מרימי היד על בג"ץ עוד יזקקו לעזרתו (א')

אחת מהשגיאות החמורות ביותר ששוגה התקשורת כלפי אנשי הימין התוקפים חדשים לבקרים לאחרונה, תוקפים הם, בגסות בלתי נסבלת, בית המשפט העליון, שופטיו ופסיקותיו - בעיקר פסיקות בג"ץ בקשר לפינוי התנחלויות בלתי חוקיות, בעליל, הרס וגם/או הרס בתי מתנחלים ופסיקה שוטפת שעניינה חוקיותם וגם/או אי-חוקיותם של מעשים ופעולות, הנעשים ומבוצעים, בשטחי יהודה ושומרון, הכפרים הערביים, סביב לירושלים המזרחית, ירושלים המזרחית, בכלל והר-הבית, בפרט - בית המשפט העליון וציבור השופטים והשופטות, המכהנים בבית משפט זה והחלטותיהם, בין ביושבם, אלי מדין, כבית משפט גבוה לצדק ובין ביושבם, אלי מדין, במעמד שיפוטי אחר, דוגמת ישיבתם אלי מדין, כבית משפט לערעורים (פלילי ואזרחי, כאחת), בכך שהיא מציגה אותם, כאנשים הזויים. כך מעניקה עיתונות השמאל וזו המזוהה עמה לאנשי ימין אלה, מעמד מגונן של "משוגעים", של יחידים וחריגים, שאין להתייחס - ברצינות רבה וראויה - ל"הגיגיהם הבלתי רציניים". כך נשמטת הזדמנות נדירה לחסל תופעה זו, באיבה ולמנוע השתרשותה בשיח הציבורי.

מרדכי וגנברג, לימים ח"כ מוטי יוגב כפי שמעידה עליו הביוגרפיה שלו, המפורסמת ב"ויקיפדיה" - הינו הכל חוץ ממי שהינו תימהוני, הזוי ואדם בלתי רציני, בעליל. הוא נולד וגדל בשכונת נווה שאנן בחיפה. למד בבית הספר היסודי רמב"ם בחיפה ולימודיו התיכוניים עשה בישיבת בני עקיבא כפר הרואה. עם גיוסו לצה"ל, בשנת 1974, התנדב לסיירת שקד. בסיירת עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר וקורס סיור. בהמשך, השלים קורס קציני חי"ר ושימש מפקד צוות בסיירת. אחר מכן שימש מפקד פלוגה בחטיבת הצנחנים, בגדוד 202, והוביל אותה במבצע "מנורה". השתחרר מצה"ל ולמד, כשנה, בישיבת מרכז הרב. שב לצה"ל, שימש מפקד פלגת האימונים בסיירת מטכ"ל ולקח חלק במבצע "מוביל" .

בהמשך לחם עם כוחות היחידה במלחמת לבנון והשתחרר שנית מצה"ל. לאחר פנייה מאלוף פיקוד המרכז, אמנון ליפקין-שחק, שב לשירות קבע, כסמג"ד גדוד 890. בהמשך שימש כמפקד גדוד 202 של הצנחנים ופיקד עליו, בלחימה בדרום לבנון. בין השנים 1988-1989 היה מפקד יחידת "מגלן", ופיקד עליה, באינתיפאדה הראשונה. לאחר מכן שימש מפקד חטיבת אפרים. בשנים 1992-1994 שימש מדריך בקורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים וכראש מטה אוגדת עזה במילואים. ח"כ מוטי יוגב סיים שירותו הצבאי בצה"ל, בדרגת אלוף משנה.

נפתלי בנט, יו"ר סיעת "הבית היהודי", שלה שמונה חברי כנסת, בכנסת הנוכחית, גם הוא אינו מועמד טבעי להיכלל ב"רשימת ההזויים", שמנסים להכליל בה גורמים קיצוניים, בדעותיהם הפוליטיות, המשתייכים למחנה הימין. בנט, כפי שמעידה עליו הביוגרפיה שלו, המתפרסמת ב"ויקיפדיה" - גדל בשכונת אחוזה בחיפה. הוריו החלו בתהליך של חזרה בתשובה, כשהיה בן שלוש. גיבורי ילדותו היו מאיר הר-ציון ויוני נתניהו ‏ולימים קרא לבנו הבכור, יוני. למד בישיבה התיכונית "יבנה" בחיפה והדריך בסניף "כרמל" של בני עקיבא. לאחר שסיים בית הספר לקצינים של צה"ל, חווה משבר אמונה והוריד הכיפה, אולם בעקבות הקולות שנשמעו נגד הציונות הדתית לאחר רצח רבין החליט לחזור למראה דתי גלוי‏. בשנת 1999 נישא לגילת. בני הזוג הם הורים לארבעה ומתגוררים ברעננה‏.

