המאכזבים

המכתב החריף ששיגר השבוע פרקליט המדינה שי ניצן נגד נציבת הביקורת על הפרקליטות השופטת בדימוס הילה גרסטל אל השופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג שנתמנה ע"י שרת המשפטים איילת שקד לבחון את עבודתה של נציבות הביקורת עורר הרמת גבות אצל אלה המעורים ממה שמתרחש מאחורי הקלעים. כאשר נכנס ניצן לתפקידו זמן קצר אחרי שהנציבות החלה את פעילותה הוא הודיע למקורביו שהוא מברך על פעילותה ומתכוון לשתף פעולה עם הנציבה גרסטל. עמדה זו הייתה בניגוד לעמדת קודמו בתפקיד פרקליט המדינה לשעבר משה לדור שאמר לי בשעתו שהוא מתנגד נמרצות להקמת הנציבות שעלולה לעודד הגשת תלונות נגד פרקליטים ציבוריים ולשבש את עבודתם. השינוי הקיצוני בעמדתו של ניצן מעידה לא רק על-כניעה לפרקליטי המדינה שמסרבים לשתף פעולה מזה כמה חודשים עם הנציבה בשל התנגדותם לביקורת עליהם אלא שיש בה גם קורטוב של צביעות. מאז זרמו מים עכורים רבים. התקווה שפרקליט המדינה החדש ניצן יהיה אדם נחוש, אמיץ ובעל חוט שדרה שיאזן את החולשה, הרפיסות והססנות בקבלת החלטות שמאפיינים את היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין נגוזה. ניצן אכזב בטיפולו בשורה של נושאים בוערים שעמדו על סדר היום הציבורי. הבולטת בהם הייתה פרשת התאבדותו של ראש יאח"ה תת ניצב אפרים ברכה ז"ל. אומ"ץ פנתה כבר לפני כמה חודשים אל נציבת הביקורת בבקשה לבדוק את התנהלותה הכושלת של הפרקליטות בפרשה זו. הבדיקה של הנציבות התמשכה יתר על המידה. אני יכול רק לנחש שניצן לא הזדרז לשתף פעולה. מותו הטראגי של ברכה לא ייתר את זכותה של אומ"ץ לקבל את ממצאי הבדיקה על יסוד בדיקת תגובת הפרקליטות. בהקשר לכך אני מבקש לצטט קטע ממכתב ששלחתי השבוע לשופט גולדברג: "ראוי לציין שתנועת אומ"ץ יזמה כבר לפני שנים בשיתוף עם השר לשעבר מיכאל איתן הצעת חוק להקמת מערך ביקורת על הפרקליטות שלצערנו לא הבשילה. מאז הקמת הנציבות פנתה אומ"ץ כמה פעמים לנציבות בדרישה לבדוק נושאים שונים שעמדו על סדר היום הציבורי כמו – התיקים של עו"ד רונאל פישר בתקופת כהונתה של פרקליטת המחוז לשעבר רות דוד, טיפולה של הפרקליטות בפרשת אולמרט – אורי מסר, פרשת תת ניצב ברכה ז"ל, תפקודה של מחלקת הערער במשרד המשפטים ועוד. הצעתו של פרקליט המדינה לכפות על נציבות הביקורת על הפרקליטות לקבל תלונות רק מאלו שנפגעו אישית ע"י פרקליטים ציבוריים אינה מקובלת עלינו מאחר שהיא נועדה לטרוק את הדלת בפני תנועת מתנדבים מסוגה של אומ"ץ שחרתו על דגלם מאבק למען ניהול תקין וטוהר מידות. אנו פונים אליך בבקשה לבחון היטב את עמדתו של פרקליט המדינה בכלל, וכלפי גופים המגישים תלונות בפרט". כל מלה נוספת מיותרת.

