מי שקרא אתמול, לעומק, המסמך התמוה, בכל הכבוד הראוי, שהוכתר בכותרת: "הודעה מטעם המדינה", שהגישה המדינה לבג"ץ, להצעת נשיאת בית המשפט העליון, העומדת בראש הרכב השופטים, הדן בעתירות המבקשות להביא לביטולו של חוק ריבוי דירות, לפיה החוק, לא יבוטל, אלא יוחזר לוועדת הכספים, שתתבקש לדון בו, מחדש ואז יעבור הוא לקריאה שנייה ושלישית, בו נדחתה ההצעה, בלאו רבתי, אינו יכול שלא לתמוה, נוכח הנימוקים הכלולים במסמך זה. הנימוקים הינם ראש וראשונה נימוקים פוליטיים, בכל הכבוד הראוי, בכיסוי של נימוקים משפטיים. כ"קינוח" מובא נימוק משפטי, לפיו דבר חקיקה שהתקבל ופורסם ב"רשומות", יש לבטלו, בפסק-דין ולא בהסכמה.
הריח הפוליטי העז הנודף מתשובת המדינה לעתירות המבקשות ביטול החוק, נותן ריחו, בתחילת הדברים. באי-כוח המדינה מטריחים על בג"ץ, ופותחים טיעוניהם, בפרסום נתונים מספריים-כלכליים, בהשלכות המידיות העלולות להיות לביטול מס ריבוי דירות על שוק הדיור,
"לאחר שהושגה מגמה חיובית, המתבטאת בירידה המספר הדירות להשקעה לחודש וכן התמתנות חדה בעליית מחירי הדיור", כאילו זה נושא העתירות, שהובאו לפתחו של בג"ץ.
נדגיש עוד, כי ל"נתונים כלכליים" אלה שמביאה המדינה בפני בג"ץ בהודעתה זו, אין תימוכין וסימוכין של ממש - בכל הכבוד הראוי - למעט הסתמכות בלתי מנומקת ובלתי מבוססת, בראיות כל שהן, על הנתונים העדכניים הנטענים שבידי הכלכלן הראשי שבמשרד האוצר - נתונים עדכניים אשר כל הבסיס המובא להם, בפני בבג"ץ הוא תמיכתם בתצהיר מאמת בידי הממונה על התקציבים במשרד האוצר, אמיר לוי. הא - ותו לא!
ונזכיר שוב. עניין לנו בעתירות המבקשות לבטל חוק ריבוי דירות, בשל פגמים מהותיים, היורדים לשורשם של דברים, בחקיקתו מאז "הוכן" חוק זה, לקראת הקריאה השנייה והשלישית במליאת הכנסת, בוועדת הכספים ועד שעבר הוא, להצבעה, לקראת קבלתו כחוק מחייב בספר החוקים, בישראל, בקריאה שנייה ושלישית, במליאה. למי ששכחו נזכיר, כי זה הוא נושאן ולב ליבן של העתירות ולא רצונו הנואש והכושל של שר אוצר,
משה כחלון, להוריד מחירי הדיור והדירות במדינת-ישראל. העתירות אינן עוסקות, כלל וכלל, בעניין ובנושא זה, הגם
שפעם, אחר פעם, נדרשת לכך המדינה, חזור והדרש, הדרש וחזור, במסמכים המוגשים, מטעמה, לבג"ץ, בעתירות אלה.
לאחר פתיחה בלתי רלוונטית, בעליל, לנושא העתירות, קרי, ביטול חוק ריבוי דירות בשל פגמים חמורים שנטען, כי נפלו בחקיקתו, מאז הקריאה הראשונה והכנתו בוועדת הכספים, לקריאה שנייה ושלישית, בה פותחת הודעת המדינה לבג"ץ, טוענת המדינה, כי הצעת היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל נון, שאומצה בידי הרכב חמשת שופטי בג"ץ, להשיב הדיון לוועדת הכספים, על-מנת שתמשיך - ממקטע זה ואילך - בהליכי הכנת החוק, מחדש, לקריאה שנייה ושלישית במליאה והצבעה עליו, מחדש, בקריאה שנייה ושלישית, במליאה, על-פניה מעוררת קושי משפטי במישור סמכות הממשלה והכנסת, ליתן הסכמתם למתווה האמור וכן במישור הדרך בה ניתן לבטל או לתקן דבר חקיקה.