עם גיוסו של נפתלי בנט לצה"ל, בשנת 1990, התנדב הוא ל"סיירת מטכ"ל‏", שירת בה כלוחם ונשלח לקורס קצינים. בסיום הקורס, ועם מינויו של טל רוסו למפקד יחידת "מגלן", עבר בנט ליחידה זו כדי לסייע בשיקומה. הוא מונה למפקד צוות סיור‏ ולאחר מכן, שימש בה סמ"פ ומפקד פלגה‏. במסגרת מגלן השתתף בנט בלחימה, בדרום לבנון, כולל מבצע ענבי זעם‏. במהלך שירותו הצבאי, חיבר בנט המנון מגלן. בזמן מבצע חומת מגן לקח בנט פסק זמן מתפקידיו כמנכ"ל וחזר לישראל כדי להתגייס למילואים‏ והשתתף בלחימה, בגזרת טולכרם. במלחמת לבנון השנייה פיקד הוא על כוח סיור בגזרה המערבית. ‏משרת במילואים בדרגת רב-סרן, בסיירת מטכ"ל‏. בשנת 1996 סיים בנט שירותו הסדיר בצה"ל ובמקביל לעבודה בגננות, החל לימודי משפטים ומנהל עסקים, באוניברסיטה העברית. במהלך לימודיו החל לעבוד בתחום הבטחת איכות של מוצרי תוכנה ולאחר מכן במכירות בתחום ההיי-טק.

בשנת 1999 הקים בנט עם שותפים, חברת הזנק, בתחום אבטחת מידע בשם סאיוטה (cyota). במקביל, שינה מקום מגוריו מבית אריה למנהטן. כיהן כמנכ"ל חברת "סאיוטה", משנת 2001 עד מכירתה, בשנת 2005 תמורת 145 מיליון דולר לחברת RSA. לאחר המכירה, שימש בנט כמנהל החטיבה ב-RSA. בהמשך, שימש יועץ לחברות היי-טק אחרות‏ . בשנת 2009 מונה בנט למנכ"ל חברת ההזנק "סולוטו". בתפקידו זה עזר בנט לחברה לגייס כספים. בשנת 2013 ביצעה "סולוטו" אקזיט, ובנט - שהיה בעל אחזקות בחברה, באותו מועד - הרוויח מיליונים מהמכירה של אותה חברה‏.

בסוף השבוע החולף, מתח ח"כ מוטי יוגב ביקורת על החלטת בג"ץ להקפיא בצו ארעי הריסת בתיהם של כמה מחבלים, עד שתתבררנה העתירות שהגישו משפחותיהם. "שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, בפסק דינו, מהיום, שעיכב הרס בתי מחבלי רוצחים, שם את עצמו בצד של האויב", כתב בעמוד הפייסבוק שלו, "על זכויות רוצחים הוא מגן ובכך מונע ענישה מרתיעה ומסכן חיים". בחודש יולי 2015, בעקבות פסיקה של בג"ץ, לפיה יש להרוס 24 יחידות דיור, שנבנו בבית אל, בניגוד לחוק על קרקע בבעלות פלשתינים, באופן מיידי ולמרות שהמדינה פועלת להכשרתם, אמר יוגב: "אם ההחלטה שכפי ששמעתי אותה עכשיו שבג"ץ החליט על הריסת בתי דריינוף למרות שיש תב"ע בתוקף והיתר לבנייתם, אז זו שרלטנות של בג"ץ, חוסר צדק. על בג"ץ צריך להרים כף של טרקטור D-9, ואנחנו כמערכת מחוקקת, נדאג לרסן את השלטון המשפטי במדינה, את הזנב שמכשכש בכלב, ונדאג באופן ערכי וצודק שבישראל תשלוט הכנסת והממשלה, והרשות השופטת תדע את מקומה".

נפתלי בנט הגיב להחלטת בג"ץ להקפיא בצו ארעי את הריסת בתיהם של כמה מחבלים עד שיתבררו העתירות של משפחותיהם. "זוהי שעת חרום, הגיע הזמן שגם שופטי בג"ץ יבינו זאת", כתב בהודעה, "כשאנשים נרצחים ברחובות, בג"ץ לא יכול לנופף בפרוצדורות כדי לעכב מלחמה בטרור. על בג"ץ להבין כי כל עיכוב בהריסת בית של מחבל פוגע בהרתעה הישראלית ומסכן חיי אדם".

בשנת 1979, עם חקיקת חוק סמכויות שעת חרום (מעצרים) בידי ממשלת הימין, בראשותו של מנחם בגין המנוח בוטלו תקנות 111-112ב. בחוק זה נקבע שמעצר מנהלי יתקיים, אך ורק בזמן של מצב חרום. הסמכות תהיה בידי שר הביטחון והרמטכ"ל יוכל לתת צו למשך 24 שעות, בלי אפשרות הארכה. עוד נקבע שהצו יובא לאישור נשיא בית המשפט המחוזי, בתוך 48 שעות מביצועו, היכול לבטל הצו וגם/או לקצרו. ניתן לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. עוד נקבע, כי כל 3 חודשים יש להביא הצו לדיון שיפוטי, ואחרי 6 חודשים נדרש אישור מחודש של בית המשפט להאריך הצו.

