רק במדינה המאוכלסת בגמדים מבחינה אינטלקטואלית-חשיבתית, סוג כזה של אנשים "נמוכי מצח חשיבתי", הסבורים, כי כל מה שכתוב בעיתון (ולא רק התאריך המודפס בו) הוא דברי אלוהים חיים - קביעות עובדתיות שיש לקבלן כמות שהם, ללא כל הרהור או ערעור, אמירות של דברי קושט-אמת - יכול השלטון המרכזי בין אם הוא משתייך אל השמאל ובין אם הוא משתייך אל הימין לנסות לרצות ולשלוט בדעת הקהל, בדרך של הקמת תאגיד שידורי ממלכתי שיהיה בפיקוחו ובשליטתו המלאים.
גם במדינה כזו, ניסיון שכזה נועד, בדרך כלל, לכישלון מוחלט. הרצון לחרות המחשבה ולחופש השיח, יחסל כל ניסיון לשליטה מוחלטת על דעת הקהל. המציאות היומיומיות הוכיחה, כי גם אם ישלוט השלטון בערוצי התקשורת, הכתובה והאלקטרונית כאחת, הרי תיווצר תרבות מידע חלופית, אם בשיחות סלון וברכילות מפה לאוזן, אם בהדפסת עיתוני מחתרת ויצירת אמצעי תקשורת בלתי ממוסדים ואם בכל דרך אפשרית אחרת.
לכן, אין ברורה לנו, בכל הכבוד הראוי
שעה שמצויים אנו, בתוך תוכה ובעמקי עמקיה של המאה ה-21 ניסיונם של השלטון המרכזי במדינת-ישראל וראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, לנסות ולקנות לעצמם אחיזה של ממש, אחיזת קבע בדעת הקהל בישראל באמצעות הקמת תאגיד שידור ממלכתי
תאגיד שהשליטה על התכנים שיעביר הוא לציבור תושבי ואזרחי המדינה, יהיה בשליטתו של השלטון המרכזי - ובשליטתו המוחלטת של השלטון המרכזי, בלבד. עצם העובדה שהכל התייחסו, לאחרונה, בשיח הציבורי שהתעורר עקב רצונו הבלתי מוסרי (אם לא, בהכרח, הבלתי חוקי) של השלטון המרכזי לשלוט בתכני השידור, שאותם אמור היה להעביר "התאגיד", שהינו השם, הכמו-מתכתי והאוורלייני שניתן לתאגיד השידור הממלכתי שהקמתו והפעלתו הייתה אמורה להיכנס לתוקפה, בתקופה הקרובה, כשם כולל - "התאגיד", כאילו מדובר במוסד ממלכתי, שאינו שייך לציבור ומנותק הימנו, דוגמת "המוסד"; "משרד ראש-הממשלה" ועוד, כמו-גם ההתנגדות הגורפת לכך גרמה לחיסול ניסיון "הפוטש" של השלטון המרכזי על חרות השיח וחופש הבעת הדעה, בעודו באיבו.
אם שכח ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לרגע, כי מצויים אנו -
עמוק עמוק בתוככי המאה ה-21 וניסיונות להשתלט על השיח הציבורי וחופש הדעה, כמו גם ניסיונות להחניק, עקב כך, ביקורת על מעשיו וגם/או מחדליו של השלטון המרכזי, לא יצלחו עוד, בתקופה זו ובמצב הדברים הנתון, הרי הבהירו לו טעותו זו - הבהר היטב ובאופן תקיף וחד-משמעי - חברי סיעתו שלו, חברי סיעת "
הליכוד". הללו התנגדו באופן פומבי, בקולי קולות וללא כל חשש, לכניסתו של חוק "התאגיד" לתוקף. בעקבות התנגדות זו של
חברי מפלגת השלטון והשותפים לקואליציה הממשלתית, נדחתה כניסתו של חוק "התאגיד" לתוקף. אפשר בהחלט להבין זחיחות דעתו של ראש ממשלת-ישראל, בנימין נתניהו, שאינו מסתפק בקיומו של החינמון
ישראל היום, המגבה אותו, מעשה של יומיום ודרך קבע, כמעט באופן מוחלט, כאשר למרות שהקואליציה שלו מונה פחות מ-70 חברי-כנסת, הרי אין לו כל אופוזיציה ממשית שהיא מולו ונגדו.
למעט היבבות האחרונות והטרוניות של יצחק (בוז'י) הרצוג על כך שתקפו אותו וצעקו עליו, בוועידה (או ועדה, מה זה משנה, בכלל) זו או אחרת של מפלגת העבודה או אולי היו הדברים קשורים ל"מחנה הציוני", דווקא (מה זה משנה, בכלל), לא שמענו על כל פעילות אופוזיציונית של מי הנושא בתואר המכובד
ואשר, כיום, בעטיו, הינו ריק מתוכן- של ראש האופוזיציה. פפחחחחח. ממש אופוזיציה להפליא. ומה בקשר ל
יאיר לפיד יו"ר מפלגת "יש עתיד"? מה אתם רוצים מיאיר לפיד? הוא ראש האופוזיציה? הוא לא, נכון? אז למה אתם מפריעים לו במסעותיו הנמשכים על פני הגלובוס? באנטרקטיקה הוא כבר היה? בשביל מה יש פגרה לכנסת? וחוץ זה, כבר אמרנו והדגשנו, עוד קודם לכן, ראש האופוזיציה הוא בוז'י ולא הוא!
וברוח דבריו של תומס מקולי (או אדמונד ברק) שכתב, כי בפרלמנט קיימים שלושה מעמדות של הלורדים של הכנסייה, הלורדים החילוניים והנבחרים מפשוטי העם,
כאשר המעמד הרביעי (והחזק ביותר, לטענתו) שהינו העיתונות, הרי מן הראוי הוא שהעיתונות החופשית תשמש כ"כלב השמירה" של הדמוקרטיה, בישראל, שעה שהאופוזיציה הינה רופסת ואינה ממלאת ייעודה, תפקידה וחובתה הציבורית לאזרחי מדינת ישראל. זאת נשיג, אך ורק באמצעות עיתונות חופשית, ללא שליטה של השלטון המרכזי בה.
