ההרצאה שלי בכנס החרות הקרוב, תחת הכותרת: "הכחשת מציאות ומדיניות כושלת", תעסוק בדיס-אינפורמציה ששונאי החרות מפיצים, ובהשלכותיה על מדיניות כלכלית/חברתית. כמובן, ששונאי החרות לא מגדירים את עצמם כך. לשיטתם הם אוהבי חרות, אבל שונאי כלכלת השוק התחרותית (קפיטליזם) שמבוססת על חרות: החופש ליזום, להשקיע, להתחרות על ציבור הצרכנים, ולהרוויח. כלכלת השוק לא מיטיבה בצורה שווה עם כולם, ועבור בעלי אג'נדה מרקסיסטית, זו סיבה טובה מספיק להציג את הקפיטליזם כשיטה נוראית.
מיעוטם עושים זאת ביושר: למשל הפרופסור אבנר דה שליט, שטען שהמדינות הסוציאל-דמוקרטיות המצליחות בחרו בקפיטליזם, והדבר מצער אותו מאוד (השוודים והדנים, דווקא מרוצים מאיכות החיים שהקפיטליזם מאפשר להם).
רוב המרקסיסטים מסלפים את המציאות. הסוציאליזם נכשל בכל מקום? אין בעיה: תמיד אפשר לטעון ששוודיה סוציאליסטית, והנה הצלחה לסוציאליזם.
בזכות הקפיטליזם העוני העולמי הצטמצם בצורה מדהימה ב-200 השנים האחרונות. בשנת 1820 חיו מתחת קו העוני (שני דולר ליום במחירים עכשוויים) בערך 90% מתושבי כדור-הארץ, החיים היו אומללים בכל היבט. היום רק 10% חיים מתחת לקו העוני, והחיים של רוב בני האדם נפלאים בהשוואה לחיים של הוריהם, ויותר מכך בהשוואה לחיים של הורי הוריהם.
אז מה עושים המרקסיסטים? מספרים סיפורים איך פעם, לפני הקפיטליזם, החיים היו נפלאים. סטיבן פינקר, לוחם אמיתי נגד סילופי המציאות של השמאל הרדיקלי, משיב היטב לאחד מהם:
Is the world really getting poorer? A response by Steve Pinker ובסרטון TED,
כאן.
ואם עדיין לא קראתם את ספרו של פינקר "
הלוח החלק" אז קדימה. ספר חובה.
[
פורסם במקור בבלוג האישי של עומר מואב]
