החלטתה של שופטת בית משפט המחוזי, בתל אביב-יפו (כב' השופטת,
עינת רביד), לדחות בקשתם של יעל זאבי ובנה, יפתח פלמח זאבי, שהוגשה נגד שידורי קשת בע"מ, עמרי אסנהיים ושחר אלתרמן, למתן צו מניעה זמני, בטרם הגשת תביעה המורה לשלושתם להימנע מלפרסם במסגרת שידור התוכנית "עובדה", בערוץ 2, כתבה ובה - בין היתר - ראיונות ותכנים הנוגעים להטרדות מיניות שבוצעו, על-פי הנטען בכתבה, בשנים 1968-1972, על-ידי המנוח
רחבעם זאבי (המכונה "גנדי"), בעת שהיה אלוף פיקוד המרכז, מתבססת על כך, כי למרות שיש בכתבה האמורה להיות משודרת, משום לשון הרע, כלשון סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, שכן כתבה זו, הינה דבר שפרסומו עלול "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו", הרי הפסיקה והחוק - כיום - אינם מאפשרים מניעה של פרסום כתבה שכזו, אלא בתנאים דווקניים, דוגמת חוסר עניין לציבור והוכחה, כי הגנת המפרסם, תהיה הגנת סרק, כאשר מקרה זה, אינו עומד בהם.
השופטת, עינת רביד קובעת, כי היעדר התייצבותו של מצהיר על חקירה של תצהירו, שלוותה בטיעון בלתי משכנע (ללא תמיכה בתצהיר מטעמו), כי נאלץ לטוס בדחיפות לקניה, הרי לאור אי-התייצבותו, לחקירה על תצהירו, מוצא תצהירו מהתיק וצו המניעה המבוקש, הוגש בידי המבקשים, ללא תצהיר תומך, כאשר די בכך, על-מנת לדחות הבקשה, על הסף.
בית המשפט כותב בהחלטתו, לדחות בקשת בני משפחת זאבי, למתן צו המניעה המבוקש, כי בהיעדר תצהיר ובלא שהמצהיר התייצב על חקירה על תצהירו, לא ניתן לבדוק מידת ידיעותיו של המצהיר, אודות המעשים המיוחסים לאביו המנוח, רחבעם (גנדי) זאבי, כמו-גם תגובותיו של גנדי, לכתבה שבה עלה הנושא, לדיון, כבר בשנות ה-90, כאשר רחבעם זאבי, המנוח, היה עדיין בחיים ואף לא ניתן לעמת מצהיר זה עם מידת שיתוף הפעולה והחשיפה, לה זכה לקראת התוכנית, מצד עורכיה.
השופטת, עינת רביד קובעת, כי לא ניתן לדון בבקשה למתן צו המניעה הזמני, גם ללא תצהיר, מאחר שאין מחלוקת על העובדות וטענה זו אינה מקובלת עליה.
"אמנם על חלק מהעובדות אין מחלוקת עובדתית", אולם ממשיכה השופטת וקובעת, כי: "על שאלות עובדתיות לא מעטות העומדות בבסיס הבקשה קיימת מחלוקת וביניהם מידת הידיעה שבני משפחה על טענות נגד המנוח בדבר הטרדה מינית, מאחר שהיה פרסום קודם על כך כפי שהובא בתגובה ובדיון, ומכאן שאלת התגובה או היעדר התגובה של רחבעם זאבי המנוח, בחייו, לאותו פרסום, רלוונטית לשאלת צו המניעה". הדברים נכונים אף באשר להיעדר גילוי מספיק של תכניה של הכתבה, שבגינה נתבקש צו המניעה הזמני וגם לעניין הנזק שנגרם, למבקשים, שכן לא מדובר ב"ידיעה שיפוטית", לכך שנגרם נזק, אלא מדובר בדבר עובדתי שיש להוכיחו. בית משפט המחוזי, מתח ביקורת על בני משפחת זאבי, שידעו למעלה מחודש ימים קודם להגשת הבקשה, בדבר רצונם של אנשי ערוץ 2, להיפגש עימם, בנושא הכתבה הצפויה להתפרסם, אולם בנו של זאבי, המנוח, יפתח פלמח זאבי, יבדל"א, דחה פגישות אלה מספר פעמים,
שעה שניתן היה לפנות לבית המשפט, בבקשה למתן צו המניעה הזמני המבוקש, מייד עם קבלת פרטי הבקשה ולא להמתין עד לתאריך 4.4.2016, שהיה מועד הפנייה הראשונה של בני משפחת זאבי לבית המשפט. בית המשפט רואה בכך הבעת דעה של בני משפחה זו, שתוכן הכתבה אינו כה קשה להם, כפי שהדבר נחזה מהבקשה והדבר מצטרף להיעדרותו של המבקש-המצהיר מהדיון.
