סכיזופרניה היא מחלה שכיחה, כ-1% מהאוכלוסייה בכל העולם, נשים וגברים כאחד, סובלים מהפרעה זו (בישראל מדובר בכ-80 אלף נפש). ביטוייה העיקריים הם: מחשבות שווא, הזיות, חשיבה לא מאורגנת, שפוגעות ביכולת לתפקד ולקיים אורח חיים רגיל. מחלה זו מתחילה בגיל צעיר, נמשכת שנים רבות והינה כרונית באופייה.
התברר, שלסכיזופרניה פנים רבות. לכ-25% מחולי הסכיזופרניה, (בישראל מדובר בכ-20 אלף נפש), יש בנוסף גם תסמינים של הפרעה כפייתית טורדנית (O.C.D). תסמונת זו נפוצה אף יותר מסכיזופרניה, כ-2%-3% מהאוכלוסייה סובלת מכך (בישראל מדוברת בכ-200 אלף נפש). ההפרעה הכפייתית מוכרת לציבור מביטוייה הטיפוסיים כגון: שטיפת ידיים חוזרת ונשנית, בדיקה בלתי פוסקת אם סגרו את הדלת, פחד מהידבקות במחלות, ועוד.
למרות ששתי ההפרעות - סכיזופרניה וכפייתית טורדנית, נמצאות בשני קצוות מנוגדים על ציר ההפרעות הנפשיות, כאשר סכיזופרניה נחשבת כהפרעה פסיכוטית ואילו הפרעה כפייתית טורדנית נחשבת כהפרעה שאיננה פסיכוטית (בעבר הוגדרה כהפרעה נוירוטית), הרי מחקרים אחרונים מעידים על חפיפה משמעותית בין שתיהן. מתברר, ששתי ההפרעות מתחילות בגיל ההתבגרות, מוקדם יותר אצל גברים מאשר אצל נשים, כאשר ההפרעה הכפייתית מקדימה בממוצע של שלוש שנים את הופעת הסכיזופרניה. לשתי ההפרעות מהלך מתמשך עם החמרות והפוגות.
מתברר שגם הבסיס הנוירו-ביולוגי משותף לשתי ההפרעות - מעורבות של האתרים הקדמיים וגרעיני הבסיס במוח. מעורבות המוליכים העצביים במערכות הדופמין, הסרוטונין, והגלוטמט, דומה אף היא בשתי ההפרעות.
לאור ממצאים אלה, לא פלא שהסכיזופרניה וההפרעה הכפייתית טורדנית "נפגשות" בהפרעה משולבת באחוזים לא מבוטלים, ויוצרים הפרעה שמהווה אתגר אבחנתי, טיפולי ושיקומי.
מתברר, שלהפרעה המשולבת יש שכיחות גבוהה יותר של תסמונת דיכאון, מה שבהחלט מוסיף מורכבות וקושי אבחוני לרופא וסבל למטופל, אף רמת האובדנות גבוהה יותר. בנוסף, שילוב ההפרעות "גורר" בעקבותיו תסמונות נוספות שיש להן חיבור מיוחד לתסמונת כפייתית כגון: הפרעת אכילה, הפרעה בדימוי הגוף, טיקים, היפוכונדריה. ההפרעה המשולבת דומה לכדור שלג ההולך וגדל ו"אוסף" בדרכו בעיות נפשיות נוספות.
דוגמא: הגיע נער מתבגר בן 14 עם הוריו שהתלוננו על כך שמזה כשנה הנער נוהג להסתגר בחדר האמבטיה, לשטוף ידיים בצורה חוזרת ונשנית, להתקלח שעות, כל זאת מפחד להתלכלך ולהידבק מחיידקים ש"נחשף" אליהם בבית-הספר. התנהגות זו שגזלה זמן רב מהנער, הביאה לכך שהוא הפסיק להגיע לבית-הספר. הנער אובחן כסובל מהפרעה כפייתית טורדנית. כחצי שנה אחר-כך, הוריו שמו לב לכך שהנער מתרחק מהחברה, נהיה מופנם יותר, מרוחק, ומנער עדין ומתחשב הפך לגס רוח, מרוכז בעצמו ותוקפן מילולית. כמו-כן, הופיעו מחשבות שווא והנער טען שהחיידקים מועברים אליו על-ידי קבוצה של סוכני ביון על-מנת "לנטרל" אותו. כמו-כן, שמע קולות שדיברו אליו ונתנו לו פקודות. במצב זה האשפוז היה בלתי נמנע. בשלב זה אובחן כחולה בסכיזופרניה, בנוסף לתסמונת הכפייתית, אבחנה שהתחזקה במהלך השנים הבאות.
בעיות אבחון שנים רבות, עקב אילוצי סיווג מקצועי ושיטה היררכית של זיהוי מחלות הנפש (שלא אפשרה לרופא לרשום אבחון של מחלות נוספות שחמורות פחות מסכיזופרניה), נמנעו רופאים מלתת אבחנה נוספת למי שסובל מסכיזופרניה. דבר זה הביא לכך, שחולים במחלה המשולבת, לא הגיבו לטיפולים "המקובלים" בסכיזופרניה, מה שגרם סבל למטופלים ולבני משפחותיהם, ואי יכולת להחזירם למסלול חיים רגיל.
בעשור האחרון חלה התקדמות ניכרת בידע על ההפרעה המשולבת, בין השאר כתוצאה ממחקר בתחום. יש לציין, שלחוקרים ישראלים יש תרומה ניכרת בפיתוח דרכי אבחון, בהעלאת המודעות של אנשי המקצוע לתסמונת המשולבת, ולפיתוח דרכי טיפול בהפרעה מורכבת זו.
הטיפול במחלה המשולבת גם הוא משולב ומיוחד. לחלק ניכר מהמטופלים הללו, נדרש שילוב של תרופות אנטי-פסיכוטיות ותרופות אנטי-כפייתיות, חלק אחר יגיב לתרופות אנטי-פסיכוטיות בלבד. מאחר שחלק מהתרופות האנטי-פסיכוטיות מחמירות את תופעת הכפייתיות, פותחו שיטות על-מנת למנוע או לטפל בתופעה זו על-ידי הורדת מינון או החלפת התרופה האנטי-פסיכוטית, או הוספת תרופה אנטי-כפייתיות.
זיהוי מוקדם והתאמת הטיפול הנכון, מאפשרים להגיע ליציבות במצב המטופלים בעלי המחלה המשולבת, מה שמאפשר שיקום, חזרה לשגרה, והעלאת איכות החיים של המטופל.
הספר שכתבתי על ההפרעה המשולבת: "Schizo-Obsessive Disorder" בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' 2013, הוא הראשון שהתפרסם בתחום, שבו יש עידכונים אינטגרטיביים של הנושא על כל היבטיו, ותיאורי מקרים מפורטים שממחישים דרכי אבחון וטיפול, שיכולים לעזור הן לאנשי מקצוע והן למטופלים ובני משפחותיהם.