במילים אחרות טענת המדינה, בהודעתה לבג"ץ הינה, כי בשונה ממצב דברים בו מושב הדיון אל הרשות המנהלית, לצורך קיומו מחדש של ההליך המנהלי או חלקו (דבר המצוי בגדר סמכותה של הרשות המנהלית), הרי שעוסקים אנו בתקיפת חוק שאושר במליאת הכנסת ופורסם ב"רשומות" בספר החוקים לא ניתן לבטלו, מכוח הסכמת הממשלה או הכנסת. מוסיפה המדינה וטוענת, כי יוזם החוק הוא בעל תפקיד מרכזי בקידום הליך חקיקתו, אולם מעשה החקיקה מצוי בסמכות הכנסת. לכן לדעתה מרגע שנחקק החוק, אין יוזם החוק מוסמך לסכים לביטולו ואפילו לא במצב דברים, שעה שמדובר בחוק שנחקק והמבוסס על הצעת חוק ממשלתית.
קוראים אנו הדברים ואיננו מאמינים למקראם. בהודעה לבג"ץ טוענת המדינה, כי: "על-רקע האמור, המשיבים (משרד האוצר, רשות המיסים ועוד - ח"ש) רואים קושי ברעיון שהוצע, ככל שמשמעותו היא ביטול החוק על דרך של מתן תוקף להסכמה דיונית של הממשלה או של הכנסת, בלא הכרעה שיפוטית, לפיה קמה עילה לביטול החוק מחמת פגם בחקיקתו". לקרוא. לקרוא בשנית - ולא להאמין למקרא הדברים!
אין לנו להביא, לעניין זה, אלא ציטוט מרשימתו המצוינת של העורך המשפטי של "
מחלקה ראשונה", עמיתי,
איתמר לוין, המוכתרת בכותרת:
"הממשלה מזמינה סטירה" ("מחלקה ראשונה" - 15.5.2017), בו כתב הוא בין היתר דברים, אלה: "התנגדות הפרקליטות מבוססת על הטענה לפיה אי-אפשר לבטל עכשיו חוק שפורסם ברשומות - כאילו שנאור לא הייתה ערה לכך. ולבסוף, היא כמעט מזמינה במפורש התערבות שיפוטית: "ישנו קושי בביטול החוק על דרך של מתן תוקף להסכמה דיונית של הממשלה ושל הכנסת, בלא הכרעה שיפוטית לפיה קמה עילה לביטול החוק מחמת פגם בהליך חקיקתו". תזכרו את כל זה כאשר בג"ץ ייאלץ לבטל את החוק והפוליטיקאים יתנפלו עליו. תזכרו מי ניסה להימנע מפסיקה ומי כפה על השופטים להתערב".
מזמינים אנו אתכם לחזור, לשנן ולזכור דברים נכונים ונכונים אלה של לוין, כשיחליט בג"ץ לבטל החוק, בשל פגמים מהותיים, היורדים לשורש הדברים, שנפלו בחקיקתו בכנסת. אל תבואו אלינו ביללות האימים, המוכרות והשחוקות, עד לעייפה בכל הכבוד הראוי מבית מדרשם של השרים,
איילת שקד,
יריב לוין ודומיהם, לפיהן בג"ץ שוקל שיקולים פוליטיים בכל הכבוד הראוי בפסיקותיו. התנהלותה הפוליטית - והפוליטית בלבד! - של המדינה בעתירות שהוגשו לביטול חוק, מתחילתה ועד סופה, תוך שהיא מצפה שבג"ץ יוציא לכחלון "הערמונים מתוך האש" ואפילו במחיר ביטול החוק, שוללת ומונעת כל פתחון פה, מצד הרשות המבצעת, כלפי הרשות השופטת, לרבות הדבקת "שיקולים פוליטיים" לבג"ץ.