הביקורת של השופט חנן מלצר השבוע על תפקודו הנוסף של ראש הממשלה בנימין נתניהו כשר במשרד הבריאות במהלך דיון בעתירה בעניין כהונתו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לא נפלה ערלה על אוזניו של שר התיירות יריב לוין שנחשב לאחד הרודפים הקיצוניים של בית המשפט העליון. מי שחשב לתומו שלוין התמתן בעקבות מינויו כשר בממשלה ויפסיק לפעול לקיצוץ כנפיו של בית המשפט העליון טעה בעליל. לוין לא אכזב את נתניהו כאשר הגיב בחריפות על עמדת מלצר וטען שאת הפוליטיקה יש להשאיר ביד הפוליטיקאים ואת חקיקת החוקים לכנסת. אם בג"ץ יווסת את הביקורת לפסק דין החלטי שיחייב את נתניהו לפרוש ממשרדי הבריאות והתקשורת אין ספק שלוין יחדש את המאבק בבית המשפט העליון ביתר שאת. לאורך כל תקופת כהונתו של לוין כחבר כנסת הוא לא חדל ליזום חוקים שנועדו לסרס את המערכת המשפטית, התקשורת והארגונים למען זכויות האזרח. אחד מהצעות החוק הבולטות שלו בעבר נגעה להגבלת זכות העמידה בבג"ץ, לא רק לארגונים חשודים בזיקה פוליטית אנטי שלטונית אלא גם בגופים ציבוריים בלתי תלויים. הכוונה הייתה, בן השאר, גם לתנועת אומ"ץ שנאבקת בתשע השנים האחרונות ללא לאות בשחיתות השלטונית ופועלת במקביל למען צדק חברתי, משפטי, רפואי וחינוכי. זכות עמידה זו הוענקה לראשונה לעמותת אמיתי (אזרחים למען מנהל תקין וטוהר מידות) בראשית שנות התשעים ע"י נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. חלק נכבד מהעתירות שהוגשו ע"י אומ"ץ ותנועות המתנדבים האחרות שנאבקות בשחיתות הציבורית רשמו דפים מפוארים בשמירת שלטון החוק. כדאי להזכיר הצעת חוק נוספת של חבר הכנסת לוין המטילה קנס כספי כבד בסך 300 אלף שקלים למוציאי דיבה. ח"כ מאיר שטרית מקדימה חבר לח"כ לוין בהגשת הצעת חוק זו ואף הציע להגדיל את הסכום ל 500 אלף שקל. פעילותו הנבזית של ח"כ שטרית נעשתה מסיבות שלא קשה לנחשן שחלקן כבר נחשפו בעבר. אם הצעת החוק להגבלת זכות העמידה בבג"ץ הייתה מתקבלת לא היו יכולים ארגוני המתנדבים הפועלים למען מינהל תקין וטוהר מידות להגיש עתירות נגד צעדים שלטוניים שיגרמו עוולות שונות לאזרחי המדינה. יקשה עלינו לערער על החלטות שגויות של גופי אכיפת החוק בעניין חקירתם, העמדתם לדין של אישי ציבור שסרחו ומעלו בכספי צבור, בהם שרים וחברי כנסת ממפלגתו של ח"כ יריב לוין. לא נוכל לכפות על הקמות ועדות חקירה ממלכתיות לבדיקה בלתי תלויה ויסודית של אסונות שיתרחשו חלילה בגלל מחדליהם של אישי ציבור שיתחמקו מקבלת אחריות מיניסטריאלית או ארגונית. קולנו לא ישמע כאשר יתהדקו מחדש קשרי ההון והשלטון ושרים, חברי כנסת, ראשי ערים ומנכ"לים של חברות ציבוריות שימשיכו להתעשר במהלך שירותם הציבורי וחלקם יהפכו למיליונרים. ידנו תהיה קצרה גם מלהושיט סיוע משפטי לאוכלוסיות חלשות ופגועות שאין להן יכולת להתמודד באורח עצמאי ונחוש במישור המשפטי מול שלטון חסר רגישות. אומ"ץ רחוקה מלהיות חסידה שוטה של בית המשפט העליון. יש לנו טענות למכביר כלפי שופטי בג"ץ בגין החלטות שונות שהם קיבלו בעתירות שהגשנו.

