוריו המיוחדים והקריקטורות שהוא מוציא תחת ידיו, ואין ילד חרדי שלא יודע מי הוא.
למה שיוני גרשטיין ישקיע בך כל כך הרבה?
"ראשית, יוני הוא אישיות, תמיד רוצה להעניק, ואני זכיתי, כנראה הוא הבין את הפוטנציאל", הלר צוחק במבוכה קלה. "הוא ראה את הכוח שבאתי איתו, את הרצון, לא ויתרתי, אמרתי לו שאני לא עוזב עד שאני לא לומד. והוא באמת דחף אותי, ובתמורה הוכחתי את עצמי. לא הפסקתי להתאמן, ציירתי המון - בכל רגע פנוי. התמכרתי".
ובכל זאת, נער בן 15, מה עם הלימודים בישיבה?
"מעולם לא ציירתי על חשבון זמן הלימוד שלי, חלילה", מבקש הלר להבהיר. מאוד אהבתי מסגרות, מאוד אהבתי ללמוד, ובכלל, יוני התנה איתי שהלימוד והאימון בציור, לא יבוא בשום אופן על חשבון לימוד. הייתי מתאמן בלילות, בהפסקות, כשכולם הלכו לנוח, לפטפט, או כל דבר אחר, אני הייתי שוקע בציור ולא זז. עם השנים פיתחתי טכניקות משלי, והציור הפך למקצוע". כשאני תוהה לאיזה סגנון הוא יותר מתחבר, או איזה ציור שלו הוא הכי אוהב, אי-אפשר לשחרר ממנו תשובה, הוא רק מציין שציורים רוחניים, גורמים לו להתעמק בהם הרבה יותר. "אני מרגיש ששם צריך לשים הרבה יותר דגש, תשומת לב, כבוד".

אישה בונה: "היא בנתה לי את הקריירה מאפס"
שחרור אסירים [איור: מוטי הלר]

"נכון שטכנית, יש דד ליין צפוף, ולפעמים צריך להספיק הרבה מאוד דברים בקצת מדי זמן, אבל אני אף פעם לא אוציא יצירה שתיראה כאילו חיפפתי בה. אין שחיקה במקצוע שלי, כי אני כל הזמן מתחדש, מושפע מאחרים, לומד, חוקר, בודק, וכל הזמן יש את התחושה של המעורבות וההתחדשות"

