הרבה עשן, מעט אש

איש לא אמר שיש תשתית לחקירה פלילית בנושא. מבקר המדינה, יוסף שפירא, פנה ביוני 2014 שעבר ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ויידע אותו שקיבל מידע בעניין זה. בדרך כלל המבקר מעביר ליועץ ממצאים המעלים חשד לפלילים, אך לא זה מה שהיה כאן. שפירא יידע את וינשטיין - כפי שמקובל לעשות כאשר מדובר בראש הממשלה. הסיכום ביניהם היה, ששפירא הוא שיבצע את הבדיקה, ושוינשטיין יחזור לתמונה רק אם וכאשר יעלו חשדות לפלילים. נכון להיום, שפירא לא העביר לוינשטיין ממצאים כאלו, ולכן וינשטיין ביקש ממנו עידכון. בישראל היום פורסם (יום א', 1.2.15) תצהיר של מי שהיה הנהג של שרה נתניהו, ולפיו הוא אשר ניהל את הקופה הקטנה של דמי הפיקדון מן הבקבוקים, ושרה כלל לא הייתה מעורבת בזה. נכון, זה פורסם בישראל היום - אבל בכל זאת מדובר בתצהיר, שמן הראוי לבדוק אותו. חזקה על משרד המבקר שיעשה זאת. מעבר לכך, קצת פרופורציות. מדובר ב-4,000 שקל שמשפחת נתניהו החזירה כבר ב-2013 (בהחלט ראוי לשאול: אם שרה לא הייתה בעסק, למה היא הוציאה את הכסף? הנהג טוען: מפני מראית העין). בהחלט אין לזלזל באף אגורה מכספי הציבור. מצד שני, ראוי לזכור מהו כל העסק. מבחינה משפטית, אלו הם זוטי דברים שאין עניין לעסוק בהם. מצד שלישי, אף פעם אי-אפשר לדעת לאן יכולה להתגלגל פרשה קטנה, ולכן ראוי להשלים את הבדיקה ואז להגיע למסקנות.

בהחלט חשוב שמבקר המדינה יבדוק האם במעון ראש הממשלה היו הוצאות חריגות. בהחלט חשוב שהמידע הזה יובא בהקדם האפשרי לידיעת הציבור. אלא שבינתיים קרה משהו: הבחירות הוקדמו - וכאן יש התלבטות לא פשוטה. מצד אחד, ראוי שהממצאים יהיו בפני הבוחר בבואו לקלפי. מצד שני, האם אין כאן התערבות של רשות מינהלית בהליך הדמוקרטי? קחו לדוגמה את המשטרה. את פרשת ישראל ביתנו היא החלה לחקור לפני למעלה משנה, והמעבר לחקירה גלויה נעשה כמתוכנן מראש וכדי למנוע שיבוש. אבל כעת המשטרה החליטה לעכב עד לאחר הבחירות את חקירתם של ארבעה חברי כנסת נוספים, משום שהגיעה למסקנה שאין בה דחיפות ושאינה רוצה להצטייר כמי שמתערבת במערכת הבחירות. גם המבקר צריך להכריע באיזון שבין שני השיקולים הללו. הכרעה לא קלה. אני במקומו הייתי נצמד לתוכנית העבודה המקורית - שאינני יודע מה הייתה. אם הכוונה הייתה לפרסם כעת - שיפרסם כעת; ואם הכוונה הייתה לפרסם מאוחר יותר, ובהתאם לכך התבקשו למשל תגובות המבוקרים - שיפרסם במועד המתוכנן.

אב הבית לשעבר בבית ראש הממשלה, מני נפתלי, הוא המקור לחלק ניכר מן ההאשמות הנוכחיות. חשוב מאוד לזכור, שנפתלי הגיש תביעה נגד המדינה ונגד משפחת נתניהו, כך שהוא רחוק מלהיות מקור אוביקטיבי נטול פניות. הפרסומים בעיתוי הנוכחי לא יכולים להיות תמימים. נודף מהם ריח של ניסיון לסחוט - לאמור: שלמו לי או שאמשיך ללכלך אתכם, כי ממילא איש אינו בודק האם הדברים נכונים. ניסיון הסחיטה הזה מכוון כלפי כל אחד מאיתנו, כי כאמור הנתבעת העיקרית היא המדינה, שהיא אשר הייתה המעסיקה של נפתלי. כלומר: אם הסחיטה-לכאורה של נפתלי תצליח - הוא יקבל מקופת המדינה כספים שספק אם היה מקבל בדרכים אחרות. ועוד לא אמרנו מילה על כך שקרוב לוודאי שנפתלי מפר בצורה בוטה את התחייבותו לסודיות. ונדגיש שוב: ייתכן שהוא אומר אמת, או אמת חלקית, ואת זה יש לבדוק; אך ראוי לא להתעלם מן ההקשר.

היועץ המשפטי לממשלה כבר החליט שלא לפתוח בחקירה פלילית בנושא זה, בפני בג"ץ תלויה ועומדת עתירה נגד ההחלטה, אך קרוב לוודאי שהיא תידחה. ידיעות אחרונות, כפי שכבר ציינתי כאן, שיקר במכוון כאשר ייחס למדינה - על-פי תשובתה לבג"ץ - משוא פנים לנתניהו בבדיקה זו. האמת היא, שהמדינה טוענת שהבדיקה התמשכה משום שהייתה מקיפה וכללה גם מידע שהתגלה במהלכה. רביב דרוקר פרסם (יום א', 1.2.15) מה שתיאר כטיוטה של דוח מבקר המדינה בנושא, ובכך חטא פעמיים. האחת: עצם הפרסום מהווה עבירה פלילית. השנייה: למען האמת זו אפילו לא טיוטה, אלא תרשומת פנימית של ריכוז הטענות בנושא, שחלקן נבדקו ונמצאו מופרכות עוד לפני הפנייה לקבלת תגובת המבוקרים. לפרסם אותה כמות שהיא, זה כמו לפרסם עדות של מתלונן ולומר שזהו פסק הדין. חשוב לזכור, שבפרשה הזו מדובר על התקופה בה נתניהו היה חבר כנסת ושר האוצר - דהיינו: לפני עשור ומעלה. לכן, בכל מקרה יש עליה התיישנות, שכן בדיקה משטרתית - בניגוד לחקירה - אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות. מבחינה ציבורית, משרד המבקר כבר הודיע שהוא הרחיב את הבדיקה למישור המערכתי הכולל, וכמו לגבי המעון - הפרסום צריך להיעשות בהתאם לתוכנית העבודה ולא לפי גחמותיהם של עיתונאים ופוליטיקאים.