כמה תמיהות בפרשת המחבל נשאת מלחם

חוק כלי הירייה, תש"ט-1949, מגדיר "כלי ירייה", באופן הבא ובזו הלשון: "כלי בעל קנה העשוי לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אביזר ותחמושת של כלי כזה, וכן כלי נשק שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אביזר ותחמושת לכלי נשק כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור, ולמעט מכל גז מדמיע". (ההדגשה וההדגשה, בקו אחד שלי - ח"ש) בהתאם להגדרה גורפת זו של חוק כלי הירייה, הרי אין כל מניעה שאדם יקבל רישיון, כחוק, גם להחזקת מרגמה, שכן גם מרגמה הינה כלי, בעל קנה, העשוי לירות פגזים ואם מישהו מטיל ספק בכך, הרי הוא מופנה להגדרת המונח "מרגמה", כפי שהוא מוגדר ב"ויקיפדיה", בזו הלשון: "מרגמה היא כלי ירייה ארטילרי פשוט, המורכב מקנה מתכתי המחובר למשטח (סדן שבדרך כלל מונח על האדמה, או מותקן ברכב קרבי משוריין) ואשר יורה פצצות במסלול תלול בלבד, בניגוד לתותח נ.ט. נגרר, טנקים, או רימוני רובה למיניהם". בהתאם להגדרה גורפת זו, הרי אין כל מניעה לקבל בישראל, רישיון על-פי הוראות חוק כלי הירייה ותקנותיו, גם לתת-המקלע השוודי, מסוג קרל גוסטב 45-M, שהינו, ככל הנראה, תת-המקלע שבו עשה שימוש המחבל, נשאת מלחם, בפיגוע שהתקיים, ביום ששי החולף, ברחוב דיזנגוף, בתל אביב. מי שמעיין בצילומי תת-המקלע מסוג, קרל גוסטב", בווריאציות השונות של תת-מקלע זה, יכול ללמוד דעת, כי קיים סוג של תת-מקלע, בעל מחסנית גדולה ביותר, המסוגל לירות, ברצף, עשרות כדורים, באופן אוטומטי.

בהתאם לחוק כלי הירייה, נאסר על אדם להחזיק כלי ירייה בישראל, אלא אם כן קיבל רישיון על-פי הוראות חוק כלי הירייה ותקנותיו. בהתאם לתקנות, הרי אדם המבקש לקבל רישיון לנשיאה או להחזקה של כלי יריה יעבור הכשרה מתאימה כמפורט להלן כתנאי לקבלת הרישיון. התקנות מכירות ומתייחסות בתוכנית ההכשרה לירי באקדח; לתוכנית הכשרה לשימוש ברובה ציד ובתוכנית ההכשרה לירי באקדח אויר, ברובה אויר וברובה זעיר, כפי שמפורטים הדברים בתוספות השונות לחוק.

בתוכנית ההכשרה לירי באקדח, חייב המתאמן ללמוד, במשך שעה וחצי (מתוכם חצי שעה של ירי), הרכבת הכלי, פירוק והרכבה, טעינה והרכבה, ניקוי, מצב נשיאה, מצב ירי, מעצורים ובטיחות, כמו-גם לירות לפחות 50 כדורים, בעת אימון הירי. תוכנית ההכשרה, המפורטת בתקנות המתייחסות לחוק כלי הירייה, אינה מפרטת כל התייחסות לאימון בתת-מקלע, אולם נראה - לפי פרסומים בעיתונות - שאין מדובר בתת-מקלע מסוג "קרל גוסטב", אלא מדובר, ככל הנראה, בתת-מקלע מסוג "ספקטרה", מתוצרת איטליה, המוגדר, בישראל, כאקדח. בין אם מדובר בתת-מקלע, מסוג "קרל גוסטב" ובין אם מדובר בתת-מקלע מסוג "ספקטרה", עדיין רוחפות ומרחפות בחלל האוויר, שאלות באשר לעובדה שניתן רישיון לאביו של המחבל, להחזיק כלי נשק זה, בביתו.