בגיל 22 הוא קיבל את משרת חלומותיו, תפקיד נחשק בתור קריקטוריסט הבית של היומון החרדי 'המודיע', דבר שהקפיץ אותו קדימה ונתן לו במה להוכיח את כישרונו. ולמרות זאת, עד שנישא לאשתו, שושנה, אפשר לומר שהוא לא באמת האמין שיתפרנס מהמקצוע שכל כך אהב. "תראי, ידעתי שאני מקבל כסף על עבודות, אבל פה עבודה, שם עבודה, האם היא באמת יכולה לפרנס משפחה? אישה, ילדים? הייתי בטוח שאצטרך למצוא גם עבודה כזאת שהולכים אליה רק כדי להחתים כרטיס ולקבל משכורת בסוף החודש". ובדיוק אז, כפי שאומרים, מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה מוצלחת? זו התשובה. שושנה הלר, החליטה שהיא לוקחת על עצמה את העבודה הקשה, לגרום לבעלה להאמין שהוא צריך להישאר במקום המיוחד כל כך, שעושה לו טוב, ולהבין שזו תהיה הפרנסה שלו.
"היא בפירוש הקריבה", אומר הלר. זו אחריות, זה ויתור, זה סיכון. מי אמר שתמיד תהיה לי עבודה? מי אמר שתהיה כמות עבודה שתספיק לפרנסה? אבל היא עשתה את הבלתי יאומן. ארגנה, ייעצה, שיווקה, עבדה במשרה מלאה, והביאה אותי לאמונה הזאת שמצאתי את מקור פרנסתי. אם לא היא, אפשר לומר שהייתי ממשיך לצייר המון, כתחביב, אבל לא כפרנסה עיקרית". ואכן, מאז נכנסה לחייו, הוא צייר עיתונים, ספרי ילדים, קומיקסים, ההרצאות שהוא מוסר כמובן, ויש לו גם יצירות רוחניות. הוא מצייר כל דבר שיבקשו ממנו, ובלבד שיענה על גדרי רוח היהדות.
"מאז שברוך השם התפרסמתי, ואנשים החלו לפנות אלי בבקשות לעבודות שונות, קיבלתי גם הצעות לציורים במקומות שאינם על טהרת הקודש. מלכתחילה אין לי בעיה לצייר תכנים מכל סוג שהוא, הקו האדום שלי ברור: אני לא אצייר ציורים שבאים לבטא דברים נגד היהדות, או שיש בהם חוסר צניעות. ברור שוויתרתי על העבודות האלו. אין מה להשוות עשר עבודות כלליות, לעבודה אחת שיש בה סיפוק והרגשה עילאית, כמו ציור מושלם לימים נוראים למשל".
הלר רואה את העולם דרך מבט אחר משל אחרים. "בכל ציור אני מגלה עולם מופלא, זה אף פעם לא משעמם אותי, ואני מסוגל להתפעל מכל ציור כאילו שהוא הראשון שלי".
התחביב הפך למקצוע, זה לא גורם לחפף קצת בעבודה?
"להפך", הוא נחרד. "עם השנים רק התאהבתי יותר. נכון שטכנית, יש דד ליין צפוף, ולפעמים צריך להספיק הרבה מאוד דברים בקצת מדי זמן, אבל אני אף פעם לא אוציא יצירה שתיראה כאילו חיפפתי בה. אין שחיקה במקצוע שלי, כי אני כל הזמן מתחדש, מושפע מאחרים, לומד, חוקר, בודק, וכל הזמן יש את התחושה של המעורבות וההתחדשות. עם כל יצירה, עם כל טכניקה חדשה - זה פשוט אושר. אני מאושר שזה המקצוע שלי".

חול המועד: "מרגיש כאילו חלק מגופי לא מתפקד"
מה שאני מרגיש לגבי האו"ם [איור: מוטי הלר]

בימי חול המועד, בהם אסורה הכתיבה או הציור, הלר מרגיש שמשהו אצלו אינו כשורה. "ימי חול המועד הם ימים קשים לי", הוא מודה. "אני מרגיש כאילו כרתו לי יד חס ושלום. אסור לעסוק במלאכה, ואני מרגיש שהגוף שלי לא מתפקד. אני חייב כל יום לצייר לפחות כמה שעות טובות, אני מכור. אבל מצד שני, ימי חול המועד מטעינים אותי כל כך הרבה, והעובדה ששבוע לא ציירתי, גורמים לי להסתערות אדירה אחרי החג, ויש לי אנרגיות גבוהות לכמה חודשים טובים".
בימי חג, כשהוא אינו מצייר, הוא משתמש בכישרון הנוסף שלו, נגינה. הלר פורט על גיטרה וכינור, משמח בחתונות, ובשמחות בית השואבה. גולת הכותרת היא שמחת בית השואבה בחסידות קרלין, אליה הוא משתייך. "כשאני צריך השראה טובה לציור מיוחד, אני יושב בסטודיו, פורט על הגיטרה, מנגן, מקבל השראה, ועובר לכלי העבודה שלי".

"בניתי את עצמי רק בזכות ביקורת מאחרים"
ההסתרה [איור: מוטי הלר]

