צבי אטקין - סיפור חיים

צבי אטקין נולד באוקראינה (1915) ועלה עם משפחתו בשנת 1925 תחילה לתל אביב ולאחר מכן השתקעה המשפחה ברחובות. אטקין גילה מעורבות משפחתית והצטרף לתנועת "השומר הצעיר" וספג את ערכיה בכל הקשור לקיום בצוותא עם הערבים בעתיד. ב-1937 הצטרף לגרעין "השומר הצעיר" שהקים את מצפה גבולות וכמה שנים לאחר מכן את קיבוץ חצור-אשדוד. בשנת 1942 ריכז את טיול "השומר הצעיר" שיצא מחברון דרך מצדה לים המלח יחד עם חנוך רוזנברג, שמריהו גוטמן ועוד. צבי היה עד לאסון שקרה עקב התפוצצות הרימונים ורץ יחד עם חנוך רוזנברג כ-60 ק"מ לקלי"ה במשך כ-9 שעות, כדי להודיע על המקרה ולבקש סיוע. בשנת 1944 נשלח על-ידי קיבוצו לשמש כמוכתר המקום ובעת הקמת 11 הנקודות בשנת 1946, היה אחראי ביטחוני על "נירים" ו"אורים". ב-1947 נתמנה לקצין הש"י של נפת הנגב ובעת המלחמה שירת כקצין בחיל המודיעין כקצין אחראי על חקירת שבויים מצריים בחזית הדרום. בסיוע מומחיותו בשפה, הוא תיקן תרגום שגוי להודעה ששודרה ברדיו קהיר ואפשר בכך "להגנה" להעריך נכון את הכוחות המצריים בנגב. בשובו לקיבוץ עסק בהוראת השפה הערבית במסגרות שונות ובבית הספר. יותר מאוחר הצטרף לצוות הפעילים במכון ללימודים ערביים במרכז היהודי-ערבי בגבעת חביבה ובתקופה זו חיבר ספרים ללימוד ערבית מדוברת. בשנת 1975 זכה בפרס: מולה אגין"; בשנת 1980 - פרס לקידום הבנה בין-עדתית; ב1987 - קיבל פרס הקרן החדשה על הנחלת הלשון הערבית; וב-1984 קיבל אות הוקרה מטעם משרד החינוך על מפעל חיים - הוראת הערבית.

בימי המאורעות (1939-1936) גברה פעילותו של צבי אטקין בתחום הביטחון. יחד עם חבריו הם התאמנו בנשק, היו שותפים לשמירות במושבה ועברו קורסים שונים "בהגנה". כמו מרבית הקיבוצים שישבו במושבות אז, חברי המשק אספו כלי נשק בדרכים לא דרכים והטמינו אותם "בסליקים" לשימוש בעת הצורך. צבי סיים את קורס מפקדי הכיתות בחולדה בהצטיינות והיה לאחראי על "הנוקטה" (תחנת המשטרה הבריטית) בקיבוץ "אודים", שעשה אז את צעדיו הראשונים בנחלת יהודה. רשמית היה אטקין "גפיר" אך באופן מוסווה עסק בהדרכת קורסים בהגנה תוך שימוש בנשק שאופסן ב "נוקטה". בנוסף עבר אטקין קורס מש"קים והפך למפקד קבוע בקורסים של נוטרים ברמלה, בכפר ביל"ו ובמקומות נוספים. אחד מהאמצעים לחישול כוח המגן היהודי היו סיורי הפלמ"ח ו"מגויסי ההגנה לנגב למדו בדרך זו משמעת מים, שימוש בנשק וסיירות. אתקין זכר את הסיור שערכו מבן-שמן לוואדי קלט. הם נשאו מימיות אך נאסר עליהם לשתות למרות שלרגליהם זרמו מים קרירים וטובים אלא רק כל שעה. עד ראשית שנות הארבעים השתתף אטקין בהורדת המעפילים לחוף, הובלתם למקום והסתרתם מפני הבריטים. השיטה המקובלת הייתה: בבואו של העולה החדש לקיבוץ בשנת 1943 נשלח על-ידי קיבוצו לקורס: מוכתרים" על סמך ידיעתו את השפה הערבית, רצונו להשתלם בה וכוונות הקיבוץ להתיישבות בנגב. במהלך הקורס אף למד קפ"פ (קרב פנים אל פנים), ועבר קורס מ"אזים (מפקדי אזור). עם תום הקורס, נשלח למצפה "גבולות" ושם החליף את אחיו ישראל כשומר שדות. אחד מתפקידיו המיידים היו - איש קשר עם בדואי הסביבה.

