כולם יחשבו שאני אסתר המלכה ולא יבינו, מדוע אני לובשת תחפושת כזאת המביעה תוקפנות, שלא כדרכה של זו שבמגילה. שומעים את שֵם התחפושת אך לא רואים שה-ק' החליפה את ה-כ' ב"מלכה". כשאגלה להם את ה"החְלפות" שעשיתי באותיות, הם יצחקו צחוק גדול.
מאז היותי ילדה קטנה (ושובבה גדולה), שמעתי שוב ושוב את ההערות הללו, גם מאמי המנוחה וגם מהשכנים: "שמחה'לה, אַל תטפסי על עצים וגדרות עם שיער פרוע ומכנסי ספורט כחולים קצרים, רואים לך את כל הרגליים. לא יפה, גֵעִי מַארֵה (תהיי אישה, בתימנית), תהיי ילדה טובה, הגונה וצנועה. את מ מ ש מתנהגת כמו בן!
מה אומר לכם, נמאס לי להיות כל החיים "ילדה טובה ירושלים". לשמחתי, בא חג הפורים ו"מציל" אותי מהתואר הזה ופשוט מוציא אותי מן הקופסה ונותן לי להרגיש חופשייה, יותר משהנני בחיי היומיום. פורים מרשֶה לי להשתטות וליהנות בלהיות מה שאֵיני ולשלוף מהבקבוק את השֵד החבוי בי. השנה, החלטתי "לשבור" במקצת את דמותה של אסתר המלכה שבמגילה! בד-בבד, למדתי להעריכה בשל אומץ לבה.
בימינו, "מעמד האישה" אומנם יותר טוב מאשר היה בזמנה של אסתר המלכה, אך לא במידה הראויה. אסתר, שנקראה הדסה (אולי כשמו של ההדס, שיח ירוק-עַד ריחני, בעל פרחים לבנים הגדֵל כצמח בר נדיר בצפון ארצנו, שכל כך מתאים לדמותה), הייתה גם פמיניסטית במידה מסוימת ולא רק וָשתי, שנאמר עליה שהיא הפמיניסטית הראשונה בעולם! שכן, עמדה היא על כבודה וסירבה להתפשט עירומה בפני קרואֵי המשתה שערך בעלה אחשוורוש, ביודעה מראש מה יהא סופה.
היום, לאחר ששרפנו חזיות (בנובמבר 1968 באטלנטה סיטי שבניו ג'רזי, ארה"ב, לאות מחאה על תחרות יופי של "מיס אמריקה", שסימלה בעיניי הפמיניסטיות את הדיכוי הנשי), ולאחרונה אף הקמנו קול צעקה גדולה באמצעות תנועת "Me too", נשמע קולנו בחברה, אך לא בהכרח קול זה מקדֵם אותנו במעמדנו בעבודה במידה מספקת. עדיין יש לנו, ברוב המקרים, "תקרת זכוכית" מעל הראש החוסמת אותנו מלהגיע לכסאות הרמים בממשלה, בחברות גדולות, בקונצרנים...
עקרות בית תבואו ותאמרו לי: "טעות בידך, התקדמנו רבות מאז והיום תראי נשים שהן אקדמאיות כמוך, מנהלות, עורכות דין ואפילו ראשי מדינה ולא רק עקרות-בית כבעבר". ואני אשיב לכן: "הצדק עמכן שהתקדמנו מאז מלכת אסתר באחוזים גבוהים. אם כך, איך זה שאנו עדיין מרוויחות 30% פ ח ו ת מהשכר שמקבלים הגברים עבור אותה עבודה ועבור אותה השכלה? אולי אף אנו זקוקים לאישה כמו הדסה אסתר, שתבוא ותיישר את ההדורים בינינו לבין אלה החושבים שהנשים הן "פחותות ערך" ביחס לגברים?
לדוגמה, אביא רַב בישראל, הרב יוסף קֵלְנֵר, שבמאה ה-21 ולא בזמנה של מלכת אסתר, לא הוסיף דברי חכמה ובינה בשיעוריו, אלא הטיל בנו, הנשים, כמעין מום. הוא הלבין פנינו קְבל עַם ועֵדה, בז לנו..., אז עד אנה אנו באות? האם שכח הרב מה קורה לאדם המלבין פני חברו ברבים?
