בורר כסחטן כספים

מוסד הבוררות הולך ומתחזק בישראל. יותר ויותר סכסוכים עסקיים מובאים להכרעת בוררים, שהם בדרך-כלל: עורכי דין בכירים או שופטים בדימוס. המטרה - ייעול הדיונים, חסכון בהוצאות והכרעה מהירה. חלק מהבוררים פועלים במסגרת מוסדות, המנוהלים כבתי משפט קטנים: עם שירותי משרד, אולמות לדיונים, הנהלת חשבונות וכו'. מרבית הבוררים עושים עבודה מקצועית ברמה גבוהה. לראיה: פסקי-בורר מעטים מתבטלים. אחד שבוטל על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז, הוא החריג, לאחר שהוכח כי הבורר פעל "בניגוד לכללי הצדק הטבעי". שכר טירחתו של בורר נקבע מראש. לפי שעות ו/או ישיבות ו/או פסק דין. בורר המכבד עצמו יקפיד לחייב את בעלי הדין בהתאם להסכם שנקבע עמו מראש. לא יותר. אולי פחות. בורר, כמו שופט, אמור לשמור על תדמית נקייה בפני בעלי הדין, ובמיוחד להימנע מלהביא עצמו למצב של ניגוד עניינים, להציג דרישות כספיות כאילו היה עוד מאעכר, קל וחומר כאשר מדובר בבוררות טעונה. אלא שלא כך נהג מיודענו, שופט-נשיא בדימוס, הדן מזה כשלוש שנים כבורר בין שני אנשי עסקים ידועים. כבודו אוהב כסף, כנראה, פשוטו כמשמעו. למרבה הצער, נראה שתאוותו אינה יודעת שובע. פעם אחר פעם הוא הציג דרישות שונות ומשונות כלפי בעלי הדין - מעל ומעבר לתנאים שנקבעו בהסכם עמו. לפני מספר חודשים הוא דרש (וקיבל) 200 אלף ש"ח נוספים, פלוס מע"מ כמובן, משני הצדדים יחד. מעבר לשכר טירחתו השוטף (לפי שעות) שאותו הקפיד לדרוש ולקבל, כאמור. לפני זמן קצר העלה שוב דרישה, לשלשל לקופתו, אל הגורן ואל היקב, עוד 200 אלף ש"ח פלוס מע"מ (100 אלף מכל צד). נזכור נא: בעלי הדין תלויים בהכרעת הבורר, שאת שמו אנו נמנעים מלהזכיר כאן נוכח מגבלות שונות. אם לא יסכים מי-מהם לשלם, עלול הוא לסבול מפסיקה שתיתפס כמגמתית. עם או בלי כוונה - אותו בורר, שאולי כל שביקש לתומו הוא "לסדר" עוד כמה מאות אלפי ש"ח לניניו, הביא עצמו, בדרישותיו הסחטניות, או החמדניות, למצער, למצב של הפרת אמונים כלפי בעלי הדין ולחוסר אמון בו. שלא בטובתו, ומחמת התנהלותו, כל הכרעה שיקבל בעתיד תהא חשודה כנשואת פנים כלפי אחד הצדדים.