אטקין הגיע לגבולות לאחר שבמשך כשנה טיפחו צבי בר-אמוץ ואחיו, ישראל אטקין, יחסי ידידות עם הבדואים השכנים. כשומרי שדות שימשו כמה חברים עקב העובדה שהחלקות המעובדות נפרשו על פני שטחים נרחבים ואף הללו למדו את דרכי "הדו-קיום במדבר" מבית מדרשו של "השומר הצעיר". הקרקעות שקיבל המצפה מהקק"ל נחרשו "פוליטית" בידי חברי גבולות. בתוקף תפקידו כמוכתר רכב אטקין על סוסו מחלקה לחלקה וממאהל למאהל. היה נפגש עם הבדואים, שותה עמם קפה, קולט ידיעות חשובות ומוודא "שהכול בסדר". מהר מאוד למד אטקין על הקשר הנפשי-מסורתי של הבדואים לקרקעותיהם ונדודי הקיץ עבור המרעה לא הפחיתו בכלום את קשריהם לנחלות אבותיהם. אז גם התוודע לעובדה שהבדואים נהגו לסמן את הגבולות בין החלקות של השבטים בפקעות חצבים שפרחו בסתיו. אטקין שימש לא פעם כבורר בין בדואים שהתלוננו על גזלת חלקים מחלקותיהם לבין החורשים חברי הקיבוץ וזאת תוך הקפדה על אי-שימוש בנשק ושמירה על כבוד בני השבטים.

אטקין שלט בהיסטוריה ובבלשנות ובתולדות עמי ערב ועקב נטייתו לפולקלור נהג לרשום במחברותיו פרטים וסיפורים על הווי חייהם של הבדואים, על האגדות שלהם, כולל דרכי ריפוי למחלות השונות. השבטים החלו לכנות את אטקין "דוקטור" משום שטיפל בפצעים, חיטא וחבש ואף נתן כדורים פשוטים. פעם אף הצליח להציל תינוקות שנימולו בידי ספר והושם עליהם לצרכי ריפוי משחה מסורתית - גללי חמור כתושים המעורבים בשתן החמור. כמובן שהתפתחה דלקת חמורה, אתקין ניקה וחיטא עד כמה שאפשר והובילם במהירות לבית-החולים בעזה שם ניצלו חייהם. תושייתו העלתה את קרנו בקרב השבטים והוא הוזמן אחר כבוד לאוהלי השיח'ים החשובים.

