לאור הצטברותן בימים האחרונות פרסומים בדבר תלונות של מתלוננות הטוענות כי בוצעו בהן, לכאורה, עבירות בעלות אופי מיני, בידי המשנה לראש הממשלה ושר הפנים,
סילבן שלום, אם כי אין הן מוכנות להגיש תלונה רשמית, בגין כך למשטרה, הרי מתעוררת השאלה האם יכולה משטרת-ישראל לפתוח בחקירה פלילית נגד חשוד בכוח,
גם אם לא הוגשה נגדו תלונה רשמית, בידי מתלונן הדורש ממשטרת ישראל, לפתוח בחקירה פלילית נגד אותו חשוד בכוח.
סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי כל אדם רשאי להגיש תלונה למשטרה. במקביל קובע סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי, כי אם נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על-פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה; אולם בעבירה שאינה פשע רשאי קצין משטרה בדרגת פקד ומעלה להורות שלא לחקור אם היה סבור שאין בדבר עניין לציבור או אם הייתה רשות אחרת מוסמכת על-פי דין.
מכאן שהוראות חוק סדר הדין הפלילי מאפשרות למשטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית נגד חשוד בכוח,
גם אם לא הוגשה נגדו תלונה בידי מתלונן, כל אימת שיודעת המשטרה על ביצוע עבירה, לכאורה, בידי אותו חשוד לכאורה. עם זאת, הרי יש מקום להבחין ולבדל, בין תלונה המבוססת על חומר ראייתי,
שכל כולו חומר ראייתי עובדתי לבין תלונה המבוססת, גם או רק על חומר ראייתי עובדתי, הנתמך בעדויות חיצוניות דוגמת מסמכים. במקרה של הגשת תלונה המבוססת על חומר ראייתי עובדתי, יכולה המשטרה לפתוח בחקירה שעה שהיא מזמנת המתלונן בכוח למסור עדות נגד החשוד בביצוע העבירה הפלילית, בכוח ואגב כך נוצרת תלונה של המתלונן,
הנכפית עליו, אגב עדותו במשטרה נגד החשוד בכוח, ואפילו שלכתחילה, לא רצה הוא להתלונן - במישרין- נגדו. ככלל, נמנעת משטרת ישראל מפרקטיקת חקירה משטרתית שכזו.
לכן, במקרה של מתלונן בכוח, המסרב להתלונן ולהגיש תלונה ישירה נגד חשוד בכוח למשטרת ישראל ותלונה זו מבוססת, כל כולה, על חומר ראייתי עובדתי בלבד, הרי תמנע משטרת-ישראל מלזמן מתלונן/מתלוננת בכוח שכאלה לתחנת משטרה. משטרת-ישראל גם לא תגבה מהם, כל עדות נגד אותו חשוד בכוח וככל הנראה לא יינקטו נגדו הליכים משפטיים נגזרים, כתוצאה מאותה חקירה משטרתית, אם לא התגלתה בה ונגדו כל עבירה פלילית, שניתן לבססה בחומר ראיות מעוגן היטב ולהביא להגשת כתב-אישום מבוסס נגדו, שיביא להרשעתו בבית משפט.
במקרה של הגשת תלונה המבוססת גם על חומר
ראייתי עובדתי, הנתמך בעדויות חיצוניות דוגמת מסמכים, יכולה המשטרה לפתוח בחקירה שעה שהיא מזמנת המתלונן, כדי לקבל גרסתו וגם/או כדי לקבל תגובתו למסמכים אלה, כך שיאושש ויחוזק החשד נגד החשוד בכוח. במצב דברים זה יכולה המשטרה לזמן חשוד בכוח שכזה, לחקירת משטרה, להטיח בפניו עובדת החשדתו בביצוע העבירות המיוחסות לו ולקבל גרסתו לכך.
שתיקת החשוד בכוח, במצב דברים זה, בחקירתו במשטרה, יכולה לעמוד לו לרועץ, שעה שיש בידי המשטרה חומר ראיות שדי בו לבסס, במידה מספקת, הגשת כתב-אישום נגד חשוד בכוח שכזה. לכן - במצב דברים שכזה - עדיף לו לחשוד בכוח ליתן גרסתו לחשדות המועלים נגדו, שעה שאם לא יעשה כן, תשמש שתיקתו וגם/או תשמש עדותו הכבושה ותפעל לרעתו, אם יחליט הוא למסור גרסתו - ולראשונה - אך ורק בבית המשפט, לאחר שהוגש כתב-אישום נגדו והחלה שמיעת הראיות מצידו, בתום שמיעת הראיות שהובאו נגדו, מטעם התביעה.
הנוסח והלשון שננקטו בחוק סדר הדין הפלילי, בדבר:
"חומר שהושג בחקירה בעבירה...", בלא לתת הדעת ובלא לתת כל משקל, לעובדה, כיצד הושג חומר חקירה זה, המגלה קיומה של עבירה פלילית, לכאורה, אם מפיהם ובעקבות הגשת תלונותיהם למשטרה של מתלונן/מתלוננת ואם בכל דרך חקירה אפשרית אחרת, מחזק דעתנו, כי ניתן לפתוח בחקירה פלילית נגד חשוד בכוח בביצועה של עבירה פלילית, לכאורה, גם בלא צורך שמתלונן/מתלוננת יגישו תלונה למשטרת ישראל, כדי להניע גלגלי חקירה ולקדמה.
עם זאת, כל חוקר/חוקרת משטרה מיומנים לא יפתחו, לא ינהלו ולא ימשיכו בניהולה של חקירה פלילית שכבר נפתחה, נגד חשוד בכוח בביצועה של עבירה פלילית, לכאורה, אם ברור להם -
עוד בשלב ניהול החקירה וגביית העדויות - כי לא ניתן יהיה להביא להגשת כתב-אישום נגד חשוד בכוח שכזה, ללא תלונה ישירה של מתלונן או של מתלוננת, המחשידים אותו בביצוע העבירה הפלילית, נשוא החקירה המשטרתית. הוא אשר כתבנו, תחילתם של דברים. במקרה של מתלונן בכוח הנמנע מלהגיש תלונה ישירה נגד חשוד בכוח ותלונה זו מבוססת, כל כולה, על חומר ראייתי עובדתי בלבד, הרי תמנע משטרת-ישראל מלזמן מתלונן/מתלוננת בכוח שכאלה לתחנת משטרה, לא תגבה מהם, כל עדות נגד אותו חשוד בכוח וככל הנראה לא יינקטו נגד חשוד בכוח זה, כל הליכים משפטיים נגזרים, כתוצאה מאותה חקירה משטרתית אם לא התגלתה בה ונגדו כל עבירה פלילית, שניתן לבססה בחומר ראיות מעוגן היטב ולהביא להגשת כתב-אישום מבוסס נגדו, שיביא להרשעתו בבית משפט.
