מכל המנהיגים הפוליטיים שהצמיחה לנו מדינת-ישראל, דווקא הפוליטיקאי, בנימין (ביבי) נתניהו, צריך היה להיזהר, משנה זהירות, ולא ליפול לבור העמוק של שימוש שטחי, פופוליסטי ובלתי מדויק בעליל בשואה ככלי משחק פוליטי ופופוליסטי, לצורך קידם מטרה פוליטית זו וגם/או אחרת. למי שאינם יודעים במה דברים אמורים, נזכיר כי שלשום, במהלך נאומו בקונגרס הציוני בירושלים, אמר ראש ממשלת-ישראל, בנימין נתניהו, בהתייחסו לסוגיית "הפתרון הסופי" של חיסול היהודים, בידי הצורר הנאצי, אדולף היטלר ימ"ש וזכרו, כי היטלר לא רצה, בתחילה, להשמיד היהודים, אך המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני שכנע אותו לעשות כן. קביעתו העובדתית הזו של בנימין נתניהו, המוטעית, לחלוטין, מבחינה היסטורית וכרונולוגית, עוררה גל של מחאה, מצד מלומדים, חוקרי שואה והיסטוריונים, כאחת. פרופ' דן מכמן, מומחה בעל שם עולמי, המשמש בתפקיד ראש המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר-אילן וראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם אמר בתגובה לדברי נתניהו בראיון עיתונאי, כי הטיעון אינו נכון: "הייתה פגישה של היטלר עם המופתי אבל זה אחרי שהפתרון הסופי התחיל". לדבריו של ראש ממשלת-ישראל ניתן הד ומשקל רב, במיוחד לאור העובדה, שהוא טס למחרת אמירת הדברים לגרמניה, כדי להיפגש עם הקנצלר, אנגלה מרקל ועם מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי. ההיסטוריונית הראשית ביד ושם, פרופ' דינה פורת, העומדת גם בראש מרכז קנטור באוניברסיטת תל אביב, אמרה בראיון עיתונאי בתגובה לדבריו אלה של נתניהו, כי מבחינה היסטורית: "אי-אפשר לומר שהמופתי הוא שנתן להיטלר את הרעיון להרוג או לשרוף יהודים. זה לא נכון. הפגישה ביניהם הייתה כבר לאחר שורה של אירועים שמצביעים על כך", אמרה היא. נתניהו הוסיף ואמר בנאומו בפני משתתפי האירוע בקונגרס הציוני, כי המופתי: "טס לברלין. היטלר לא רצה להשמיד את היהודים באותו הזמן, הוא רצה לגרש אותם. חאג' אמין אל-חוסייני הלך אליו ואמר: 'אם תגרש אותם, הם יגיעו לכאן'. 'אז מה עליי לעשות איתם?', שאל. הוא ענה: 'שרוף אותם". חומרתם של דברים הינה, לא רק בטעות העובדתיות הגובלת, בכל הכבוד הראוי, בזיוף היסטורי ממש, אלא בכך שדברים אלה נאמרים ומושמעים, מפיו של מה שהעולם רואה כ"ראש ממשלת היהודים", קרי - ראש ממשלת ישראל. למי ששכח, נזכיר ונדגיש, כי נוסח מגילת העצמאות - שנוסח בידי דוד בן-גוריון - מתחיל בנוסח זה: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם את ספר הספרים הנצחי..." (ההדגשה וההדגשה, בקו אחד, שלי - ח"ש) מכאן שמדינת-ישראל, נתפסת בעיני מי שאינם מבני-ברית, כמדינת היהודים ולא כמדינת הישראלים והם רואים בה קשר והמשך ישיר לגלגול ההיסטורי של היהודים, ששרדו השואה. הגיעו דברים לכך שהקנצלר, אנגלה מרקל - כן, כן. ראש-ממשלת גרמניה, הבונדס קנצלר המכהנת, אנגלה דורותיאה מרקל נאלצה לפרסם הודעה וגילוי דעת, מטעם ממשלת-גרמניה, לפיה: "גרמניה ברורה לגבי האחריות שלה לשואה", תוך שהיא ציינה שממשלתה משוכנעת שיש להעביר המסר על אחריותה של גרמניה לשואה גם לדורות הבאים והוסיפה ואמרה, כי: "אנחנו עומדים מאחורי האחריות שלנו ואיני רואה כל צורך לשנות את ההתייחסות שלנו להיסטוריה". אוי, אוי לאותה בושה. ראש-ממשלת גרמניה, מדגישה אחריותה של גרמניה לשואה, שעה שראש ממשלת-ישראל, בדבריו חסרי האחריות הפחית מאחריות גרמניה לסוגיית "הפתרון הסופי". למי החסרים זיכרון היסטורי נזכיר, שלפני תיקון חוקת מערב-גרמניה, בשנת 1949, קדמה למשרת ה"קנצלר" בין השנים 1871-1945 - משרת ה"רייכסקנצלר", תפקיד שמילא, מתאריך 30.1.1933 ועד לתאריך 30.4.1945, הצורר הנאצי, אדולף היטלר, ימ"ש וזכרו. דווקא כבנו של ההיסטוריון החשוב, בן ציון מיליקובסקי (לימים - בן ציון נתניהו) ז"ל שפיתח תזה אקדמית מקורית (אם כי שנויה במחלוקת), לפיה הקמת האינקוויזיציה בספרד, יסודה בהצלחת יהודים האנוסים, כנוצרים חדשים, להיטמע בכל שטחי החיים בחברה הנוצרית בספרד, משהוסרו מהם ההגבלות שהוטלו על יהודים, הצלחה שיצרה קנאה פוליטית וכלכלית בקרב ההמון הספרדי שדרש גירוש או השמדה, לעומת גישתו של ההיסטוריון המוכר, פרופ' יצחק בער, שראתה בתופעת רדיפת האנוסים מקרה של קידוש השם ובחירה בחיים כפולים שיש בהם מידה של סיכון, כאשר מרכיב האמונה הינו המרכיב העיקרי בחיים אלה - ששילם מחיר יקר בגין מחלוקת אקדמית עם הממסד האקדמי, בכך שהוחרם אקדמית, באופן בלתי רשמי, בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, עד שנאלץ לגלות לארה"ב ולפתח קריירה אקדמית, באוניברסיטת קורנל - יש לצפות מבנימין נתניהו, לדייק בפרטים היסטוריים, מה-גם שאין מדובר בעניינים שוליים, כלל וכלל, בחקר השואה. היו עוד אנשי-רוח ופוליטיקאים שעשו, בכל הכבוד הראוי, שימוש בלתי ראוי בשואה, בנרטיב השואה ובסמליה. המדען והוגה הדעות הדגול, פרופ' ישעיהו ליבוביץ עשה - לדעתנו, אנו שימוש מגונה ובלתי ראוי, בזיכרון השואה. איש מבריק זה, שהיה פרופ' לביוכימיה, כימיה אורגנית ונוירופיזיולוגיה, באוניברסיטה העברית, פרסם גם ספרים ומאמרים רבים, שבהם פירט משנתו הפילוסופית, הדתית והפוליטית.‏ בהגותו האמונית סבר שיהדות הינה קיום המצוות המעשיות, ולא האמונה. התנגדות ליבוביץ, לתפיסה הדתית-לאומית, שקידשה ערכי אדמה ולאום, יצרה מונח פוליטי חדש, בשם: "יהודונאצים". מונח זה כוון, לדבריו, כלפי יהודים ישראלים עם "מנטליות נאצית". הוא צוטט כשאמר, כי: "לרוב היהודים שרצונם להיות יהודים אין תוכן אחר ליהדותם, מלבד הסמרטוט הצבעוני המחובר למוט, מדי הצבא, והפעולות הנעשות בשמם של סמלים אלה. מחוץ לגבורה צבאית ולשלטון אין תוכן אחר ליהדות. עכשיו מתגלם הכל במדיניות ובמנטליות יהודו-נאצית...". השואה היא כלי נשק רב עוצמה. שימוש בלתי מבוקר בה, בידי פוליטיקאים חסרי אחריות כפי שנהג בנימין נתניהו, בנאום בפני הקונגרס הציוני, השבוע עלול לגרום נזקים בלתי הפיכים. היזהרו משימוש בלתי אחראי בנרטיב ובזיכרון השואה.