בחיים. בחיים - גם אם הייתם מכניסים ראשי ושתי ידי, למשך שעות רבות כעונש, אל תוככי סד עינויים מעץ, מסוג זה שבו היו מענישים פושעים, בימי הביניים ב"ענישה מקדימה", טרם חריצת דינם, כדי לשכנע אותי לשנות דעתי הנחרצת - לא חשבתי שאמצא עצמי כותב רשימת ביקורת על בית-קפה-מסעדה, שהינו חלק מרשת ארצית. תפיסת עולמי והדעה הקדומה, שנשתרשה בי ושניזונה מניסיון מר, הביאו אותי
לדעה ולמסקנה המוצקה והחד-משמעית, שעד כה לא נסתרה והתמוטטה, לפיה הטוב שבבתי-הקפה והמסעדות, שהינו חלק מרשת מזון, בעלת תפריט קבוע - דרך כלל, למעט מקרים חריגים שבחריגים - גם אם הוא סביר ותפריטו מניח דעת ואפילו יותר, סובל ממה שמבקרי מסעדות וסועדים אניני טעם מחפשי איכות, מכנים ומגדירים במשפט: "אוכל בטעם פלסטיק". זאת הייתה דעתי, שעה שנכנסנו, באחד האמשים - (רגע. רגע. זה היה אפילו בשעות הבוקר. בזמן האחרון סובל אני משכחה קשה וצריך אני להקפיד על עצמי ולרשום תאריכים ומאורעות מדויקים שלא אתבלבל ושלא אבלבל אתכם) - האישה שממולי ואני, ל"מקס ברנר, מקום של שוקולד", המצוי בנמל תל אביב, בקרבת שפך הירקון. זו -הייתה לחלוטין ובלי כל יכולת לשנותה - דעתי, המוצקה למדי, עד שפגשתי בבוגר יחידת הצנחנים, התזזיתי והמדהים הזה, שלומי יפה, המפקד של זירת האירוע, שבשבילכם היא "המסעדה הנורא טובה הזאת, עם השוקולד". אז תכירו - אני מציג בפניכם אדם מסור וחביב ביותר, בשם: שלומי יפה (תזכרו ת'שם ותרשמו אותו,על נייר, כדי לא לשכוח), שהוא אחראי תפעול בית-קפה-מסעדה מקס ברנר, שפך הירקון.
איש זה והצוות המשובח הסובב ועוטף אותו, עושים הכל - הכל - שלא תקומו, חס וחלילה, מהכסא ומהספה שארגנו לכם, במקום. במקרה הרע (אם תאלצו, חלילה וחס, לקום מהכסא או מהספה), הם ידאגו לכך שתבואו בשבוע הבא. רק מחמת געגועים לשירות המסור והאוהב שקיבלתם במקום והאוכל שאינו רע, בכלל, אבוא, עוד ועוד למקום. אני מבטיח לכם, אך ורק בשל כך! ונא להכיר. ממול לצוות בית-קפה-מסעדה זה ניצבים אתם. אתם. כן, כן. אתם - הסועדים. נודניקים, חסרי סבלנות, עם ילדים זבי חוטם, משתעלים, צורחים ורוצים, עוד ועוד,
עוד ועוד תוספות - ברור שבחינם - וכמה, כמה שיותר מהר, בסגנון: "מלצר, מה עם התוספת שלי שהזמנתי לפני שעה" (ובעברית פשוטה לחבר'ה - תוספת שהזמנתם לפני דקה, דקתיים, גג שלוש דקות וגם זה, בהגזמה) אז, בשלב זה לאחר ההקדמה הדרמטית הזו בואו ונתמקד בארוחת הבוקר. לאחר מכן (אם יאפשר זאת הזמן והדף...), נעבור לעסוק בענייני שוקולד (יאמי-יאמי...).רגע, כמעט שכחתי. בכניסה למקום - בעיקר בסופי שבוע (שישבת), יש במקום לחץ עצום של ממתינים. עצתנו לכם, לא להתרגש. פשוט תרשמו אצל דניאל החמודה והיא תקרא לכם, כשיגיע תורכם. מי שרוצה, יכול לשריין לו מקום, בהזמנה טלפונית מראש. מי שרוצים להתפנק, שיבקשו לשבת על הספות. (אזהרה מראש. מתחם הספות מפוצץ במשפחות עם ילדים ותינוקות וההמתנה ארוכה). אם רעש ילדים וצעקותיהם, אינם מפריעים לכם ואתם רוצים להתפרקד על ספות, לכו על זה. פרשתי אל צד, בהמתנה לתורי, תוך שפתאום נחתה עליי המוזה ודרשה שיר. השמש הקופחת על ראשי, התעלמה מרון המוזה שלי והזיעה החלה לזלוג, מטה מטה. דניאל (כבר כתבתי שהיא חמודה?) הבחינה בזיעתי הזולגת ומיהרה אליי עם כוס מים קרים, מהמתקן. אהבתי. אהבתי - במיוחד - תשומת הלב ונכונות הנתינה, תוך שימת לב מרבית לסובב.
