אח, כמה רווח לנו כשהתבשרנו, זה עתה, שהשר
רחבעם זאבי ("גנדי") המנוח יונצח באתר שיוקם - לצורך כך - בברקן, שבשומרון. בכך באה - סוף-סוף - אולי (שום דבר פה, אינו בטוח) לסיומה הסאגה שתחילה ברצון להנציח זכר זאבי, בהחלטת הממשלה שקבעה שהוא יונצח בנווה-אילן ההיסטורית, שהומרה בהחלטת ממשלה, בדבר הנצחתו בחאן שער- הגיא, שנתקלה בהתנגדות עזה מצד יוצאי הפלמ"ח שלחמו במקום, בתקופת מלחמת השחרור וטענו שאין לזאבי המנוח כל קשר וכל זיקה למקום וסופם של דברים - החלטה שהומרה בקביעת הנצחת זאבי המנוח בברקן, בשומרון.
עד כה הונצח זכרו של רחבעם זאבי בכביש הבקעה, גשר מעל נתיבי איילון ברמת-השרון, בה התגורר, בטיילת באשדוד, בשדרת הטיילת בראשון לציון, טיילת בהר הזיתים בירושלים, הטיילת המרכזית באילת. וכן ברחובות, בכיכרות ובגנים ציבוריים בערים אחדות. לזכרו של רחבעם זאבי הוקמו היישוב מרחב עם שבנגב, המאחז מעלה רחבעם בדרום-מזרח גוש-עציון, וגבעת התיישבות בבית חגי. על שמו של רחבעם זאבי קרויים מחנה רחבעם באזור רמלה ואתר בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר ("קשתות רחבעם") שברמת הגולן. בנוסף, מעניק משרד החינוך, מדי שנה, פרס על שם רחבעם זאבי למצטיינים בלימודי ארץ ישראל במערכת החינוך. בשנת 2002 הנפיקה רשות הדואר בול לזכרו. מדי שנה מתקיים, בבקעת הירדן, "מרוץ הלפיד" לזכרו של רחבעם זאבי.
במצב דברים זה לא ניתן לטען, כי רחבעם זאבי "קופח", בכל הקשור להנצחתו ושמירת זיכרו, כאשר דומה כי עוד היד נטויה וצפויים לנו עוד מקומות ואתרים בהם יונצח רחבעם זאבי, בנוסף לאלה בהם הונצח הוא, עד כה. בכל הכבוד הראוי, אין חולק על כך, כי רחבעם זאבי פעל במסגרת המדינה, אולם הוא לא כיהן בתפקיד ראש-ממשלה או נשיא המדינה. דומה, כי בהשוואה לראשי-ממשלה ונשיאים לשעבר, מונצח זאבי, בכבוד רב וזאת נכתב על דרך ההמעטה.
מצב דברים זה של סחר-מכר בענייני הנצחה, שעה שאין כל חוק דווקני, המנציח ומטפל בענייני הנצחה, בכלל ובענייני הנצחה, בפרט (למעט חוקים דווקנים שחוקקו בקשר לאישים פוליטיים אלה או אחרים ובכללם - רחבעם זאבי עצמו), הינו בלתי ראוי ובלתי רצוי, בעליל. במצב דברים שכזה, הרי יכולה כל רשות וכל מועצה מקומית לעשות שבת לעצמה ולהחליט מי יונצח על ידה, היכן, באיזו מידה והיקף. לכאורה יכולה רשות ומועצה מקומית שכזו, להנציח זכרו של המונצח, כמה וכמה פעמים, במקומות ובאתרים שונים, בתחומה ובשטחה של אותה רשות או מועצה מקומית.
הנצחתו של אדם אינה עניין פרטי, אישי ודווקני של רשות או מועצה מקומית זו או אחרת. עניין לנו בהנצחה הנעשית בשטחים המיועדים לשימושו של כלל הציבור, כאשר ההנצחה נעשית ממשאבים הממומנים מכספי הציבור, קרי, מכספי משלם המיסים.
מן הראוי שעניין זה של הנצחה
ככל שמדובר בהנצחה בשטחים ציבוריים והממומנים מכספי הציבור ייעשה בדרך של חקיקת חוק כולל, שיתייחס לסוגיה בוערת זו של הנצחה. דרך חקיקה זו עדיפה אלף מונים, על פני חקיקת - כל פעם, מחדש - חוק דווקני ופרטני להנצחת ראש-ממשלה, נשיא (ובמקרה של רחבעם זאבי - שר), שנפטרו, לבית-עולמם, תהא סיבתם פטירתם אשר תהא. עוד בעבר התייחסנו לכך, ברשימה נפרדת וטענו, כי מן הראוי להקים רשות לאומית להנצחה.
הדרך, האופן והצורה בה התקבלו החלטות ההנצחה בעניינו של השר לשעבר, רחבעם זאבי המנוח, שתחילתם ברעיון להנציחו בנווה-אילן ההיסטורית, המשכם של דברים, בהחלטה להנציחו בחאן שער-הגיא וסופם של דברים בהחלטה להנציחו בברקן שבשומרון, מצביעים ומוכיחים - כמאה עדים - כי יש להסדיר ולסדור עניין ההנצחה בחוק כולל. מן הראוי למנוע - בעתיד - השארת עניין זה כנושא "פתוח" להחלטותיהם של גופים מקומיים, אלה או אחרים ואפילו לא להותירו החלטות מממשלה פרטניות, המוחלטות מעת לעת, תוך מניעת פיקוח הדוק וקפדני על מימון ועלות הוצאות הנצחה, זו או אחרת.
דווקא בימים אלה, שבין תחולת יום השואה והגבורה ויום הזיכרון לחללי צה"ל, פעולות האיבה ומערכות ישראל, מן הראוי שתביא כנסת ישראל, בתיאום עם הממשלה, שי לעם-ישראל, בדמות חוק הנצחה ממלכתי. כך ייפסקו הלחצים הפרטניים והמיותרים, מצד גורמים אינטרסנטיים וכך תועברנה פעולות ודרכי ההנצחה לביקורתו ולהשגחתו של
מבקר המדינה.