להלן כמה דוגמאות:

• בשעתו הגשנו עתירה בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מחדלי מלחמת לבנון השנייה. שלושת שופטי בג"ץ שדנו בעתירה חייבו אומנם את הקמת הוועדה אך הנשיאה ביניש החליטה לערוך דיון נוסף בהרכב של שבעה שופטים. ארבעת השופטים שנוספו להרכב התנגדו להקמת הוועדה וכך נוצר רוב של ארבעה מול שלושה שופטים שהמשיכו לתמוך. עד היום אני מתקשה להבין את התנהלותה של ביניש ואני רק יכול לנחש.

• שופטי בג"ץ דחו כמה עתירות שהגישה אומ"ץ נגד היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז ופרקליט המדינה משה לדור בגלל אי-הגשת כתבי אישום נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בגין ביצוע עבירות פליליות לכאורה. העתירה הבולטת ביותר הייתה קשורה בפעילותו של אולמרט לסייע לאילי הון לרכוש את בנק לאומי.

• שופטי בג"ץ דחו עתירה של אומ"ץ שדרשה לצרף את עורך הדין אוריאל מסר לכתב האישום שהוגש נגד אולמרט בנימוק שהוא שותף לדבר עבירה לכאורה. גם אם נחתם אתו הסכם של עד מדינה הוא היה רחוק מלהיות כזה.

• שופטי בג"ץ סירבו להיענות לתביעת אומ"ץ לפרסם בפומבי את החשדות נגד שר החוץ אביגדור ליברמן. דרישה אחרת שלנו לפסול את ליברמן מלכהן כשר לעניינים אסטרטגיים לא נענתה.

• אומ"ץ הגישה עתירה בתביעה להקים ועדת חקירה לבדיקת אסון הכרמל וזאת ללא קשר לבדיקה שהחל בנושא זה מבקר המדינה בהמשך לדוח חמור שפרסם לפני השריפה על מחדלים וליקויים מערך הכבאות. העתירה שלנו עדיין תלויה מאחר שבג"ץ העדיף להמתין קודם לדוח המבקר שעומד להתפרסם בקרוב. אם אומ"ץ תשתכנע שהמבקר ביצע עבודה יסודית ומסקנותיו עלולות להביא לחקירה משטרתית פלילית היא תמשוך את העתירה.

למרות הטענות שיש לנו, כאמור, כלפי בית המשפט העליון ראינו לעצמנו בעבר חובה ציבורית ומוסרית להגן על המוסד השיפוטי העליון במדינה ולהתנגד לגחמות של לוין וחבריו מהימין הקיצוני. חברי הכנסת הללו רקחו בשעתו הצעת חוק המחייבת את המועמדים לשיפוט בעליון לעבור שימוע בפני חברי ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. ועדה זו הייתה בית דין שדה פרלמנטארי ואסור שמצב זה יחזור על עצמו בכנסת הנוכחית. הדיל הבזוי שרקח בימים האחרונים ראש הממשלה נתניהו עם אויבו בנפש חבר הכנסת אביגדור ליברמן למנות את נציג מפלגת "ישראל ביתנו" בוועדה למינוי שופטים מעורר חלחלה. אני חושש מאוד שאם יימשך התהליך ההרסני של ריבוי תהליך התחיקה הדרקונית של לוין הפעם כשר נגיע למצב שלתנועת אומ"ץ לא תהיה זכות עמידה בבג"ץ והשחיתות השלטונית תהיה מפלצתית.

