לאט-לאט אבל באופן שיטתי ועקבי מאבדת מדינת ישראל זכותה המוסרית
להבדיל מזו החוקית לדרוש מציבור אזרחי ותושבי מדינת-ישראל, למסור חייהם עבור המדינה ולשלם מיסיהם השוטפים, כסדרם, כדי לאפשר ניהול מדינה תקינה, במסגרת עקרון המשילות המסור לה, כממשלה המושלת בארגוני המדינה השונים, מכוח הוראות חוק.
שלושת סעיפיו הראשונים של חוק יסוד: הממשלה
שהינו החוק שעל פיו פועלת ומתנהלת הממשלה ומהווה הבסיס החוקי לעצם קיומה והתנהלותה השוטפת קובעים, כי הממשלה הינה הרשות המבצעת של המדינה, כי מקום מושבה של הממשלה הוא ירושלים וכי הממשלה מכהנת, מכוח אמון הכנסת. ובכן, אם אינכם יודעים עדיין בואו נפקח עיניכם/עיניכן
הממשלה אינה הרשות המבצעת של המדינה. הממשלה הינה במקרה הטוב גרורת גופים ומוסדות שלקחו לעצמם סמכויות ביצוע, שאמורים להיות מסורים למדינה ומכוח הנסיבות
נאלצו הם לבצע מטלות ומשימות אלה, בעצמם.
נפתח בעניין הבסיסי, קרי, בצורך היומיומי להביא פת-לחם אל פינו, מעשה של יום יום ושעה שעה. כבר מזה שנים שאין המדינה/הממשלה (בחרו אתם/אתן ההגדרה הנוחה והרצויה לכם/לכן) ממלאת תפקידה וחובתה, בתחום זה. אלמלא קיומן של מאות עמותת חסד וצדקה
שנטלו על עצמן תפקידה וחובתה של המדינה, להסעיד תושביה ואזרחיה ולמנוע חרפת רעב יומיומית ושוטפת מהם הרי רבים, רבים מאותם נזקקים לעזרתן של אותן עמותות, עולים על משכבם, מידי לילה כשבטנם מקרקרת והומייה עליהם, אם לא גם כואבת ומציקה להם, מחמת אי-אכילת מזון בסיסי לקיומם השוטף.
ומה לנו ענייני מזון בסיסי, אם אין מדינת-ישראל וממשלתה מסוגלות להמציא קורת-גג בטוחה וקבועה - אם בשכירות חודשית מסובסדת וזמינה לכל ואם בכל דרך אפשרית אחת, דוגמת בניית דירות ממשלתיות להשכרה, במחיר דמי שכירות חודשיים השווים לכל נפש. למה - לאחר 67 שנות קיום מדינת-ישראל - אין לכל אזרח ותושב קורת-גג קבועה מעל לראשו?
אתמול יצא לדרך פרויקט דיור בר-השגה עירוני, ביוזמת עיריית ראשון-לציון, המציע עשרות דירות בודדות בהנחה, לתושבי העיר. כפי שפורסם, הרי בהרשמה להגרלה בפרויקט בראשון לציון, המציע 26 דירות מוזלות לתושבי העיר העומדים בקריטריונים, הוגשו כ-900 בקשות. למעשה ובפועל הסתמן, עד כה, ביקוש של פי 35 ממספר הדירות המוצעות למכירה. במקביל, צפוי היום להיסגר המכרז הראשון מסדרת המכרזים שפורסמו במתכונת
"מחיר למשתכן" של שר האוצר,
משה כחלון. מועד סיומם של המכרזים הנוספים במתכונת זו - בקריית מוצקין ובלוד - שהיו צפויים "להיסגר" היום, נדחה.
