מבקש אני לפרסם פוסט ששלחה אלי אשת החינוך והסופרת אילנה מוסקל. אני מפרסם את הפוסט בהסכמתה ומביא אותו כלשונו. אילנה שהיא אישה רצינית אומרת כי הסיפור הוא אמיתי. וזו לשון הפוסט שכתבה אילנה מוסקל. שווה לקרא את דבריה. וכך כותבת אילנה:
"מדינת ישראל היא פסיפס אנושי מרתק. יש סיפורים חשופים ויש סיפורים מוצנעים. אלה שגיבוריהם סומנו על-ידי גורמים רשמיים והם ידעו שעדיף להם... לשתוק. לעתים הסיפורים המוסתרים מדהימים, נוצרים עדות חברתית מצמררת.
זה קרה כעשור שנים לפני קום המדינה. תינוק בן שנה נותר ללא הוריו בקיבוץ בצפון הארץ. אביו יצא למסע אידאולוגי בעקבות "שמש העמים" - סטלין, הוא רצה לתקן עולם ונשא עיניו למהפכה עולמית תחת הדגל האדום.
אלה היו ימים של קיטוב רעיוני בקיבוץ. זעם רב נגד החבר המהפכן הביא את אסיפת החברים להחלטה לגרש את האם שנותרה עם תינוקה. היא הייתה אומללה, מחוסרת כל אמצעים התחננה בפני אסיפת החברים שלפחות יחמלו על התינוק. כך נותר התינוק בן השנה בגפו בקיבוץ.
השמועה על גורל התינוק, שעל לא עוול בכפו נאלץ לשלם את מחיר האטימות של המבוגרים הגיעה לח"כ, בעל פרס ישראל לספרות ערבית, הקומוניסטי הערבי אמיל חביבי.
הסופר הערבי אמיל חביבי החליט לאסוף אל ביתו את התינוק היהודי ולגדלו יחד עם ילדיו. הילד גדל כאחד מילדי משפחת אמיל חביבי. בהגיע המועד נשלח לבית-ספר יהודי, הוא היה מכין שיעורי-בית עם אביו מאמצו. למד עברית כהלכה ודיבר ערבית רהוטה.
לימים עשה חיל בתחום האקדמיה ובשורות הביטחון של מדינת ישראל".