למען הגילוי הנאות אני מבקש לציין בראשית דברי שנזדמן לי לעבוד בעבר הרחוק במחיצתו של חבר הכנסת מיקי רוזנטל כאשר שנינו עבדנו בידיעות אחרונות. אני שימשתי כעיתונאי חוקר ורוזנטל היה עורך בכיר. שיתפנו פעולה בכמה תחקירים על אישים פוליטים שסחרו והוא נתגלה לי כאדם חרוץ, מהימן ומקצוען חסר פניות. בהמשך דרכנו נפרדו. אני פרשתי מהעיתון בעקבות שורה של פרשות מסואבות שאירעו בעיתון והתנהלותו העבריינית של המו"ל נוני מוזס ואילו רוזנטל החל קריירה חדשה בתקשורת האלקטרונית. בשלבים הראשונים אהבתי את עבודתו העיתונאית הנשכנית המקורית של רוזנטל במסגרת מאבק בתופעה הפסולה של ההון והשלטון. פחות אהבתי את החיבור ההרסני שלו אל הפרקליט הנוכל רונאל פישר שהיה לקוח של תנועת אומ"ץ מאז הקמתה. הזהרתי את רוזנטל מפניו אבל הוא לא שעה לעצתי וכתוצאה מכך נפגעה תדמיתו הציבורית. לפני חצי תריסר שנים ייצג פישר את רוזנטל בפרשת הסרט "שיטת השקשוקה" שחשף את עסקיהם המסועפים של אילי הון יולי וסמי עופר בצורה לא מחמיאה ביותר. באותה עת הודיעה אומ"ץ בפומבי על כוונתה להעניק אות הוקרה לרוזנטל. מקורביהם של האחים עופר בחברה לישראל שבבעלותם ניסו לשווא לשכנע אותנו שלא להעניק לו את האות. בעקבות הקרנת הסרט הוגשה תביעת נזיקין נגד רוזנטל והוא פתח במגבית ברשת החברתית למימון הוצאות המשפט והקנס שעלול להפסק לו. אלא שלא היה צורך בקבלת התרומות מאחר שהפרשה הסתיימה בגישור והתביעה נמשכה. כעבור זמן חשף עיתון הארץ שהחברה לישראל שילמה לרונאל פישר סכום של כ-300 אלף שקלים. לשם מה שולם סכום נכבד זה? החברה לישראל טענה שבמהלך הגישור דרשו פישר ורוזנטל סכום זה. פישר לא הגיב. רוזנטל אמר שהוא מנוע מלפרט את פרטי ההסכם בגלל הסודיות אך לא קיבל לכיסו שקל מהאחים עופר. פישר המשיך לנצל את רוזנטל גם בהופעתם המשותפת בטלוויזיה בתוכנית "גברים בשחור", באחת התוכניות רואיין האוליגרך ארקדי גאידמק. אחרי השידור הצליח פישר לגייס אותו כלקוח כפי שעשה לגבי מרואיינים אחרים. צר לי על שתלונה שהגישה בשעתו אומ"ץ לנציב הקבילות של הרשות השנייה נגד פישר נדחתה בתואנות משונות. מעניין מה אמר הנציב אחרי שפישר נחשף במלוא קלונו. כאשר הפניתי את תשומת ליבו של רוזנטל לכך הוא אמר לי כי בשל כך הפסיק את התוכנית. רוזנטל ניצל בעור שיניו מציפורניו החמדניות והפליליות של פישר אחרי שהחליט לחצות את הקווים ולהיכנס לחיים פוליטיים. בכנסת הקודמת הקימו חברי הכנסת לשעבר ניצב בדימוס משה מזרחי ומיקי רוזנטל שדולה למאבק בשחיתות שהחלה את פעילותה בתופים ומצלתיים ושבקה חיים בקול ענות חלושה. בכנסת הנוכחית לא הוקמה כלל שדולה נגד שחיתות ולא בגלל שהשחיתות השלטונית הצטמצמה. חבר הכנסת רוזנטל שומר משום מה על פרופיל נמוך יחסית בתחום זה.