ההצעה המועלית לסדר היום הציבורי-פוליטי, הבאה מכיוון חוגי הימין וראש וראשונה מכיוונם של חברי כנסת ושרים, המשתייכים לחוגי מפלגת "
הליכוד", לפיה לא יוכלו ארגוני זכויות אדם ישראלים כמו יש דין ו
שלום עכשיו לעתור לבית משפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בשם פלשתינים, הטוענים לפגיעה בזכויותיהם ובעיקר - בזכות הקניין שלהם, עקב הפקעת אדמותיהם הפרטיות לצרכי הקמת התנחלויות ושאר צרכים שוטפים, שיש בהם פגיעה - לכאורה - בלתי מידתית בזכות הקניין שלהם.
הצעת חוק זו נוסחה, בעקבות הגשת גל העתירות שהוגשו לבג"ץ, לפינוי בתים והתנחלויות שהוקמו על קרקעות פלשתיניות פרטיות - ובכלל זה, התנחלויות, עמונה ומגרון, יש בה - בכל הכבוד הראוי - איוולת גמורה ואי הבנה מוחלטת לשימושם בחוק ובבג"ץ - כמי שאמור לשמור על קיום ואכיפתם של קיום חוקים אלה - בחברה דמוקרטית והגונה.
הצעת החוק הובאה, בפני וועדת השרים לחקיקה ושמה- "חוק זכות העמידה". נכון לעכשיו, נדחה הדיון בהצעת חוק זה והמשך הדיון בהצעת חוק אווילית זו, טרם נקבע. הצעת החוק מבקשת גם, למנוע מחברי כנסת לעתור לבג"ץ נגד חוקים והחלטות שקיבלו הכנסת או שקיבלה הממשלה ואינם נוגעים אליהם ישירות. לפי הצעת חוק זו, הרי בית המשפט לא יאפשר לאדם, לארגון או לרשות ציבורית לעתור אם האינטרס שעומד במרכז העתירה אינו פוגע באופן אישי בהם.
הצעת חוק זו, מבקשת להביא אותנו לימים החשוכים - בכל הכבוד הראוי - שבהם טרם פתח בג"ץ דלתותיו לכל ולא הכיר בזכות העתירה אליו,
אלא רק למי שנפגע באופן אישי והוכיח זכות פגיעה אישית שכזו. אותם ימים הכירו ב"זכות העמידה של מי שמשלם מיסים, אם מיסים עירוניים ואם מיסים ממשלתיים" ושאר מיני "זכויות עמידה" תמוהות, פתלתלות ומפותלות, שהמציאו עותרים אז
אין מאין אך ורק, כדי לזכות "להיכנס" בשערי בג"ץ ולעמוד בתנאי זכות העמידה המיוחלת, למען תישמענה תעצומותיהם בעתירות שהגישו הם לבג"ץ - לגופם של דברים.
אין פלא בכך, שהיועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אבישי מנדלבליט, הביע אתמול (יום ב') התנגדותו ליוזמות המבקשות להגביל הזכות לעתור לבג"ץ, בכנס לשכת עורכי הדין, באילת. לגישתו של היועץ המשפטי לממשלה, הרי: "ההצעה האמורה יש בה משום פגיעה בבית המשפט העליון ובהגנה על שלטון החוק, במיוחד במקרים הקשים ובנוגע לאוכלוסיות מוחלשות". לפי הצעת החוק מוצע עוד, למנוע מהיועץ המשפטי לממשלה, התייצבותו בהליכים משפטיים, בהם עמדתו מנוגדת לעמדת הדרג המדיני, שנגד מהלכיו הפוליטיים מוגשות עתירות לבג"ץ.
אותם חברי-כנסת ושרים מן הימין אינם מבינים, כי עם הכשרת הצעת חוק המגבילה הגשת עתירות לבג"ץ - בשם אידיאולוגיה פוליטית, זו או אחרת והיא תעבור מלוא הליכי החקיקה ותהפוך לחוק בספר החוקים של מדינת-ישראל - הרי אין כל מניעה לחוק, ברבות הימים, הצעת חוק שתמנע הגשת עתירות לבג"ץ, מטעם ארגוני הימין, דווקא. בג"ץ חייב להיות משוחררת מאימת האיום הפוליטי על פסיקותיו, הגם שמחוגי הימין אוהבים לצבוע אותו - באופן קבוע ושיטתי - בצבע שמאלני וסמאלני, גם יחד.
אמר לי לא פעם ולא פעמיים חבר, הנמנה עם חוגי השמאל, כי הימין מגביל חרות המחשבה של חבריו ולכן, כה קטן הוא מיעוט האינטלקטואלים והפרופסורים, בימין. איני מקבל, דרך, אופן וצורת חשיבה זו והיא נראית בעיני כחשיבה פופוליסטית, גרידא. עם זאת חקיקת חוקים, מסוג: "חוק זכות העמידה", שאינה נתמכת בידי חברי כנסת, מהספסלים האחוריים של מפלגות הימין,
אלא בידי חברי כנסת מהספסלים הקדמיים של מפלגות הימין ובכלל שרים בכירים במפלגת ""הליכוד", מעוררת דאגה וחשש להמשך חופש הביטוי והשיח הציבורי. החוק הוא קשה - קובע הפתגם הלטיני - אבל הוא חוק. עם זאת, בל נשכח כלל יסוד ולפיו שימוש מוגבר בחקיקה, לצרכים "דמוקרטיים", שעה שהצורך "הדמוקרטי" נקבע בכוחו הפוליטי והפרלמנטרי של הרוב השולט,
אולי הוא חוקי, לחלוטין, אבל אין הוא דמוקרטי, כלל וכלל. ונעשה, לצורך כך שימוש בהשאלה רעיונית מחלחלת ונפסדת. גם חוקי הגזע הנאציים, שהתקבלו, באופן חוקי ודמוקרטי, בידי הרייכסטאג הגרמני, בשנת 1935, קודם פרוץ מלחמת העולם השנייה. היו חוקיים, לחלוטין -
חוקים לחלוטין, אבל פסולים מבחינה ערכית, ציבורית ואנושית. לכן, לא פלא, הוא הדבר, שבתי-המשפט שדנו הנאצים על פשעיהם, ראוי בחוקי נירנברג ודומיהם, חוקים המנוגדים לרוח הדמוקרטיה ולהומניות הנדרשת בחקיקה.
אין אנו משווים - חלילה וחס - הצעת החוק לחוקי נירנברג ולחוקים נבזיים אחרים שחוקקו הנאצים. כל שמבקשים אנו מהרשות המבצעת והמחוקקת, גם יחד, הוא לנהל מלאכת החקיקה, תוך מניעת פגיעה בזכויות המיעוט, שאין בכוחו למנוע קבלת חקיקה הפוגעת בו - מישרים.