צחוק הגורל הינו שחוק המעצרים, על סמכויות החרום הכלולות בו וחוקים נלווים וקשורים המונעים, לשם דוגמה, פגישת והתייעצות עצור עם עורך-דין, לתקופת זמן של 7 ימים ויותר הופעל בהרחבה ראש וראשונה נגד אנשי המחתרת היהודית, שזוהתה עם חוגי הימין הקיצוני.

בית המשפט העליון, בכלל ובית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ) אינו שייך לא למחנה השמאל ולא למחנה הימין. נכון, שופטים הם בני-אדם וככאלה, מותר להם (כמו לכל אזרח ותושב מדינת-ישראל), כי תהיינה להם דעות פוליטיות פרטיות. איש אינו מציע - אל וודאי - לשלול משופטי בית המשפט העליון זכות הבחירה שלהם לכנסת, עקב היותם שופטים הדנים בעתירות המוגשות, בין היתר נגד מעשים וגם/או נגד מחדלים, המיוחסים לכנסת ישראל וגם/או למי מ-120 חבריה. הצגתו של שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, כ"שופט שמאלני", בידי חלק מאנשי הימין ונציגיו הפוליטיים, בכנסת וגם/או במוסדות אחרים, הינו מעשה פסול ובלתי ראוי, בעליל.

כפי שקבע לא פעם נשיא בית המשפט העליון, לשעבר, פרופ' אהרן ברק, כי לבית המשפט העליון "אין חרב ואין ארנק", אבל יש לו עדיין אמונו של רוב הציבור, הסומך על הגינותם, יושרם ויושרתם של כלל שופטיו. הצגת שופט זה וגם/או שופט אחר, כבעל הטיה פוליטית זו וגם/או אחרת, מקעקעת מעמדו של בית המשפט העליון, בכלל ומעמדו של בית המשפט העליון, בשתו כבית משפט גבוה לצדק, בפרט. נזכיר רק ונעורר זיכרונם הלקוי במקצת של מי המבקשים לקצץ בסמכויות בג"ץ, כי נשיא בית המשפט העליון, לשעבר, משה לנדוי המנוח, מי שהחליט כשופט בג"ץ על פינוי התנחלות סבסטיה, בנימוק שהיא הוקמה על קרקעות פרטיים של ערביים, התגלה לימים, עם פרישתו, מכס השיפוט כבעל דעות פרטיות, המשייכות אותו אל מחנה הימין ולא סתם אל מחנה הימין המתון, אלא אל חוגי וחסידי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.

בג"ץ אינו "רכושו" של השמאל, המתון וגם/או הקיצוני, כאחת, כמו-גם אין הוא בגדר "רכושו" של מחנה הימין, המתון וגם/או הקיצוני, כאחת. בג"ץ הוא בגדר "רכושם" המלא והבלתי ניתן לערעור של כלל תושבי מדינת-ישראל ותושביה. אל מי יפנו, חברי הכנסת, נפתלי בנט ומוטי יוגב, בבוא יום פקודה, לעזרה ולמתן סעד משפטי ולמען הצדק אם וככל שייזקקו הם לו אם לא אל בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

הסירו ידיכם מבג"ץ יוגב, בנט וכל אותם פוליטיקאים, חסרי מעוף וחסרי ראייה ממלכתית-ציבורית, בעלת עומק וממד, לאורך שנים. מי שינסה "לגדוע ידו של בג"ץ" ולהותיר בית המשפט העליון, כאבר מדולדל וחסר כל כוח משמעותי שהוא, עלול למצוא עצמו, חסר פתרון ונטול אפשרות לקבל סעד משפטי דחוף מבג"ץ, עת יזקק - דווקא הוא, עצמו לקבלת סעד נדרש שכזה מבג"ץ. הסירו, סלקו ומשכו ידיכם, מכל ניסיון נואל שהוא, בכל הכבוד הראוי, מפגוע בכוחו ובעוצמתו של בג"ץ.

ייתכן שבמבחן הזמן, קצר הימים, תיראו בפני חלק מציבור בוחריכם המתלהמים כ"נחנחים" וכמי שאינם "גברים" של ממש - מי שהינם חסרי כוח ונטולי עוצמה פוליטית מיידית. במבחן הזמן, יתברר לכם, כי דווקא משיכת ידיכם מרעיון העוועים לפגוע בכוחו של בג"ץ, הועילה ולא הזיקה, כלל וכלל ובמיוחד - לא הזיקה היא, לכם. ייתכן שאם הזיקה היא, הרי היא הזיקה דווקא לאנשי המחנה הפוליטי שמנגד וכנגד.