פרשת חמשת מקרי האונס המיוחסים לתת-אלוף אופק בוכריס, בידי חיילת ששירתה בצה"ל, תחת פיקודו, כמו-גם הכחשתו הגורפת והחד-משמעית, של תא"ל בוכריס כלל טענותיה של חיילת זו ולטענתו, כי מדובר בעלילה, מעלה מחדש את השאלה מה הוא המחיר שחייב לשלם חשוד בביצוע עבירה פלילית, זו או אחרת - ותהא היא חמורה שבחמורות בשלב המקדמי של בירור אשמתו וקודם שנתגבשו הממצאים העובדתיים, כדי ממצאים עובדתיים המצדיקים הגשת כתב-אישום, בגין ביצוע העבירות, לכאורה, הנטענות כלפי חשוד, במקרה פלילי זה וגם/או אחר.
לא פעם ולא פעמיים, עמד בית משפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, על חובתה של הפרקליטות, בכלל ועל חובתם של פרקליט/פרקליטת המחוז, העומד/העומדת בראש פרקליטות המחוז וגם/או בראש פרקליטות המדינה, לבדוק - בדוק היטב ולגופם של דברים - מכלול הראיות, טרם שמחליט/מחליטה הוא/היא אם להגיש כתב-אישום נגד נאשם, לכאורה, או טרם שמחליט/מחליטה הוא/היא לגנוז - על סמך חומר הראיות המצוי בפניו/בפניה - תביעת גורם מעוניין, זה וגם/או אחר, לנקוט הליכים פליליים נגד חשוד זה וגם/או אחר - נקיטת הליכים פליליים שמשמעה, דרך כלל, קטיעת הקריירה, אם הציבורית, אם הצבאית ואם כל קריירה אחרת של מי שמוגש נגדו כתב-אישום.
וזאת לדעת. לא בכל מקרה שבו מוגש כתב-אישום נגד נאשם, מביא כתב האישום להרשעתו של הנאשם, בכתב-אישום זה, בפלילים, בידי בית המשפט, ביושבו אלי מדין, בבית משפט לערעורים פליליים או בידי בית-הדין הצבאי, שאליו מוגש כתב-האישום. בהקשר ובהדבק דברים זה, מראה ומוכיח לנו עניינו של תא"ל אופק בוכריס, כי למרות שטרם התגבשו הראיות נגדו, לכדי ראיות מרשיעות המצדיקות - בשלב זה - הגשת כתב-אישום נגדו, באשמה של ביצוע חמישה מקרי אונס, נאלץ הוא לוותר על התפקיד הבא שהיה אמור הוא להיכנס ולמלא אותו, כבר במרוצת השבועות הקרובים - כאשר כוונת הדברים הינה, לתפקיד ראש מחלקת מבצעים.
גם הסנגור הצבאי הראשי, של תא"ל בוכריס, אל"ם
אשר הלפרין, הסכים לכך, כי לאור חשיבות ורגישות התפקיד, לא ניתן להשאיר תפקיד בכיר זה בלתי מאויש ולמרות טרם נתגבשו ראיות פליליות מוצקות של ממש, נגד תא"ל אופק בוכריס, הרי אין ברירה אלא למנות לתפקיד זה, קצין אחר בצה"ל. הסנגור הצבאי הראשי, הסכים לכך, כי לא ניתן להמתין עד לסיום הליכי חקירתו של תא"ל אופק בוכריס - אפילו בשלב זה, כמעמדו כחשוד - לאור צרכי השעה והצרכים המבצעיים של צה"ל ויש למנות, באופן מיידי, קצין בכיר לתפקיד ראש מחלקת מבצעים של צה"ל.
"האופנה" הרווחת בשנים האחרונות של ניהול מערכת ציבורית, במטרה שדעת הקהל תילחץ על הגורם השלטוני וגם/או על תילחץ הגורם הצבאי וגם/או תילחץ על כל גורם אחר, היכול להחליט להגיש כתב-אישום נגד בעל תפקיד בכיר, אם במרחב הפוליטי, אם במרחב הצבאים ואם במרחב הציבורי, ככלל, אינה ראויה, כלל וכלל. מן הראוי לעקור נורמה זו, מהשורש ויפה - יפה שעה אחת קודם.
