מהו ומיהו האיגוד בשנה האחרונה אני מקבל תגובות נזעמות מקוראים רבים הטוענים לחד-צדדיות בראיונות אותם אני מפרסם. לדידם אני נותן במה לגורמים המציגים צד אחד של המטבע בשאלה מהי דרך ההתמודדות הנכונה למניעת משבר עתידי בשוק ההון.
משום כך, אני שמח לראיין היום את עו"ד אילן פלטו, מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות בישראל. עו"ד פלטו מופיע בשנה האחרונה מעל כל במה ומתריע בקול ניחר כנגד ההשלכות החמורות של גל הרגולציה בשוק המאפיין את שוק ההון הישראלי בשנים האחרונות.
"ראשית." אני פותח. "הבה נציג את הכלה. מהו איגוד החברות הציבוריות?"
"איגוד החברות הציבוריות, כשמו כן הוא. התארגנות שנועדה לוודא שמירה של החברות הציבוריות על האינטרסים שלהם מול גורמים שונים. " אומר אילן בפשטות ומרחיב: "חברות ציבוריות מתמודדות באופן שוטף מול גורמים רגולטורים רבים ובכלל זה: רשות ניירות ערך, הבורסה לניירות ערך, ועדת הכספים וועדות אחרות. גופים אלו מקדמים לאורך השנים במסגרת תפקידם רפורמות והליכי חקיקה שונים . תפקיד האיגוד הוא לוודא שהאינטרסים של החברות לא נפגע. בדיוק כמו כל איגוד אחר הדואג לחברים בו."
"מי שמכם?" אני שואל.
"חברות באיגוד, והכרה בייצוגו כגוף לגיטימי המייצג את החברות התגבשה לאורך השנים." עונה אילן "נכון להיום, מרבית החברות הציבוריות חברות באיגוד והוא זוכה להכרה מכל גוף רגולטורי בישראל ככזה המייצג את החברות".
התקפה חזיתית "בוא נגיד את האמת, או כמו שאומרים באנגלית (let’s cut the bullshit). המטרה שלכם היא לצמצם ככל האפשר את נטל הרגולטור המוטל על החברות וזאת בטענה שהרגולציה היא אבן רחיים על פעילות החברות הציבוריות בישראל. "כך אני פותח את המתקפה שלי.
"זו לא בדיוק האמת." עונה אילן. "אנחנו הרי מייצגים גם את בעלי המניות בחברות, שזה אומר הציבור. ככאלו יש לנו אינטרס לוודא קיום רגולציה שתשמר על קניינו של הציבור, דהיינו ערך המנייה. אבל בכל מקרה זו אמירה פשטנית מדי לנושא מאוד מורכב."
אם כך, אני משיב "הבה ותאמר לי, מדוע תדמיתם של החברות הציבוריות נפגעה בשנים האחרונות. מדוע הציבור חי בתחושה שהחברות רוצות ברעתו ולא בטובתו." אני שואל.
"אין ספק שבשנים האחרונות נוצר עיוות בדעת הקהל בכל הנוגע לתפקידן של חברות ציבוריות במשק מודרני." עונה אילן. "במקום לראות בחברות גופים יזמיים, המנסים באמצעות גיוס כסף מהציבור ליצור מקומות עבודה ולהרחיב את הפעילות העסקית של המשק, נוצר רושם אחר לגמרי."
"ומה הפלא?" אני מפסיק את דבריו. "רבים בדעה שהסדרי החוב של אגרות החוב, שגרמו להפסדים גדולים לחסכון הפנסיוני, ביחד עם שכר גבוה ביותר של נושאי משרה בכירה בחברות רבות, הביאו לכך שהציבור הקים קול זעקה."
"גם כאן יש עיוות." עונה אילן. "תשואת מדד ת"א 25 ות"א 100 בעשור האחרון נושקת ל 200%. גם מדד התל בונד (המייצג את מדד האג"ח) רושם כבר עשור, תשואה מרשימה, גבוהה יותר מכל אפיק סולידי אחר. (וזאת בנטרול המשבר של שנת 2008 שתוקן בשנה שלאחר מכן.) הבורסה בישראל מהווה שנים רבות את הבסיס לתשואה הנאה של החיסכון הפנסיוני בישראל . היות שהבורסה מתבססת על חברות שנסחרות בה, יש לכולנו עניין, שהיא תפרח ותשגשג." מסיים אילן את דבריו.