השופטת, עינת רביד, לא קיבלה טענתם של המבקשים, כי יש לבחון הלכת אבנרי, הדנה בצווי מניעה, בענייני לשון הרע, לאחר חקיקת חוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו, שעה שאין כל שינוי בפסיקת בית משפט העליון, בעניינים אלה, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בית משפט המחוזי ראה בבקשת המבקשים עניין ציבורי, שכן מדובר במפעל הנצחה הממומן מכספי ציבור וגורם לעניין ציבורי בדמותו של רחבעם (גנדי) זאבי המנוח, כאשר אין מדובר בדמות נשכחת אשר אינה קיימת עוד בתודעת הציבור. בית משפט המחוזי קובע, כי היפוכם של דברים הוא הנכון ומפעל ההנצחה והמימון הציבור הניתן לו, אכן מותיר הנצחה זו בתודעת הציבור ולכן יש הצדקה לעסוק בדמותו של המנוח, על כל צדדיה - המוארים והבלתי מוארים, כאחת.
לכן, קיים עניין ציבור לאפשר, לאותן נשים להעיד עדותן המצולמת, באשר למעשים, שלטענתן, נעשו בהן
משום שעדויות אלה הם בגדר עניין ציבורי, כפי שהדבר במקרים רבים שאנו נחשפים להם, לצערנו, חדשים לבקרים, בתקשורת.
בית המשפט קובע, שאכן יש להיזהר מקביעה, כי אכן כאשר אדם נפטר לא יוכלו עוד לפרסם דברים, שאינם מחמיאים לו ולפועלו, אך ורק משום שאינו יכול עוד להגיב לטענות.
כבוד המת הוא אכן עיקרון חוקתי - קובע בית משפט המחוזי, בהחליטו לדחות הבקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור שידור הכתבה, בערוץ 2, אודות התנהלותו של רחבעם (גנדי) זאבי המנוח -
אולם הוא אינו גובר על עקרונות אחרים, דוגמת חופש הביטוי, הגובר גם על כבוד האדם החי, במקרים מתאימים. לא זו אף זו, שלא ייתכן לאסור כל ביקורת על אדם שהיה במעמד ציבורי, רק משום שנפטר, קובע בית משפט המחוזי, שכן הדבר ימנע פרסומים בתקשורת וכן עבודה אקדמית, ספרי ביוגרפיה ועוד.
בית המשפט מציין עוד, בהחלטתו זו, כי לשון הרע על מת, לפי המשפט העברי, מהווה עבירה, אולם החוק בימינו - לאחר שתוקן בשנת 1967 - אינו קובע כך ואחד הנימוקים לכך הינו גבולות הדוקטרינה, מבחינת משך הזמן וחבלה בפרסומים של חיבורים היסטוריים. זאת ועוד. פגיעה ברגשות הקרובים, ביחס לתדמית הנפגע,
אינה מוגנת על-ידי חוק איסור לשון הרע, גם בחייו של הנפגע, כפי שרגשותיו שלו אינם מוגנים ולכן, אין מקום להגן על רגשות הקרובים, גם לאחר מותו של הנפגע. מכל האמור והמקובץ לעיל עולה, כי פסק-דינו זה של בית משפט המחוזי, בתל אביב-יפו, שנכתב על-ידי כב' השופטת, עינת רביד, מצביע על כך, כי אין כל "קדושה" במשפט בדבר "כבוד המת" או "שמירה על פרטיותו של הנפטר", כל עוד אין עומדים אינטרסים מנוגדים, הגוברים לאינטרס כבוד המת ושמירת פרטיותו, דוגמת חופש הפרסום והיותו של הנפטר, בגדר של אישיות ציבורית,
כפי שהתקיימו דברים, בענייננו אנו. לכן, החליט בית משפט המחוזי, בתל אביב-יפו, שלא להעניק צו המניעה המבוקש והתיר לתוכנית "עובדה" של ערוץ 2, לשדר, ביום חמישי האחרון, הכתבה העוסקת ברחבעם (גנדי) זאבי המנוח.