ממילא, בסופם של דברים, בין אם תתקבל ההחלטה לרצונו של הגורם שהפעיל מערכת משומנת של יחסי ציבור, כדי להניע גורמי התביעה, כדי להגיש כתב-אישום נגד חשוד זה וגם/או אחר או אם תיכשל מטרתו זו ולא יוגש כתב-האישום נגד אותו חשוד, הרי - סופם של דברים - יתגלגלו הדברים לפתחו של בית משפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
רק בג"ץ - ובג"ץ בלבד יהיה הגורם האחרון והקובע, אם יוגש כתב-אישום במקרה זה. דווקא בשל העובדה שעוסקים אנו בדיני נפשות, היכולים לקטוע באיבה קריירה רבת שנים של מפקד בכיר בצה"ל וגם/או של פוליטיקאי בכיר וגם/או של בעל ציבורי אחר, במרחב הציבורי, הרי יש לנקוט זהירות יתרה, בכל הקשור למתן החלטה אם להגיש כתב-אישום נגד בעל תפקיד שכזה, אם לאו.
כפי שיודעת משטרת ישראל לבקש מבתי-המשפט להוציא צווי איסור פרסום, בשלב של ניהול חקירות שמבצעת היא, כדי לא לפגוע ביעילותה ובהצלחתה של החקירה, כך יש לשקול במקרים של בירור חשדות נגד אישיות ציבורית בכירה, זו וגם/או אחרת, במטרה להגיע להחלטה, אם להעמידה לדין פלילי בעבירה פלילית זו וגם/או אחרת -
ובעבירות בתחום המין ועבירות אינוס, בפרט - להוציא צווי איסור פרסום גורפים שימנעו כל איסור פרסום של הליכי החקירה, עד שתתקבל החלטה סופית, אם להפוך החשוד, בעבירות אלה, לנאשם בהגשת כתב-אישום פלילי נגדו. הדברים נכונים גם באשר לקבלת החלטה, אם לזכות חשוד ציבורי זה, מכל חשד ומכל מעורבות פלילית שהיא, בסיום החקירה ובסגירת התיק הפלילי, שאמור היה להיפתח נגדו, כמו-גם מתן הכשר לקידומו במערכת הפוליטית וגם/או לקידומו במערכת הציבורית וגם/או לקידומו במערכת הצבאית, לפי נסיבות העניין.
הגיע הזמן
ש"תרבות" ה"רייטינג" וגם/או "תרבות" ה"שיימינג" תיפסק אחת ולתמיד וידע הציבור - ובכלל זה תדע, גם התקשורת עצמה כי דמו של אדם, ואפילו אם מדובר בבעל תפקיד נכבד ביותר - אינו מים. מן הראוי ידע הציבור ויבין, כי שעה שדוקרים אדם ציבורי שכזה, כואב לו במקום הדקירה, כי שעה שפוצעים אותו, נוזל דם מגופו, ממקום הפצע וכי פגיעה, שלא לצורך בו ופגיעה בלתי מידתית בו, עלולה לגרום לכך, כי במקרים מסוימים תינזק הקריירה שלו, באופן אנוש ואולי אף ידחוף אותו, פרסום זה - במקרה של חשוד שאינו בעלי אישיות חזקה - ליטול נפשו בכפו, כאשר לאחר זמן יתברר, כי הכל הינה עלילה ולא היה כל מקום לפתוח - מלכתחילה - בחקירה פלילית נגדו. תנו למשטרה לעשות עבודתה בשקט, שכן מדובר בדיני נפשות והניחו יצר הסקרנות והמציצנות, אל צד, תוך שהעיתונות תוכל - אל וודאי - למצוא סיפוקה, בעניינים בוערים ודחופים אחרים, שאין בהם כדי להביא אדם, עד גבול וקצה חייו. כל מילה נוספת, מיותרת.