ראש עיריית ראשון-לציון, צוטט בעיתון "
גלובס", ברשימתו של העיתונאי, אורי חודי, באומרו, כי: "אנו פועלים להבטיח שלצעירי ראשון תהה האפשרות להמשיך ולהתגורר בעיר, לבנות בה את חייהם ולהקים בה את משפחתם". עוד צוטט ראש עיריית ראש-לציון שאמר, כי: "אנחנו לא מחכים לצעדי הממשלה. מצאנו דרך יצירתית ויעילה לאפשר לצעירי העיר לקנות
דירה כבר היום במחירים נמוכים משמעותית ממחיר השוק. המתווה הזה נותן ל-26 משפחות את ההזדמנות להתחיל את החיים מנקודה אחרת. כבר היום יש לנו שני פרויקטים נוספים בקנה ואני מקווה שנוכל לתת לעוד ועוד צעירות וצעירים בני העיר". מה יש עוד להוסיף על משפטים מרגשים אלה. למקרא דברים אלינו מתחשק לנו לרוץ ולחבק ראש-עיר מסור זה.
עם זאת התנהלותה של עיריית ראשון-לציון מצביעה על עובדה חשובה ומהותית ביותר - היא נכנסת לתחום מילוי התפקידים המסורתיים המוטלים על המדינה. מטבע הדברים ומכוח הוראות חוק - נכנסים גופים, שאין זה מחובתם ומתפקידם לעשות כן אל המקומות והחללים ששנים היו שמורים, אך ורק למדינה. מציאות חדשה זו מעוררת שורה של שאלות ותמיהות נגזרות ממצב דברים זה.
מאימתי חייבת רשות מקומית וגם/או עירייה לטפל בהשגת דיור בר-השגה לתושביה? למה ייגרע חלקם של תושבי רשות מקומית וגם/או עירייה זו וגם/או אחרת, מתושבי רשות מקומית וגם/או עירייה פעילה המשיגה דיור בר-השגה לתושביה, דוגמת עיריית ראשון-לציון? האם אין זכאים כלל אזרחי ותושבי המדינה, כי - כולם כאחד - יזכו לדיור בר-השגה? האם אין מופר בכך עיקרון השוויון? ומה באשר לרשויות מקומיות וגם/או עיריות מבוססות שאינם מוכנות לשלוח יד לכיסן?
הדברים אינם פשוטים, כלל וכלל. טלו כדוגמה עיריית תל אביב. זו עירייה עשירה ומבוססת, בעלת נכסי מקרקעין רבים
"העושה כסף רב", לכאורה, מדי חודש בחודשו, בנוסף לגביית ארנונה שוטפת, מעשרות מיזמים בהם היא מעורבת. די לציין, כי בשביתת הפקחים האחרונה נאמדו "הפסדיה" של עיריית תל אביב, מחמת אי-רישום דוחות חנייה במיליוני שקלים. לאחרונה אומנם דווח, כי עירייה זו מעורבת בבניית דיור מוזל לסטודנטים וגם/או לזוגות צעירים, אולם אין הקומץ משביע הארי. למה שלא תתרום עירייה עשירה ומבוססת זו, חודש בשנה מהכנסותיה לצורך מימון דיור בר-השגה לתושביה, חסרי הדיור וחסרי קורת-גג קבועה, מעל לראשם? למה לא ישמשו הכנסות העירייה, במישרין, תושבי העיר?
הוא אשר פתחנו והדגשנו, תחילתם של דברים. לאט-לאט
אבל באופן שיטתי ועקבי מאבדת מדינת ישראל זכותה המוסרית להבדיל מזו החוקית לדרוש מציבור אזרחי ותושבי מדינת-ישראל, למסור חייהם עבורה ולשלם מיסיהם השוטפים, כסדרם, כדי לאפשר ניהול מדינה תקינה. זכות זו הוענקה לה, במסגרת עקרון המשילות, כממשלה המושלת בארגוני המדינה השונים, מכוח הוראות חוק.
מי שאינה דואגת לאספקת צרכי מזון בסיסיים וקורת-גג לציבור אזרחיה ותושביה, אינה ראויה להיקרא מדינה והגוף השולט בה, אינו בגדר של "ממשלה", שכן עיקרון המשילות אינו חל ואינו תופס בו. אם לא תתעשת מממשלת-ישראל, עד מהרה ותתחיל לדאוג בפועל ולמעשה לרווחת ציבור אזרחיה ותושביה, לא ירחק היום שלא יוותרו לה עוד אזרחים ותושבים רבים לשלוט עליהם.
