וְלֹא הָיוּ אֲבָנִים
בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הֶחָדָשׁ
בִּפְשֵׁמִישֵׁל
עַל קִבְרֵיכֶם
יָכֹל הָיִיתִי לְהָנִיחַ
כִּי חָלְפָה לָהּ מֵאָה תְּמִימָה
וְיוֹתֵר
וְצִמֵּחַ הַדֶּשֶׁא עָצְמוּ
אֶל גְּבָהִים שֶׁל יְעָרוֹת עַד
וְלַמְרוֹת שֶׁלֹּא לְכָךְ הוּא נוֹעָד
כִּסָּה הָעֵשֶׂב עַל כָּל סוֹבֵב
וְקָרַע עוֹד וָעוֹד
קְרִיעוֹת
בְּלִבִּי הַדּוֹאֵב
מוֹדֵה לָאֵל
נָתַן תְּבוּנָה בַּסַּבָּא
לַעֲזוֹּב זֶה מָקוֹם מְקֻלָּל
כְּמוֹ-גַּם לְמַּלֵט סָבְתָא,
גַּם עַצְמוֹ, מִגֶּרְמַנְיָה
וְאֵין רְכוּשׁוֹ עִמּוֹ, בִּכְלָל
אַךְ הַיִּידִיש הָרְטֻובָּה
עַל שפתיי נוֹתְרָה
לִי נָתַן מוֹרֶשֶׁת,
לַנֶּצַח נְצָחִים,
לָעוֹלָם וְעַד נַחֲלָה.
פְשֵׁמִישֵׁל, פולניה