התבחינים (הקריטריונים) למתן רישיון לנשיאת ותפעול כלי נשק, בהתאם להוראות חוק כלי הירייה ותקנותיו, מפורסמים, בידי המשרד לביטחון פנים ולפיהם קיימים קריטריונים להתיר נשיאת ותפעול כלי נשק, לאנשים ובעלי תפקידים מסוימים. בענייננו אנו, ככל הנראה, בשל היות אביו של המחבל, נשאת מלחם, מתנדב - משך שנים הרבה - במשטרת ישראל, הרי ניתן לו רישיון לנשיאת ותפעול אותו תת-מקלע, יהא סוגו, אשר יהא. מתברר, כי אביו של המחבל גם היה איש אבטחה, במקצועו, שעבד בחברת אבטחה, בחדרה.

הוראות המשרד לביטחון פנים והמשטרה הינן, כי מי שמחזיק כלי נשק, בביתו, חייב לאחסן אותו, בכספת. בכל הכבוד הראוי, תמוהה העובדה, כי למוחמד מלחם, אביו של המחבל, ניתן רישיון להחזקת כלי נשק, לאור העובדה שבנו - המחבל, נשאת מלחם - ריצה עונש מאסר של כמה שנים, בשל תקיפת חייל וניסיון לחטוף נשקו, בשנת 2007. לפי נתונים שפורסמו, הרי - ככל הנראה - החזיק אביו של המחבל, שני נשקים ברישיון, כאשר אחד מהם, לפחות שימש אותו לצורך עבודת האבטחה, בחברת האבטחה, שבה הינו עובד וגם/או עבד בעבר.

לאור העובדה שהיורה, מלחם, ריצה עונש מאסר בגין תקיפת חייל וניסיון לחטוף את נשקו ב-2007, לא ברור כיצד המשיך אביו מוחמד להחזיק בביתו נשק בהיתר. ככל הנראה, האב החזיק שני כלי נשק ברישיון במשך תקופה ארוכה - זמן רב לפני התקיפה שביצע בנו. קרוב משפחה של האב סיפר היום בשיחה להארץ כי האב החזיק שני נשקים ברישיון, האחד לעבודת האבטחה בה הוא עובד, והשני נמצא בכספת - וזה הנשק שבנו ככל הנראה לקח. לטענתו, לאב יש רישיון לנשק מזה שנים רבות, עוד מלפני שבנו נעצר על תקיפת חייל.

לפי פרסומים בכלי התקשורת הוגשה בשנת 2015 תלונה במשטרה נגד אחד מבני המשפחה שהשתמש בכלי הירייה שהחזיק אביו של המחבל, ברשותו, תוך שהוא איים - באמצעות כלי ירייה זה - על אדם שלישי. במצב דברים זה החלה המשטרה בחקירה ואף החרימה מאביו של המחבל, כלי נשקו שהוחזק על ידו, אז, ברישיון. לאחר שהסתיימה החקירה המשטרתית, הרי הוחלט שלא להגיש נגד אבי המחבל כל כתב אישום שהוא. מתברר, כי בתחילתם של דברים סירבה המשטרה להחזיר לאביו של המחבל, כל נשקו ורק לאחר שערער הוא על החלטת המשטרה שלא להחזיר לו כלי נשקו, הוחלט בצעד חריג להחזיר לאביו של המחבל, כלי נשקו, לפני כשלושה חודשים.

מן הראוי לציין ולהדגיש, כי בעת שהחליט גורם הרישוי - ככל הנראה המשטרה וגם/או המשרד לביטחון פנים להתיר לאבי המחבל, לקבל חזרה נשקו לידיו וברישיון, על-פי הוראות החוק! - ידעה המשטרה, כי האב מתגורר, באותו בית, עם בנו, המחבל, נשאת מלחם, שהורשע בניסיון לחטוף נשק מחייל ובגין כך ריצה הוא עונש של כמה שנות מאסר. אלה העובדות, שפורסמו עד כה - עובדות החייבות להדיר שינה מעינינו, לאור הקלות הבלתי נסבלת, לכאורה, של מתן רישיונות לשימוש בכלי ירייה. כל המוסיף דברים, לעניין זה, נמצא - רק גורע.