אביא לפניכם אחדות מ"פניני הלשון" של הרב קלנר על אודות נשים ככלל, שלמשמען נסדקות האוזניים. וכך אמר: "הנשים בימינו הן כלום! טמטמו אותן. עד שלא טמטמו אותן הן היו יושבות וסורגות. מנכ"ליות יש פה ושם, בַּחוּרִילוֹת כאלו".
שאלו אותו על אודות היכולת הרוחנית של נשים, וכך ענה: "היכולת הרוחנית של נשים מוגבלת. יש להן רוחניות בינונית. כשמדובר במגמות העולם, התרבות, תפישות חובקות זרועות עולם..., זה לא הכישרון הנשי, אלה לא הנקודות ששם אנו מצפים שנשים תגענה לאיזה הישגים".
כשנשאל "האם כל השֹיח על כך שנשים רוחניות הוא שגוי"? ענה: "זה רק הנשים מדברות ככה ודעתן קלה. קישקוש של נשים. נשים רוחניות זה קישקוש, זה פשוט לא נכון".
לשאלה: "מה התכונות שבהן מאופיינות הנשים"? השיב: "תראה, בימינו הן כלום, הם הורסים את הנשים עד שאין נשים, אין להן לא אינטואיציה... יש, אבל הכל שם מבולבל".
הפרעות לא נורמליות כשהתבקש להגיב על כך שיש נשים רבות פורצות דרך בתחומים רבים, השיב: "זה לא קורה בהמוניהן ועדיין הגברים שולטים שם בצורה מוחלטת, עד שהנשים תשתלטנה גם על זה. מה, בגלל ששולחים אותן לאוניברסיטאות אז הן נהיו גאוניות גדולות? לא! יכול להיות שתהיה בסוף אישה אחת, אשת רוח אדירה. הייתה דבורה הנביאה ובתו של הבעל שם טוב, אך אנו לא מדברים על מוטציות או על הפרעות לא נורמליות, זה לא הנושא שלנו עכשיו".
הרב קלנר לימד במדרשה לבנות וגם שם הוא פלט כמה "פניני חכמה" על אודות תלמידותיו: "עד שלא טמטמו אותן, הן ישבו בשיעורים וסרגו, ואני אמרתי: 'מי שלא סורגת, שלא תיכנס לשיעור שלי, אחרת, היא סתם מבזבזת את הזמן'"! (במחילה, האם פנינים אלו כוללות גם את אימו, בנות משפחתו, אשת חיקו?...).
כמובן שקמה מהומה גדולה בעקבות דברי הרב והוא, רַב עם כולם... ולבסוף נאלץ להתנצל קְבל עַם ועֵדה על דבריו.
הרב כנראה דילג גם על פרשת "וירא" בבראשית כא', יב', בה אמר הקב"ה לאברהם אבינו, בנושא של גירוש הגר: "... כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע".
"לא זו בלבד שדמותה של שרה אמנו אינה מתעמעמת עקב קרבתה לדמותו רבת ההוד של אברהם, אלא שבעֵת שמתגלעים חילוקי דעות ביניהם בנושא חינוך ונבואיות לגבי עתידו של עַם ישראל, גוברת ידה של שרה והקב"ה מצווה על אברהם לשמוע בקולה של שרה אשתו" (מתוך: אבי וינרוט, "האישה בהליך השיפוטי").
סיפור משעשע קלנר דילג גם על פרקים רבים נוספים בתנ"ך, בהם מופיעות נשים במלוא הדרן ותבונתן, כולל אסתר המלכה. אם הוא יהיה במקרה בבית הכנסת בעת קריאת ה"מגילה", ישמע להפתעתו, שאסתר המלכה לא סרגה בעת שטרחה להציל את עַם ישראל מהכחדה, והייתה בה חוכמה רבה ותושייה בעת צרה זו שבאה על ישראל. וכן, היא הייתה אישה! כנראה עוד "מוטציה או הפרעה לא נורמלית". אני מוחלת לו על דבריו, כי כמו שאמרו חז"ל: "כל הפוסל - במומו פוסל".
