ומה עשית עם הגילוי הזה? "ראשית, בכל אותו שבוע מצאתי עצמי יושב ורואה את הסרט שוב ושוב. הדברים ששמעתי כל כך חדרו לליבי, עד שלאט-לאט הוספתי עוד קבלה לעבודה הרוחנית שלי. כך קרה, שיום אחד חזרתי מאודישנים בארבע וחצי לפנות בוקר, נוסע על מרצדס יוקרתית עם מוזיקה רגועה.
"זה היה בשבת בבוקר. נפש חיה לא נראתה ברחוב ופתאום, מאמצע שומקום, אני רואה אדם חרדי עטוף בטלית ואפוף בשרעפי קודש - הולך ברחוב, בדרכו לבית הכנסת. עד היום אני לא שוכח את זה. אני זוכר שהתרכזתי בקדושה שהשתקפה על פניו, ואז הסטתי מבטי אל המכונית היוקרתית שלי ולמזוודה עמוסת הדולרים ושם התעשתתי. פתאום היכתה בי ההכרה שאני מעביר את זמני לריק. עצרתי את האוטו בצד ונשבעתי שמהיום והלאה, אני לא מחלל שבת. זו הייתה ההתחלה. שבועיים אחר כך, כבר מצאתי עצמי מגיש את התפטרותי מסוכנות הדוגמנות".
איך הגיב הבוס שלך? "הוא חשב שהשתגעתי. הוא אמר לי: 'יש לך מושג בכלל על מה אתה מוותר כאן? מגיעים לפה אלפים בכל יום, שמשתוקקים בכל מאודם לקבל את העבודה הזו - ואתה זורק מה שיש לך בידיים בשביל אלוקים?"
לוי לא שעה להפצרותיו. למרות שידע שהוא הולך לעבור ימים לא פשוטים בפרנסה, הוא לא התייאש. אז הכיר את מי שלימים תהפוך לאשתו. "כבר מתחילת ההיכרות עם אשתי, היינו מודעים לכך שאנחנו מתחתנים במטרה להתחזק ברוחניותנו ביחד". השניים התחתנו בארה"ב, ונשארו שם חמש שנים נוספות, עד שחזרו ארצה. "לדאבוני הרב, אימא שלי עברה בשעתו תאונת דרכים קשה, שבעקבותיה אחי התקשר אליי, בערב יום שישי, כשהוא אחוז בהלה והודיע שאימא בטיפול נמרץ ושעותיה קריטיות. קריש דם נמצא במוחה, והרופאים נאבקו על חייה".
זה בטח היה הקטליזטור שלך לעלות ארצה. "בהחלט. מיותר לציין באיזו סערת רגשות הייתי שרוי. הרגשתי שאני חייב לחזור ארצה, לפני שחלילה יהיה מאוחר מדי. כששיתפתי בזה את אשתי, הייתי בטוח שהיא לא תסכים - בכל זאת, זה לא פשוט לעזוב מקום אחרי שגרת בו במשך 14 שנה רצוף. מה גם שידעתי שלהגיע לארץ זה אומר להתחיל את הכל מההתחלה, כך שהיה ברור לי שאני צריך איזו הכנה נפשית, לפני ויתור כל כך גדול. אך לשמחתי היא הבהירה לי שהיא איתי בכל מצב, וזה נתן לי המון כוח להאמין שזה הצעד הנכון לעשות".
אלא שמסובב כל הסיבות ידע בדיוק מדוע לא הייתה כל הכנה נפשית במקרה הזה. לוי מספר: "אחרי הבשורה הקשה, על שולחן השבת ובנוכחות משפחה וחברים, נדרתי שאם השם עושה לי נס, וכבר במוצ"ש אני מקבל בשורה טובה על השתפרות במצבה של אימא, אנחנו חוזרים לארץ".
הבשורה הטובה לא איחרה. "אחי התקשר במוצאי שבת ובשמחה רבה הודיע לי שהרופאים ביצעו צילומים חוזרים וראו שקריש הדם נעלם. אחרי הטלפון הזה, התבוננתי באשתי ואמרתי לה: 'תתחילי לארוז'". חודשיים לאחר מכן מצאו את עצמם בני הזוג בארץ ישראל.
כיום זו השנה הרביעית שהם בארץ. לוי מחלק זמנו בין עיסוקו כיבואן, לימוד בכולל 'חלב חיטים' וכמזכה הרבים באמצעות סיפור התשובה שלו. את הצעירים שמשחרים לפתחו כדי לשמוע מה דעתו על ירידה מהארץ לטובת פרנסה, הוא משכנע במשפט אחד שאומר הכל: "ניסיון חיים של אחד - חייב להיות מוסר ההשכל של האחר. אם תלמדו ממה שאני עברתי, תבינו שבאמת אין שם כלום. אמריקה כשמה כן היא: אם-ריקה. אל תטוסו רחוק מדי כדי להבין את זה".
