"נפש יהודי", או בשמו השני "הלילה האחרון של אוטו ויינינגר", מאת המחזאי יהושע סובול העולה בתיאטרון הספרייה ברמת גן, מיסודו של בית צבי, הוא מחזה מטלטל המבוצע בצורה מבריקה בידי להקת השחקנים המוכשרים תחת שרביט הבימוי המעולה של אלון טיראן. כאן המקום לציין, כי המדובר בחוויה תיאטרלית מיוחדת הסוערת על הבמה והגולשת ברשפיה הדרמטיים לעבר קהל הצופים המרותק לעלילה השופכת אור על דמותו האמיתית של הפילוסוף היהודי ששם קץ לחייו בעודו נע ונד בין המתרחש בעולמו ובנפשו החצויה והדואבת. ויינינגר נזכר בלילה האחרון לחייו ברגעיו עם אימו חולת השחפת ואביו השאפתן שייחל לכך שבנו ילך בדרכו והוא גם חווה את רגעיו עם חברו ברגר וידידתו אהובתו קלרה באחוזה של טיץ, מחנכו. הוא משרטט את תורתו לגבי הציונות והיהדות, מחליט להמיר את דתו ולהתנצר משום שהניח שהציונות תטבע תחת היהדות והזיותיו ורגעיו האחרונים מתמזגים להילולת זיכרונות ארוטיים ודעתניים שבהם מופיע גם ד"ר זיגמונד פרויד. בהזיות גסיסתו הוא נתקל בכפיל שלו, מעין זהותו הפנימית שהיא תשליל חייו ומהותו. המחזה הוצג לראשונה ב-1982 בתיאטרון חיפה וזו ההפקה השנייה שלו על הבמה.

כשרון ייחודי

מי שנושא את עול ההצגה על כתפיו הוא אורי שילה בתפקיד אוטו ויינינגר והוא מפליא בגילום התפקיד הקשה. אורי מפגין יכולות דרמטיות נהדרות והוא ראוי לתשואות מיוחדות על התפקיד התובעני. נטלי סמי-פדני מגלמת את קלרה והביצוע שלה הוא מעולה ונהדר. נטלי מצליחה לרגש ולהיות נסערת ונחשקת. היא מגישה תפקיד מורכב ומצליחה לצלוח את התפקיד בהצלחה רבה בזכות הכישרון הייחודי שלה. יובל כרמי מעולה בתפקידיו השונים, החל מהמחנך ליאופולד וכלה בד"ר פרויד. הביצוע של פרויד הוא מוצלח במיוחד ובכלל יובל מתעלה לרמת משחק גבוהה מאוד. אודליה סגל מיכאל היא אדלה ואדלאיד, האימא והשכנה והביצוע שלה הוא מצוין, עוצמתי ובעל ייחודיות דרמטית רבת רושם. גיל וייס מגלם בהצלחה רבה את ברגר . גיל הוא שחקן מקצועי מעולה ומשחקו רב רושם, קולח ומצוין. מי שמצליחה לגנוב את ההצגה היא ליטל שמש בתפקיד הכפיל. ליטל מפגינה משחק מפליא ומיוחד במינו. היא הנפש התאומה של גיבור המחזה, התשליל שלו והיא מנווטת את האירועים בצורה מבריקה ובכישרון רב ביותר. דינה קולסון עיצבה את התלבושות ואת חלל הבמה שעליו פוזרו דפים ממאות ספרים, הנזרים מדי פעם על גיבור המחזה. איריס מועלם עיצבה תאורה מעניינת וראויה. אמיר לקנר חיבר את המוזיקה היפה. גיל קרלוס הרוש עיצב את התנועה הנפלאה בהצגה וגנדי בביצקי הדריך בקרבות הבמה, בהן סופגת נטלי לא אחת הדיפות וטלטלות, אך היא נחלצת מהן בשלום. אלון טיראן ביים הצגה קשה לעיכול, אך מבריקה ומטלטלת, קולחת ושופעת הברקות בימוי. אין ספק כי זו אחת ההפקות החשובות והראויות ביותר העולות בימים אלה על הבמה.