אגב, המשפט "כל הפוסל...", מזכיר לי סיפור משעשע, והרי בחג הפורים עסקינן: איש אחד נסע במחלקה הראשונה ברכבת, הוציא סיגריה והתחיל לעשן להנאתו. "סלח לי", העיר לו אחד הנוסעים, "זה קרון של לא מעשנים", "אני יודע", הוא השיב והמשיך לעשן. השני התעצבן, יצא מהקרון וחזר כשהוא מלווה בכרטיסן. "אסור לעשן פה", אמר לו הכרטיסן, "האדון הזה אומר שהוא כבר העיר לך על זה". הוא כיבה את הסיגריה שלו, הביט לרגע באדון, ואמר לכרטיסן, "לאדון הזה אין שום זכות להעיר לי. יש לו כרטיס למחלקה השלישית והוא יושב כאן". הכרטיסן בדק את הכרטיס של השני וסילק אותו בבושת פנים.
בתחנה, כששניהם יורדים, שאל האדון שסולק מהקרון "איך ידעת שאני לא מהמחלקה הראשונה"? הוא השיב לו: "כי הכרטיס שלך בצבץ מהכיס וראיתי שהוא בדיוק כמו הכרטיס שלי..."
אם יש אנשים, דוגמת קלנר, החיים בינינו היום, תארו לעצמכם מה היה מעמדה של האישה בזמנה של הדסה אסתר. לאישה היה "מעמד", ללכת זקוף מתחת לשולחן ולא להוציא הגה מפיה! הגברים במשפחתה (אביה, אחיה, דודה...), הם אלה שדיברו בשמה והיא הייתה חייבת לציית לדבריהם ולעשות כרצונם! את מצוקותיה, חרדותיה, הגיגיה... יכלה אישה בזמנו (ועד היום במקומות שונים בעולם) להביע רק בשירה, תוך כדי עבודות הבית, בעת סריגה, רקמה או בשמחות משפחתיות...
והנה, במצב זה של חוסר מעמד ובהוראת דודה, העזה אסתר, אישה יהודייה צעירה, להופיע בחצר הארמון בפני המלך אחשוורוש, בלא שהוזמנה אליו תחילה כפי שהיה נהוג בזמנו. היא ניצבה מול מלך פרס ומדַי, תוך סכנת חיים ממש, לא בהֵסתר, לא בביישנות ולא חלילה בפיתוי, אלא באומץ לב וביקשה את שביקשה.
אישה אמיצה אסתר יצאה מן הקופסה והצילה את בני עמה מהגזירה שנפלה על ראשם להכחידם מעל פני האדמה, אותה גזר עליהם המן הרשע. בחכמתה, גרמה לביטול הגזירה ולתלייתו של הצורר ובני ביתו על עץ גבוה, שזמם לתלות עליו את דודה - מרדכי היהודי!
אומץ הלב הזה תוך הסתכנות רבה, ניכר גם במעשיהן של נשים לאורך כל ההיסטוריה, שלָאו דווקא באו מהמעמד הגבוה. אולי גם מריטה אוגריידי שמעה על מעשיה של אסתר המלכה ולקחה ממנה דוגמה? מי יודע? ואם כבר הזכרנו את שמה של אישה אמיצה זו, הבה אספר לכם את סיפורה!
מריטה הייתה פועלת צעירה, אֵם לשניים ועמדה בראש המאבק במפעל לייצור מכוניות של החברה האמריקנית "
פורד", בדגנהאם לונדון. היא הייתה אחת הפועלות שעסקו בתפירת כיסויים למושבֵי מכוניות המפעל, ונלחמה על שכר שווה לשכר הפועלים הגברים שעסקו באותה עבודה!
