|
כשלוש שנים לאחר שפורסמה ביוזמתו של ח"כ חנן פורת המנוח, בשנת 1995, הצעת חוק לא תעמוד על דם רעך, חוקק בכנסת חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998". בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב, כי הצעת חוק זה מקורה בצו התורה הקובע הלכה מוסרית גדולה, בדבר: "לא תעמוד על דם רעך אני ה'", הנזכרת בספר "ויקרא", פרק יט, פסוק טז. בתלמוד הבבלי, במסכת סנהדרין, פורשה הלכה זו בצורה מוחשית: "מניין לרואה את חברו טובע בנהר או חיה גוררתו, או ליסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: "לא תעמוד על דם רעך". בתלמוד הבבלי באותו עניין, נקבע כי על האדם להציל חברו, גם אם הדבר כרוך בטרחה רבה ובהוצאות כספיות מצידו, כך נפסק למעשה ולהלכה בידי הרמב"ם זצ"ל, בספרו: "היד החזקה", בהלכות רוצח ושמירת נפש (פרק א, הלכה יד). בטור, חושן משפט (סימן תכו, סעיף א) הוסף עוד, כי במקרה שיש לניצול ממון, הרי חייב הוא לשלם. הצעת החוק נועדה לעגן הלכה יהודית זו בחוק המדינה ואף לשתף המדינה באחריות-על, כמו-גם, ביישום עקרונות מוסריים אלה, הן בתחום הכספי בקביעה כי אם אין לניצול אפשרות לשלם למציל, תישא המדינה בהוצאות ההצלה, והן בתחום הענישה - בקביעה, כי מי שיימנע, ביודעין, מלהגיש עזרה לנפגע הנמצא בסמוך לו צפוי לעונש של עד שנת מאסר. בהצעת החוק נכתב עוד, כי אין אין מקובל, בדרך כלל, להעניש בגין עבירה המתבצעת באופן פסיבי, ב"שב ואל תעשה". עם זאת מצוין בהצעת החוק: דומה כי "עמידה על הדם", באפס מעשה, אינה רק עמידה פסיבית, אלא יש בה ביטוי בוטה וחמור להתנכרות וזלזול בחיי אדם. לפיכך ראויה היא לענישה הולמת, במידת הצורך. בחוק לא תעמוד על דם רעך, שנתקבל, כחוק מחייב, בכנסת - כשלוש שנים לאחר מכן, בחודש יוני שנת 1998 נקבע, כי העובר על הוראות החוק, דינו קנס בלבד ובוטלה האפשרות - שנכללה, במקורה, בהצעת החוק - להטיל שנת מאסר, במצב דברים זה, לתקופה של עד שנה אחת. זו היא לשונו של חוק קצר זה, כדלהלן: "1. (א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו. (ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לעניין חוק זה; בסעיף זה, "רשויות" - משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות. 2. (א) הוראות סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, יחולו גם כאשר המזכה פעל מכוח חובתו על-פי הוראות סעיף 1. (ב) בית המשפט רשאי לחייב את מי שגרם לסכנה שהניצול נקלע אליה, לרבות את הניצול עצמו אם גרם לסכנה זו, לשפות את מי שהושיט עזרה בהתאם לחובתו לפי הוראות סעיף 1 על ההוצאות והתשלומים הסבירים שהוציא. 3. בכפוף להוראות סעיף 2(א), אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין. 4. העובר על הוראות סעיף 1 לחוק זה, דינו - קנס. 5. שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה". גל הטרור העובר לאחרונה על מדינת-ישראל ותופעת הסכינאות, לה נחשפים אנו, מעשה של יום יום, מאירים ומזרקרים בזרקור אור חזק תופעה חמורה במיוחד, שלא היינו עדים, מעולם, במדינת-ישראל. הכוונה הינה לאזרחים הרואים כי מתבצעים נגד עיניהם ממש, מעשי פשע והם שולבים ידיהם, באי-מעשה מופגן ובמפגיע, כמו-גם מתחמקים מהושיט עזרה, למותקפים בגל הסכינאות המתפשט במהירות, ברחבי הארץ ובמיוחד באזור ירושלים המזרחית והכפרים סביב לה. הגיעו דברים לידי כך, שבאחד האירועים בטלוויזיה צולמו סוחרים ערביים, עומדים בפתח חנויותיהם, בעיר העתיקה ומביטים, בעניין רב, במעשי התקיפה, אינם חושבים לחוש לעזרת המותקפים, ובו-זמנית אוכלים הם מזון ושותים משקאות, משל צופים הם בסרט. מקרה נוסף שנבדק הוא, האם רופאים ערבים במרפאת שירותי בריאות כללית לא סייעו לפצועי הפיגוע ברחוב הגיא בעיר העתיקה? בחדשות 2 ערוץ פורסם, כי בפיגוע הרצחני לפני כשבועיים בו נרצחו הרב נחמיה לביא ואהרון בנט, ניתן אולי היה להציל חייהם. במשרד הבריאות נבדק החשד שאנשי צוות רפואי, ממרפאת קופת חולים "כללית", הנמצאת ממש סמוך למקום הפיגוע נמנעו מלסייע לשניים וליתר הפצועים, זאת למרות שהמרפאה הייתה פתוחה בזמן הפיגוע, ונכחו בה אנשי צוות רפואי. על-פי האתיקה הרפואית, מחויבים הם לסייע לכל פצוע, בדיוק כפי שאנשי מד"א מטפלים גם במחבלים בזירות פיגוע. החשד שנבדק הוא שהם יכלו לסייע לנפגעים - ולא עשו זאת. במצב החוקי הקיים, ניתן - לכל היותר - להשית על סוחרים ורופאים אלה, - אם יוכחו נכונות המעשים, המיוחסים להם - אך ורק קנס כספי. ניתן אומנם להיעזר בהוראת סעיף 262 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שעניינה, אי-מניעת פשע והקובעת, כי: "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו - מאסר שנתיים". חוק זה שימש בסיס להגשת כתב-אישום והרשעת מרגלית הר-שפי, באי דיווח על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח יצחק רבין ז"ל, בכהונתו כראש-ממשלת ישראל. יש לציין, כי הוראת חוק זו מוגבלת למעשה פשע בלבד. "פשע" מוגדר - בסעיף 24 לחוק עונשין זה - כעבירה שנקבע לה עונש חמור, ממאסר לתקופה של שלוש שנים. דומה, כי לאור תכיפות ושכיחות מעשי הסכינאות המתרבים במדינת-ישראל, בשטחי יהודה ושומרון ובמיוחד באזור ירושלים המזרחית והכפרים המקיפים וסובבים אותה, יש לתקן במהירות חוק לא תעמוד על דם רעך ולהכליל בו גם סעיפים עונשיים, מהתחום הפלילי וענישת חובה פלילית של מאסר, לגבי עבירות מינוריות, הפחותות מפשע, כל עוד עניינן תקיפה, בסכין ובלעדיה, יידוי אבנים, חסימת צמתים, העברת צמיגים, הפרת הסדר הציבורי וכל הקשור והכרוך בכך. |