לאחר ההקדמה בואו נתמקד באוכל. רגע, כמעט שכחתי. צוות שלומי יפה, כלומר, המלצרים והמלצריות, בפיקוד רונית האחמ"שית (או תפקיד אחר, מה אני מבין באחמ"ש, בשב"ש וקש"קש...), אצו, רצו לספק בקשות מתעופפות באוויר ובלתי פוסקות מהסועדים, תוך שליחת חיוכים אמיתיים במסירות בלתי פוסקת. למרות הצקות הסועדים, הם נהנו מהעבודה ועשו ת'עבודה מכל הלב.
מה הם חולים? אולי הם סתם מזוכיסטים? כמעט קמתי וחיבקתי אותם, לאות תודה, אלמלא חששתי שיאשימוני או במעשה מגונה או - במקרה הטוב - בהטרדה.
אה, כן. איפה היינו? כן, נזכרתי. בארוחת הבוקר. טוב, אז ככה. יש כאן ארוחת בוקר עשירה מאד, הכוללת ביצים לפי בחירה, סלט ירקות קצוץ ומתובל, סלסלת לחמים, גרנולה, פירות ושוקולד חלב, מגוון טאפסים, סלט טונה, לאבנה עם שמן זית וזעתר, פטה חצילים, קונפיטורה ביתית ושוקולד נמס למריחה. ארוחת בוקר זוגית (149 שקלים) כוללת מנה מתוקה של עוגת קרפ או ספליט בננה וופל ו-4 משקאות לבחירה: שוקולה, קפה או מיץ פירות. יש בהחלט - בהחלט, תמורה לאגרה. המגוון מצוין טרי, אבל כמה הערות קטנות. הלחמים והמגוון שלהם, היה מלבבים ואפילו נימוחים וטעימים. סלט הירקות היה קצת "עייף", מה שאומר שלא צריך להכין - מראש - כמויות גדולות ממנו, או למצער,לחתוך הירקות כל עשר דקות ולא כל חצי שעה או יותר, כדי שהם יגיעו לשולחן "נושמים" ו"עליזים". כדי לראות הכמות "הגדולה" של היוגורט-גרנולה השתמשתי במיקרוסקופ הנייד שלי. בפעם הבאה אשמח לכמות גדולה יותר, בכלי קיבול גדול יותר.
ניתן גם ל"שפצר" ארוחת הבוקר ולהזמין חביתה "משופצרת", בתוספת 9 שקלים, כמו חביתת פריטטה בתנור עם תפוח אדמה, עגבנייה, בצל, פטרוזיליה וחצילים או אומלט של ירקות גינה עם פטרוזיליה, נענע, בצל ירוק, פטריות וגבינת פט או אומלט צרפתי עם תרד בשמנת, גבינה ובצל או אומלט מקסיקני עם פלפלים בצבעים, פטריות, עגבנייה, פטרוזיליה וגבינת מוצרלה. מה אגיד לכם, במילה אחת - תענוג. יש גם קרפים (מחירים 52-54 שקלים) כמו קרפ נורווגי של סלמון מעושן, גבינת שמנת, עגבניות שרי צלויות, בצל ירוק, עלי רוקט ותבליני גינה או קרפ פריזאי של תרד בשמנת, מוצרלה נמסה ובצל עם ביצת עין מעל ועוד. לא הרחבנו עדיין דברים על תפריט הקינוחים ועל הדברים שעושים פה לשוקולד,
עד שאפילו מכופף הבננות מהשיר מתכופף בפני העושים במלאכה ביראת כבוד. לא חשבתי שאוציא תחת המקלדת שלי, שפעה כזו של סופרלטיבים ובמיוחד לבית-קפה- מסעדה "תעשייתי", המתנהל בבעלות קונגלומרט דוגמת תאגיד "שטראוס-עלית", אבל אין מה לדבר. שאפו. החבר'ה בשטראוס-עלית יודעים לנצל מצוין ולבחור חבר'ה שעובדים אצלם במקס ברנר, שהם עדית שבעדית.
תענוג לראות בני העשרים ומשהו האלה, רצים הלוך ושוב, עובדים במסירות ו"נותנים ת'נשמה שלהם בעבודה השוטפת ושוחקת. זה כיף גדול לקבל ת'ספל שוקולה, החם והמהביל, עם חיוך לבבי ואמיתי שתה יודע שהוא בא מעומק הלב.כל הכבוד לך פאולינה ולשאר החברות והחברי שלך שתקצר היריעה, מלמנות ולפרט שמות כולם. תודה על שאתם הופכים בילוי של אכילת אוכל מהנה ומשובח לחגיגת כיף וחיוכים, שאין חשק לקום וללכת. תודה גם לך איר (ראשי תיבות של המשפט:
"אני (אלוקים - האות "יוד" כציון שם האל) רופאך"), בשם החבר'ה במשרד שנהנו - הנאה מרובה - מקופסת הפח שקניתי עבורם, מלאת כל הטוב שבעולם והשוקולדים עם הקומבינות המתקתקות האלה (אוף... אוף... מה יהיה עם הקלוריות הללו? הא?).