השביתה בראשותה החלה בשנת 1968, עת החליטו 187 פועלות לשבות, בדרישה להשוות, כאמור, את שכרן ותנאיהן לעמיתיהן מן המין הגברי ואיך אתם חושבים הגיבו הגברים לפעילותן של נשותיהם? הגברים בבית הפנו להן עורף, איגודֵי העובדים בגדו בהן ובעלי המפעל "פורד" איימו שיוציאו את מפעליהם המספקים עבודה באנגליה אל מחוץ לגבולות המדינה!
לדעת איגודי הפועלים, דרישת הפועלות לא הייתה קבילה, מאחר שלדעתם, לא הגיוני כי שכר הנשים ישתווה לשכר הגברים. יוצא אפוא, שעובדי המפעל מצאו עצמם ללא פרנסה, מאחר ששביתת התופרות ניתקה חוליה בשרשרת ייצור המכוניות עד כדי השבתה מלאה של המפעל, שהיה מקור פרנסתם העיקרי של תושבי דגנהאם ושל שאר מרכזי הייצור של "פורד".
חוסר ביטחון מאבקן של מריטה אוגריידי וחברותיה הפועלות במפעל "פורד" בבריטניה, בסיועו של אחד מנציגי איגוד הפועלים במפעל (שהוא עצמו היה בן לאֵם חד-הורית), ושל ברברה קאסל - שרת התעסוקה, נשא פרי. בשנת 1970, הביא מאבקן לחקיקת חוק שכר שווה בבריטניה והיווה פריצת דרך בקידום זכויותיהן של כלל העובדות באנגליה, דבר ששינה את פני ההיסטוריה!
הסיפור הזה קיבל הד עצום בבריטניה ובעולם כולו. בשנת 2010 יצא לאקרנים סרטו של הבמאי הבריטי נייג'ל קול (Nigel Cole) בשם "איזה מן שוויון" (בישראל ובעולם הוא נקרא "We want sex", שהוא חלק מסיסמה בה השתמשו הפועלות במאבקן ובסרט, אף גילו טפחיים...).
החלטתי, שלא אהיה במסיבת פורים כאסתר הכנועה למראה (ובכלל), לא אשפיל מבטי הרושֵף בפני אף אחד ואעז פנים בבקשה ואפילו בדרישה (אם היא מגיעה לי), בדיוק כמו אסתר האסרטיבית. לא אחשוב פעמיים ואתנהג כמו הגברים שמסביבי, הנוטלים את פרי החיים המונח בקערה על השולחן מבלי לבקש רשות, כיודעים שהכול מגיע להם!
לעומתם, אנו, הנשים, בדרך כלל שואלות בנימוס ולעיתים בחוסר ביטחון: "סליחה, האם מותר לנו לקחת פרי מהקערה"? ובשאלה זו מזמינות את התשובה: "לא, לא ניתן לקחת שום פרי מהשולחן, ואם כן, אתן צריכות שיהיו לכן הכישורים האלה, האלה והאלה..."
בפורים השנה, כאמור, אתחפש לאסתר המלקָה. אשחק דמות מלכה, שלא תהא צייתנית לכל קול של גבר, אלא תקשיב גם לקול צו לבה. אהיה מלכה "המלקָה" בשבט לשוֹנָה את כל מי שיעמוד לה לרועֵץ!
לשֵם מימוש התחפושת, קניתי כתר מלכות מרשים העשוי ממתכת מוזהבת ואף הכנתי לי מגפיים גבוהים מעור ובגד גוף צמוד שחור. סביב גופי אכרוך ארבעה מטרים של בד צבעוני ומבריק, כפי שכורכים סארי, אותו קיבלתי מתנה לפני שנים רבות מהודו ואותיר בנדיבות חתיכת בד, שתישרך אחריי במלכותיות פורימית. על עיניי אניח מסכה מוזהבת, שתהא מותאמת לזְהב הכתר, אותה רכשתי בביקורי בוונציה ב"קרנבל המסכות", ואצטייד בשוט ארוך מעור עם ידית של עץ. כך אבוא למסיבת פורים, שאני עורכת (מדי שנה) לרֵעיי הסופרים והמשוררים.
עתה התחפושת מושלמת! אני אסתר המלקָה!