ולפני שאני פוצה פה, הוא מסביר שבכל הקשור לשכר בכירים, ברור שיש נושאי משרה בחברות ציבוריות ששכרם הוא גבוה ביחס לכל קנה מידה שאני והוא רגילים אליו. אולם לא לנו לקבוע. יש לחברות בעלי מניות שיש להם שיקול דעת בנושא. אף בעל שליטה בחברה ציבורית, לא יאשר שכר מופרז לבכיר במידה ולדעתו הבכיר אינו ראוי לכך. העיתונות הבליטה שנים או שלושה מקרים חריגים ויצרה מצג כאילו כל נושאי המשרה בכל החברות הציבוריות מרוויחים הון וזאת ללא קשר לתפוקה המתקבלת מהם.
מי האשם בדמגוגיה? "אז מי אשם, בדמגוגיה שאתה מוחה עליה? הציבור? הפוליטיקאים? התקשורת?" אני מבקש מאילן לשתף אותי.
"אני אפתיע אותך. "עונה אילן. "האשמה היא ממשלת ישראל. לא פחות ולא יותר."
"הסבר, פרט ונמק" אני מבקש.
" בקיץ 2011, בעיית יוקר המחיה שהסיבות להיווצרותה רבות ומורכבות, פרצה במלוא העוז. גורמים פוליטיים, מימין ומשמאל, שעמדו במרכז קבלת ההחלטות נדהמו מעוצמת המחאה החברתית. כשלא מצאו מענה למחאה זו, הרחיקו את האשם מעליהם באמצעות הפניית האש לכיוון בעלי ההון בישראל, כך נולד מושג חדש - טייקון, שהפך לחזות כל האשם והרוע במדינה."
"זה נשמע כמו קונספירציה." אני עונה.
"לא ולא." זו האמת לאמיתה עונה אילן וממשיך: "בעקבות הפניית אצבע מאשימה זו, החל בין היתר גל רגולציה אגרסיבי כנגד החברות הציבוריות שלא נודע כמותו מאז הקמת הבורסה."
השלכות הרגולציה "תן לקוראים שלא מעורים בנושא דוגמאות." אני מבקש.
ואילן מתחיל לענוות:
- תיקון 16 לחוק החברות - הקטנת עצמאות הדירקטוריון, הגדלת עצמאות ועדת הביקורת, הגדלת כוחו של הציבור.
- תיקון 20 לחוק החברות - שינוי אופן קביעת שכר נושאי משרה בחברות ציבוריות באמצעות קביעת מדיניות תגמול ואישורה על-ידי המיעוט באסיפה כללית.
- תיקון 22 לחוק החברות - שינוי התייחסות ועדת הביקורת לעסקות עם בעלי שליטה.
- חוק אכיפה מנהלית - שעיקרו הגבלת זכות השיפוי של בעלי שליטה במקרה של הפרת הוראות החוק.
- ועדת גושן, ועדת חודק, ועדת גולדשמיט, ועדת אנדורן, ועדת הריכוזיות וכך הלאה והלאה.
כל החיקוקים האלו, מכוונים למטרה אחת. מירור חיי נושאי המשרה בחברות ציבוריות, ואין בינם לבין הפחתת יוקר המחיה מאום. קובע אילן נחרצות.
" יש הטוענים ליתרונות רבים ברגולציה זו. " אני רומז. " חלק מהם עונים לשם האוזר וגושן והם מחשיבים את עצמם כיודעי דבר בנושא."
