מי שהולך לתיאטרון בכמות בינונית במהלך חייו, מן הסתם "יפול" ערב אחד, באחד התיאטראות, על המחזה "הנפש הטובה מסצ'ואן" של ברטולד ברכט. מחזה כזה עומד לו בשורת המחזות הנצחיים, ברפרטואר של תיאטראות כמו הקמצן של מולייר, המלט של שייקספיר, הדוד וניה של צ'כוב והחייל האמיץ שוויק שלירוסלב האשק וכו. בזכות "גשר" ויבגני אריה הבמאי, זכיתי סוף-סוף לראות את הנפש הטובה, מחזה שמסתובב כאן בתיאטראות מאז שהייתי ילדה.
המחזאי ברטולד ברכט סיפור חייו של ברטולד ברכט המחזאי, לעולם יתחבר לסיפור מחזותיו, על-אף שאלה, בגלל תקופת החיים יוצאת הדופן שלברכט, נכתבו תמיד כסיפור המתרחש בארצות רחוקות בתקופות שונות אבל תמיד כסמל לתקופת החיים של יוצרים גרמנים כמו ברכט שחיו את שתי מלחמות העולם ואת התקופה שביניהם. ברכט (1898-1956) נולד באודסבורג, באווריה למד רפואה, ולא סיים. והתחמק מגיוס לצבא בתקופת מלחמת העולם הראשונה. ברכט כתב כל חייו, שירה, מחזות ותסריטים, היה בעל אישיות כריזמטית ואסף תמיד סביבו חברים וחברות יוצרים מתחומי התיאטרון, הקולנוע הספרות והמוזיקה שהפכו לימים ל"קבוצת ברכט", צעירים וצעירות בעלי להט יצירה שהנטיות הפוליטיות שלהם היו אנטי נאציות ופרו קומוניסטיות, מרקסיסטיות . בתקופות שונות, חיו חברי הקבוצה בדנמרק, באיסלנד ולבסוף בקליפורניה שם היה ביתו של ברכט עד מותו. בין המחזות המפורסמים של ברכט " אופרה בגרוש", אימא קוראג' ומעגל הגיר הקוקזי. המחזה המוסיקלי אופרה בגרוש הוצג בברלין לראשונה בשנת 1928, מוזיקה מאת קורט וייל ובתפקיד ראשי לוטה לנייה. זה מחזה מוסיקלי מצליח מאין כמוהו ומאז הערב הראשון בשנת 1928 לא יורד המחזה מן הבמות בכול העולם.
הנפש הטובה מסצ'ואן הנפש הטובה, מסצ'ואן, היא דמות אישה צעירה בשם טן פה הגרה בפרברי העוני של העיר סצ'ואן בסין, מתפרנסת מזנות ועוזרת לכל חסר בית ועלוב חיים, על-אף שהיא עצמה חיה בקושי. לאחר שהיא מלינה בביתה העלוב, שלושה אלמונים ואף מוותרת על אפשרות להרוויח מעט כסף לעצמה- כדי להיטיב עימם, הם גומלים לה, מהיותם בעצמם אלים, בסכום כסף גדול המאפשר לה לרכוש חנות טבק באותו פרוור שמחוץ לעיר סצואן. אל טן פה שכביכול השתנה מעמדה הכלכלי, נצמדים כל חלכאי ונדכאי העולם, כולל גבר הרגיל לנצל נשים בחלקת לשון וחנופה מפתה. טן פה, מוקפת רק בנצלנים, בטלנים, שרואים בה מקור לסחטנות. נעוריה, חריצותה וטוב לבה חסר הגבולות רק הופכים אותה למסכנה
יותר מיום ליום. כדי להתמודד עם גל הרוע והניצול האופף את חייה היא מתחפשת לגבר שהוא כביכול בן הדוד שלה שואי טה שהוא הגבר התקיף היכול לסרב, להתנגד, להרחיק מסביבתו את קהל הנצלנים. מכיוון שטן פה, הנפש הטובה כבר נכנסה להריון מיחסיה עם " הטייס" הנצלן שהתכוון לקחת ממנה את שארית כספה, היא ממשיכה באותה תחפושת ובתפקיד בן הדוד היודע גם להגיד לא. וגם גרש מעל פניו את מלחכי הפנכה למיניהם.
התינוק העתיד להיוולד, שנולד בסוף המחזה- הוא האור היחידי בתוך העצב הנורא של עלובי סצ'ואן ובכישלונה של טן פה לצאת ממעמד העוני והכיעור. תינוק חדש, הוא התקווה לחיים חדשים בתוך האין תקווה של האנשים שרוצים, תמיד אך ורק את כספו של אחר מבלי שטרחו לעבוד או לדאוג לעצמם בדרך הישר.
יבגני אריה שהוא תמיד הבמאי הקוסם, יוצר אווירה, שתופשת את הצופה בגרונו ובחזהו - בפרט במחזה הזה (כמו בעצם בכול מחזה שראיתי בבימויו) מצליח להרטיב, נפשית את הצופה, בגשם האינסופי וחסר התקווה היורד רוב הזמן על הבימה. גורם לצופה להרגיש בחילה שהרוע והעליבות של האנשים תאבי הניצול, מעניק תחושת אהבה לטן פה הטובה, היפה והגיבורה.
המוזיקה בהצגה כמו תמיד בתיאטרון גשר היא משחק מופלא של צלילים מופלאים, מותאמים לרחשי ההצגה ועלילתה. הגשם ומשמעותו מעולם לא היה רטוב וקר יותר.
מפליאים לשחק כל השחקנים, נטע שפיגלמן בתפקיד הנפש הטובה ובתפקיד בן הדוד, נהדרת ובלתי נשכחת. המאהב הרע "הטייס", יחזקאל לזרוב, ששר בין השאר שיר בסגנון קברט גרמני, הופעה שאהבתי מאוד....המוזיקה של אבי בנימין (מוזיקה על-פי המחבר הגרמני פאול דסאו), בביצוע מדהים כרגיל בגשר. כל היוצרים שמסביב, בכל אחד מענפי העשייה התיאטרלית של מחזה זה. עשו עבודה נהדרת. מחזה חובה לאוהבי תיאטרון.
