אהוד אולמרט השתחרר, שחרור מוקדם, מן הכלא. יופי לו. יופי גם לבני משפחתו ולמקורביו. עם זאת, בל נשכח שמדובר
במי שעדיין הינו אסיר, שאמנם אינו מצוי בכלא, אך הוא מתהלך בינינו כאסיר, בפועל ולמעשה - אסיר ברישיון, שיש והמוטלות עליו מגבלות, שאינן מוטלות על מי שהינו בן-חורין. בל נטעה ובל נוטעה לחשוב, כי בגלל שאהוד אולמרט מתהלך בינינו, הרי מדובר - לכאורה - באדם בן-חורין. אולמרט הוא מה שמוגדר בסלנג העברייני "אסיר ברישיון" וכן. כן. מדובר בעבריין מורשע, שהורשע על-פי פסק-דין חלוט וריצה על-פיו חלק מעונשו המלא, בכלא.
מכאן ועד הפיכתו של אהוד אולמרט ל"סלב" - רחוקה הדרך, מרחק של ממש. אפשר להבין הסקרנות של הציבור לצורת התנהלותו והתנהגותו של אולמרט, ביום הראשון לשחרורו מהכלא ולדרך, אופן וצורת התנהגותו בחוץ, במעמדו, כאסיר ברישיון. עם זאת, בל נשכח שעניין לנו בעבריין מורשע, שקוצר עונשו, בכל הקשור לריצוי מלוא תקופת עונשו בכלא, שלא עד תום המועד שנגזר עליו בפסק-הדין החלוט והמרשיע. מן הראוי שאהוד אולמרט ייעלם מחיינו הציבוריים והרכילותיים, גם יחד וכמו בסרטים הרומנטיים, יימוג לו אל המרחקים ואל מיקום שקיעת השמש.
אין ספק שאולמרט אינו יכול לחזור ולככב בשמי הפוליטיקה הישראלי כפוליטיקאי מן המניין בשל הרשעתו בפסק-דין חלוט. עם זאת, פסק-הדין לא חסם ולא אטם פיו של אולמרט ואינו מונע ממנו, מלדבר בפרהסיה, כמו-גם להביע דעתו - במגבלות המוטלות עליו, כאסיר ברישיון - בענייני דיומא ובשאר עניינים. כאן, נכנסת המחויבות שלנו לתמונה. כאן, יכולים אנו להחליט, אם להרחיק אהוד אולמרט מחיינו השוטפים - על-ידי התעלמות מוחלטת מעשיותיו ומחייו החדשים, חוצה לכלא - אם לאו.
ככל שתישמע דעתו של כותב שורות אלה, הרי הוא סבור, כי יש לגזור "גזר-דין ציבורי וחברתי" על אהוד אולמרט. יש לגזור על אולמרט גזר-דין ציבורי וחברתי, שמשמעותו הינה אחת מחיקתו של אולמרט מן התודעה הציבורית, אחת ולתמיד ובאופן מוחלט. אין לראיין אולמרט - בתקופת היותו אסיר ברישיון וגם לאחר מכן - בכל עניין ונושא שהוא. אין לפנות אליו ולבקשו לחוות דעתו, אם בעניינים שעל הפרק ואם בעניינים אחרים. יש להתעלם - באופן מוחלט וחד-משמעי - מהספר שעומד אהוד אולמרט להוציא לאור ומאזכור עצם הוצאתו לאור של ספר כזה, על ידו.
הקיצור, יש "להמית", תקשורתית, קיומו של אהוד אולמרט ולהותירו - על כורחו ושלא ברצונו - בתוככי האפילה של האנונימיות ובתחומי מרווחי השתיקה, ההולכים ומתחזקים, מדי יום ביומו.
זה אמור להיות עונשו האמיתי של אהוד אולמרט בידי הציבור הרחב, שאמור לענוש אותו על שימושו בתפקידיו הציבוריים ובתודעה הציבורית, תוך ביצוע עבירות פליליות, למען תועלתו האישית, כפוליטיקאי. ידע - מכאן ולהבא כל פוליטיקאי ש"שילם חובו לחברה", כי בעצם ריצוי עונשו, כאסיר בכלא, שילם הוא בפועל ולמעשה חובו לחברה. יחדעם זאת, נותר ויוותר הוא מנודה בה, מאוס ובלתי רצוי, כלפי מי שלא העזו לחצות קווים אדומים ולעבור גבולות אסורים, כפי שנהג הוא, בעבר.