"אני לא מתכוון להיכנס עמך לדיון בנושא היתרונות והחסרונות " עונה אילן. "אבל אני מוכן לדון עמך בשורה התחתונה. תבין, אתה יכול גם להטיל עונש מוות על נושא משרה שהעביר דיווח שגוי לבורסה
בתום לב. זה בטוח יחזק את הבקרה על התהליך. השאלה היא, מהן ההשלכות. וההשלכות הן שבשלוש שנים האחרונות, נמחקו עשרות חברות ציבוריות מהמסחר ועשרות חברות אחרות שהיו מעומדות ויתרו על הרעיון. הסיבה היא שנושאי משרה שהיו כל יכולים בהיותם חברה פרטית, מוצאים את עצמם מוגבלים משמעותית ביכולת הניהולית שלהם, לאחר הפיכתם לחברה ציבורית. פועל יוצא, הוא התייבשות שוק ההון ומי מפסיד מכך ? הציבור." מסיים אילן את דבריו ולפני שאני עונה הוא ממשיך בדבריו.
"מיהו הציבור ? במעגל הראשון מדובר על רואי חשבון, עורכי דין, יועצי השקעות שפרנסתם נפגעה עקב צמצום הפעילות בשוק ההון. במעגל השני מדובר על עובדים שהיו יכולים להיות מועסקים על-ידי חברות שהיו מגייסות כספים בשוק ההון, ובמעגל השלישי, הציבור שהיכולת שלו למקסם את תשואת החיסכון הפנסיוני שלו נפגמת. במעגל הרביעי אנחנו מוצאים את המדינה."
"המדינה" אני שואל?. ונזכר בנאום של קנדי על מה אני מוכן לעשות למענה." למה המדינה מפסידה?"
הסיבה פשוטה עונה אילן. "משקיעים בורחים מהבורסה. וכשאני אומר משקיעים. אני מתכוון לכל הסוגים והמינים. החל בסוחר טווח קצר מקומיים וזרים והחל בקרנות המשקיעות בחברות ישראליות מתוך ראייה ארוכת טווח. בצד ההשלכות החמורות של בורסה מדשדשת למשק מודרני, אסור לשכוח שירידת המחזורים מאופיינת גם בירידה חדה מהכנסות המדינה ממיסוי שוק ההון. ומיסוי שוק ההון היווה תמיד מקור הכנסות נאה למדינת ישראל".
ומה הפתרון של האיגוד לנושא? "הפתרונות הם רבים ומגוונים. בוא נתמקד בכמה מהם" אני מציע.
"ראשית" עונה אילן " חשוב להבין שקיימת תחושה בשוק שהרגולטור החל להפנים שאנחנו במצב של עודף רגולציה. יותר ויותר בעלי דעה מביעים את עמדתם בכנסים ובתקשורת וקוראים לרגולטור לעצור ולחשוב. מהי התועלת ומהו הנזק מהמהלכים בהם הוא נוקט."
"שנית, וזה העיקר. חייבים להבדיל בין חברה לחברה בכל הקשור להליכי רגולציה. לא ייתכן שדינה של חברה בשווי שוק של מיליארדי ש"ח יהיה זהה לחברה בשווי שוק של מיליוני ש"ח בודדים. חייבת להיות רגולציה מידתית. חלק מהתיקונים אינם יכולים לחול על חברות ציבוריות קטנות, עקב המעמסה הכספית על חברות אלו ובעיקר משום שאין בידי בעלי חברות אלו יכולת נפשית להתמודד מולה."
"תן דוגמאות. "אני מבקש.
"אני ממליץ להחיל את תיקון 20 העוסק בשכר בעלי השליטה רק לחברות הנסחרות במדד ת"א 100. אני ממליץ להחיל הקלות בנושא הדיווח התקופתי על חברות שנסחרות במדד היתר. אני ממליץ לבטל את הגבלת השיפוי שנכללה בחוק האכיפה המנהלית."
אפילוג אבל אני מקשה. " הכבדת הרגולציה נועדה למנוע סיוט כמו בשנת 2008. סיוט במסגרתו איבד הציבור כסף רב . הן בבורסה, הן בקופות הגמל הן בקרנות הנאמנות".
לזה יש לאילן תשובה. "משבר 2008 הוא משבר כלל עולמי, משולב בטרנד ישראלי של השקעות במזרח אירופה שהתבררו כמוטעות. יש ללמוד ממנו את הלקחים ואני בהחלט בדעה שעל הגופים המוסדיים מוטלת אחריות לשמור על כספי הציבור ולבחון היטב כל השקעה והשקעה. אבל האם היום במציאות שאין להם כלל השקעות לבחון, המצב טוב יותר? "