בדף הפייסבוק של הלר, אפשר לראות הרבה מאוד פרגון ואהבה ליצירות של קולגות שלו. "אני אוהב לפרגן, וגם לתת ביקורת. בניתי את עצמי רק מביקורת". כשאני אצייר סיטואציה שהעירו לי עליה, אני אזכור את הדברים ואתקן לפיהם. אי-אפשר להיבנות רק ממחמאות, חייבים את הדיוק. אני לא חושש לפרגן, להפך. מאמין שלכולם יש עבודה, ופרנסה משמיים".
אחת הקריקטורות שצייר הלר, מתארת את מנהרות בחמאס בעזה, כשהכיתוב "הסתרה שבתוך הסתרה" בולט מעליהן. "הגעתי לנגן בחתונה, והאורגניסט ניגש אלי ואומר לי, 'אולי תעשה משהו יפה ככה עם השיר 'ואפילו בתוך הסתרה'? ואני עונה לו בלי לחשוב, 'תעשה לי טובה, אין לי כוח, השיר הזה כבר נשמע כל כך הרבה ובכל מקום, שקצת נמאס'. ואז ניגש אלי מישהו ואמר לי, 'אתה יודע שהוא זה שהלחין את השיר'? הייתי צריך דליי מלט כדי לטייח את הפדיחה הזאת. מכיוון שהיינו בתקופת 'צוק איתן', קישרתי בין הדברים לציור".
איפה תהיה בעוד 15 שנה?
"איש לא יכול לדעת מה יהיה איתו מחר, אבל אם הייתי יכול, הייתי מקווה להיות טוב כפול ממה שאני היום. לפני 15 שנה ידעתי שיש לי יכולת ואפשרות, שאפתי גבוה, וברוך השם זכיתי להגיע למקום טוב, ולהיות מי שאני היום. אבל תמיד צריך לשאוף מאוד גבוה, כדי להגיע לפחות לחצי מהשאיפה".

השתלטות הרשת על חיינו [איור: מוטי הלר]
ככה זה נראה [איור: מוטי הלר]
שערי תשובה לא ננעלו [איור: מוטי הלר]
שמים לב, לחיים [איור: מוטי הלר]
טכניקה חדשה. דור העתיד [ציור: מוטי הלר]
התנסות בתלת מימד [איור: מוטי הלר]
פורסם במקור: הידברות - אתר היהדות הגדול בעולם
תאריך:  15/12/2014   |   עודכן:  15/12/2014
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
מוטי הלר: כשאהבה פוגשת דף וצבע
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב הודעה 

פורום: הידברות
+
אידיוט מופלג שכל אחד יאכל מה
רספוטין  |  26/05/16 19:21
+
אני קונה שם
דתיה וקונה בקסטרו  |  7/09/15 22:52
+
כל מילה  ל"ת
בסלע  |  20/06/15 03:21
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
מכון ויצמן למדע
מה הקשר בין תוכנית "ההתאבדות התאית" לתוכנית "האכילה העצמית"?
יורם דורי
קיום מפגש לימוד בקיבוץ גינוסר וזיכרונות נעורי לימדו אותי שהנוף אולי השתנה, ישראל מאוד גדלה אבל שירות לאומי נשאר שירות לאומי. פעם בקטיף בננות ופעם בהרצאות לצעירים עולים. המתכונת אולי השתנתה אך לא המהות. פעם סביבי היו ראובן, ציבי, ירון, רינה, רונית ואפרת והיום נטשה, מרינה, ואדים, אולגה וסשה, אך כאז כן עתה בלט הרצון ללמוד והנכונות לתרום
עליס בליטנטל
דמותו של הרב מאיר כהנא חוזרת לחיים במחזהו ובהפקתו של יואב איתמר, מעלה שאלות וספקות האם הבנו את דמותו לאשורה?    הפקה נועזת, מתגרה בזיכרון הקולקטיבי, ומציגה בפנינו אמיתות שונות שאת חלקן לא ידענו כלל
שיה מלכין
מה אוכל לכתוב על איש רב פעלים זה שחייו מספיקים לעשרה אנשים אם לא יותר?    הוא היה שקט, הגיע תמיד עם כובע קסקט, נראה לי בסביבות תחילת שנות ה-80, קולו היה רך והיה קושי רב ליצור עמו שיחה בתוך כל הקולות הסופרניים שלנו
לאה טרן
סיפור אהבה סוחף באופרה, מחול סוחף ותערוכה חדשה שמציעה התבוננות במוטיב המעגל על השינוי שהתחולל בו במשך השנים
רשימות נוספות
"התורה מרגשת אותי"  /  אפרת כהן
נתקעים בבית או בדרכים? יש ידידים  /  שיפי חריטן
"ראינו ניסים בתוך הטבח"  /  אפרת כהן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il