אין כל סיבה ואין כל מקום להותיר ולהעניק לאהוד אולמרט מעמד זהה, למעמד שהיה לו, קודם הרשעתו בפלילים וקודם שהחל לרצות עונשו בכלא. אולמרט הינו ראש-הממשלה הראשון בישראל, שהורשע בפלילים, בפסק-דין חלוט וריצה עונשו בכלא, בגין מעשיו הפליליים והמושחתים. איש אינו טוען, חלילה וחס, שאהוד אולמרט אינו זכאי ליהנות מכל זכות המוענקת לאסיר, שריצה עונשו ושילם חובו לחברה. ימשיך ויתהלך אהוד אולמרט בין בני משפחתו, חבריו ומקורביו, כבעבר. ימצה חייו והנאותיו כאסיר משוחרר ואף לאחר מכן עד תום. עם זאת, יש לסלקו מהבמה הציבורית. יבין אל יצפה הוא שהציבור כמו-גם אמצעי התקשורת - ישתפו עמו פעולה, בחשיפת חייו החדשים.
איש אינו מונע מאהוד אולמרט מלהוציא לאור במגבלות צנזורה ושאר מגבלות ספר שכתב על חייו הקודמים ועל התקופה בה שהה בכלא. איש אינו מנוע מאהוד ולמרט לעשות כל שביכולתו כדי לקדם ולהפיץ ספרו. עם זאת, כפי שהטילו כלל אמצעי התקשורת, חרם גמור, על חנן גולדבלט, עם שחרורו מהכלא ותום ריצוי עונשו,
כך בדיוק יש לנהוג באהוד אולמרט. יש להטיל אלם תקשורתי מוחלט על כלל מעשיו של אולמרט ולמוחקו מסדר היום הציבורי.
החרם הציבורי שחייבים להטיל אמצעי התקשורת והציבור, גם יחד, על אהוד אולמרט, אינו עונש אישי ודווקני לאהוד אולמרט האיש. חרם זה אמור לשמש אות וסימן דרך לפוליטיקאים המושחתים "שבדרך", כי גם אם יתפסו בקלקלתם ויירצו עונשם בכלא, הרי הציבור אינו מוכן ומסוגל, כמו-גם אינו רשאי לסלוח להם. על פוליטיקאים שכאלה להבין אחת ולתמיד כי בהרשעתם בפליליים ובריצוי עונשם, חיסלו הם לא רק מעמדם העתידי כפוליטיקאים, אלא חיסלו הם, גם עצם הנכחתם וקיומם הציבורי העתידי, בקרב הציבור.
יידע ויבין, כל פוליטיקאי ופוליטיקאי מושחת שכזה, כי מעשי השחיתות שייעשה - בעתיד - במהלך כהונתו הציבורית, לא יסתיימו, אך ורק בהרשעתו בפלילים ובהשלכתו לכלא. יידע ויבין כל פוליטיקאי ופוליטיקאי מושחת שכזה, כי חסל סדר הרצאות פומביות עתירות מזומנים, כמו גם הנאות חברתיות, מניבות כבוד וכסף רב, השמורות ל"גימלאי פשע", שכמותו. יידע ויבין כל פוליטיקאי, המצוי במעמד של "גימלאי פשע" כזה, אשר שילם חובו לחברה, כמו-גם סיים תקופת ריצוי עונשו בכלא, כי נסתם הגולל על פתיחת קריירה שנייה של מרצה ומרואיין מבוקש, בכלי התקשורת.
יידע ויבין כל "פנסיונר עבריינות" שכזה, כי בצד ריצוי עונשו בכלא ותשלום חובו לחברה, ימצא הוא עצמו - מכאן ואילך - בתוככי האפלולית והדממה. יידע ויבין הוא, כי לאחר מכן ימצא עצמו רחוק - רחוק לחלוטין מחיבוק הציבור הרחב, שכה אהב בעבר לחבוק אותו. דרך התנהלות והתנהגות חדשה זו, כלפי פוליטיקאים, "גימלאי פשע", ייתכן שתקטין היקף השחיתות בו מצויים רבים רבים מהעוסקים בפוליטיקה הישראלית, מקומית וארצית, גם יחד.