תחילת שנות הארבעים שהו בראשון לציון (במחנה קיבוץ י"ג, חצור) כ-120 איש שחלקם הועסק בבתי החרושת בסביבה וחלקם בחקלאות. החל ממאי 1943 הייתה יוצאת מדי פעם קבוצה קטנה להחליף את החבורה במצפה "גבולות". הפרידה בין המשפחות (בהן כבר היו ילדים) הכבידה על חיי החברה והתרבות ומצב זה נמשך גם בשנת 1946 עת הוקם קיבוץ חצור. עם זאת שנת 1945 במצפה הייתה שנה של תקוות גדולות. כעשרים חברים וחברות חיו במצפה ותיארו את החיים כאקזוטיים, למדו לאהוב את המדבר והנגב, למדו את השפה הערבית ואת מנהגי השבטים השכנים ופיתחו יחסי דו-קיום תוססים. לאחר העבודה היו רוקדים, שרים, מתווכחים הרבה על המצב הבינלאומי והמצב בארץ, והניו שהעידו כי "החיים בקיבוץ היו טובים ויפים". נערכו ניסיונות בטיפוח עצי-פרי, שיחי אגבה וגידולי דגניים. מים הובאו ממרחק 6 ק"מ ממעין שליד כפר ערבי קטן ואלה שימשו לשתייה ומקלחת בלבד. המים בבאר מקומית הקטנה שנחפרה, היו מלוחים למדי ולא מתאימים לצרכי היום-יום. בעת הקמת 11 הנקודות בנגב (1946) נבחר מצפה "גבולות" לנקודת יציאה עבור היעדים שנקבעו מראש. כמא"ז הוטל על אטקין לשאת באחריות ביטחונית על עליית "נירים" ו"אורים" על הקרקע. כמא"ז יצא עם מפקדי "ההגנה" לשטח כדי לסמן סופית את אתרי ההתיישבות של נירים (שם התיישב מאוחר יותר ניר-יצחק) ושל אורים, לקבוע את פרטי ליל העלייה, תוואי המשאיות, נוהל הקשר והתנהלות מול הבריטים או מול התנגדות בלתי צפויה של בדואים.

צבי התבלט בכישרון הכתיבה בעברית ותחת רושם נוף המדבר, השתתפות במפעלי היישוב והקמת מצפה מרוחק בלב הנגב הוא כתב כמה וכמה שירים שהולחנו והושרו בידי טובי המוסיקאים והזמרים. כך למשל השיר "הורה נגב" שהולחן ועובד בידי אלכסנדר (סשה) ארגוב ואברמוביץ': "הוי ענק הקיץ העורה / התנערה כבוד מדבר/ נא הקשב לקול ההורה / הפולח גיא והר/ הורה של בנים לאימא / הבורחים מן השואות/ הפורצים גבולות קדימה! / ועל שכם משואות/ הוי מדבר הנבע מימיך / לצמאי חזון אבות/ החוזרים שנית אליך/ ובפיהם קול ענות/ השתלהבי הורת הנגב/ ישושום מדבר וצייה/ גילו גיל פולחי הרגב/ לחזון אשר היה". אטקין דימה את הנגב ל"ענק מתעורר" וברוח זאת הלחין ארגוב שהיה באותה עת חבר הכשרת חצור, את השיר. באתר "זמרשת" במרשתת ניתן לשמוע את השיר שהוקלט בשנת 1953 ובוצע על-ידי שולמית לבני 1953. ליווה ליד הפסנתר - שמואל פרשקו. לאוזננו נשמע השיר מלא פתוס, מכיל הוד קדומים ומזכיר מעין "המנון לנגב".

הג'יפ היה תמיד סמל הנעורים, החופש, הפלמ"ח והרוח הצעירה, בדומה לרוח הנושבת בפניהם של הנוסעים בדרכי העפר. אטקין חיבר אף הוא שיר לג'יפ שנשמע מחד-גיסא כמו שיר ילדים ומאידך-גיסא הוא מעין המנון ל"רעות" שנוצרה בין הלוחמים לג'יפ במהלך קרבות מלחמת השחרור: "לי יש ג'יפ כזה חמוד/לבנבן כסיד/באמת חבר הוא לי/רע וידיד/מחייך תמיד אלי/כשאיליו אגש/ובפנים עמוק בלב/הוא כמעט נרגש/רק ארמוז לו קומה בוא/נעשה סיבוב/הוא ירים הגלגלים/ומיד יעוף...." גם שיר זה הולחן בידי אלכסנדר ארגוב ועובד בידי משה וילנסקי, הוא הושר על-ידי יפה ירקוני וניתן לשמוע באתר "זמרשת". השיר נכלל בתוכנית הראשונה של להקת "איילון" שנקראה "בלי תקן" והושרה לראשונה בפני חיילים בשלהי 1948. הוא שאמרנו - חלוץ, איש הספרא וסייפא. תודה לד"ר זאב זיוון שהביא חומרים חשובים לארכיון ע"ש טוביהו בהם הסתייענו.