נפלאות הצרכנות בת ימינו - ארבעה מקרים שונים. מקווה שתשתעשעו גם אתם.
זן מיוחד של בצל ברשת קוסטקו יש בצל מתוק שאינו מריח ואינו גורם לדמעות. איני בטוח אם הוא גם אורגני. כיוון שכל הסגולות המרתיעות אינן בנמצא, הוספתי ביד רחבה לסלט, והודיעו לי כל הסועדים שהכנתי סלט "בצל עם ירקות". נראה שבכל זאת נשארו מקצת התכונות הידועות של הבצל.
ווינדקס במשרד יש לנו נוזל מנקה חלונות, בו אנו משתמשים לעיתים קרובות לניקוי שולחנות הזכוכית. ווינדקס נגמר, כך שלא הייתה לי ברירה אלא להשתמש במנקה חלופי שמצאתי בארון. התעכבתי לקרוא את המדבקה: לא משאיר עקבות, נלחם באבק, לא יוצר פסים. הוספתי ביני לבין עצמי: כנראה שגם לא יעיל. דווקא עבד יפה. אני עדין מצביע לווינדקס (ולמי שבספק, נא לראות את הסרט "חתונתי היוונית").
יוניקלו אנחנו אוהבים לקנות ביוניקלו, הרשת היפנית (פאסט ריטיילינג) שלה סניפים באסיה ובארה"ב. החוזה של 300 מיליון דולר לעשור עם כוכב הטניס רוג׳ר פדרר לא השפיע עלינו. הבגדים שנוחים לשימוש (לדוגמה, המעילים הקלים שניתן לקפל לכדור קטן) הם שקובעים. כמונו כך רבים אחרים. הרשת התחילה במחסן בהירושימה, יפן, ב-1984, והיום מונה כאלפיים חנויות ב-15 מדינות ברחבי העולם.
במיוחד מעדיף אני לקנות דברים במכירה ביוניקלו, בד"כ פריט מסוים אחת לתקופה, בהתאם למבצעים. כך מצטברים אצלי כל מיני פרטי לבוש, בצבעים שונים, שברבים מהם לא יצא לי עדיין להשתמש.
כיוון שהחורף השנה קשה ביותר (לפי אמות המידה של לוס אנג׳לס, במקומות אחרים מתקנאים בנו או צוחקים עלינו), הוצאתי מהארון סוודר אפור. לאחר פחות מעשרה ימים העירו לי שהסוודר נראה משומש לגמרי ועלי להפסיק ללבוש אותו. כדורוני צמר הצטברו עליו, ובאמת הוא נראה כמו כמה מחולצות הטריקו שלי (שניתן או לישון בהן או להשתמש בהן בתור סמרטוטים).
שאלתי מנהלת בחנות, והיא הודיעה לי שפשוט לא קראתי כהלכה את הוראות השימוש. הוראות שימוש? שאלתי בתדהמה. לא עברו שבועיים מאז התחלתי ללבוש את הסוודר, כך שלא יצא לי לכבס אותו או לקחת אותו לניקוי יבש.
המנהלת האדיבה, בחורה בשם גבי, הובילה אותי למדפים עליהם נמצאים הסוודרים, לקחה את אחד הפתקים וקראה לי: "לאחר יום שימוש, יש לתת לסוודר יום עד יומיים מנוחה".
ארי, התעמרת, התעוללת והתייחסת שלא כראוי לסוודר המלכותי שלך! הסוודר לא אהב את זה, שכן לא נתת לו לנוח (רחמנא ליצלן) וכך יצאו להן כל אותן עשרות או מאות כדוריות! מה עושים עכשיו? גם לכך מתייחסות ההוראות: "יש לגזור אותן בעדינות רבה".
המנהלת רצתה בכל ליבה להחליף לי את הסוודר, אך התווית בפנים הראתה שקניתי אותו לפני שנתיים. אותו הסוודר בדיוק, ללא כל שינוי, על המדף, אך לא ניתן. אולי היא תתן לי הנחה חד-פעמית של שלושה דולרים? (אנחנו ודאי משני דורות שונים, שכן פעם הלקוח ענין את המוכר, וכשהמוכר היה מודע לבעיה, הוא היה מנסה לפתור אותה או לשפר את המוצר. לא כך היום).
וכך למדתי - סוודר קשמיר מתוצרת סין עבור יוניקלו דורש יחס מאוד מיוחד. מומלץ לא לקנות (או לכל הפחות להקפיד לקרוא את כל הפתקים הנלווים). ראו - הוזהרתם.
כבלים יש דברים שאינם משתנים, ובהם התרוץ של התלמיד למורה: "הכלב אכל לי את שיעורי הבית". הנה סיפור בן ימינו שקרה בזמן זה ממש. אם הוא לא היה קורה לי, הייתי מצהיר שזו חייבת להיות בדיה מוחלטת (שגרתית ולא מוצלחת ביותר).
סיפור שהיה כך היה: הגעתי בצהרי היום הביתה, והאינטרנט לא עבד. אני כבר משופשף בתהליך: ראשית, אני מכבה ומדליק מחדש את המחשב שלי, שמא הוא זה שנתקע משום מה. מכאן אני ממשיך לנתב, אליו מחובר הכבל הנכנס, ומכבה אותו (מנתק מהחשמל) לדקה. אחרי החיבור, אני נותן לו זמן מה לאתחול מחדש, ולפעמים זה כל מה שנחוץ. הפעם לא עזרו שתי הפעולות, כך שחזרתי עליהן פעם נוספת.
בינתיים (עברו כעשר דקות) החלטתי שאני מאבד את העשתונות ללא גישה נוחה לאינטרנט (כמובן המצב לא היה כל כך חמור, שכן הטלפון החכם שלי היה מחובר כל הזמן במצב "עוקף אינטרנט").
התקשרתי לספקטרום, שלה בלעדיות בבוורלי הילס. הנציג ענה מיד - לא הייתי צריך להמתין כלל אחרי שעברתי תיחקור מפורט על-ידי המערכת הממוחשבת. כמובן הוא ביקש שאעשה בדיוק את מה שכבר עשיתי, ולא הייתה לי ברירה - פעם שלישית!
הנציג שואל: "אתה בטוח שהנתב מחובר"?
"כן, אני לידו, והנוריות דולקות ואינן מהבהבות".
ניסה הנציג לשלוח אות חדש, שיטה שלרוב עובדת, אך הפעם הנציג בשלו ואני בשלי - זה לא רואה שהנתב בכלל מחובר, וזה מנותק מגלישה וגישה לעולם החיצון.
"הרשה לי לבדוק. ... אנחנו נוכל להגיע מחר בצהריים (קרי עוד 24 שעות)".
"איך ייתכן, באמת, יממה וחצי בלי גלישה? אתם חייבים לעשות משהו. הבוקר עבד כאן צוות שלכם, וכנראה שזו התוצאה"! לא ויתרתי.
הנציג הבטיח להשתדל. שעתיים אחר כך התקשרו אלינו והגיע צוות. אכן, הם עבדו מוקדם יותר. אך לא, זה ודאי לא קשור אליהם! ניחא, יצאו, בדקו, עבדו משך שעה שלמה ויותר, החליפו חוטים ובאו לספר לנו "הסנאי אכל את הכבל בחוץ"!
פרצתי בצחוק. עברו כל כך הרבה שנים מאז שמעתי ש"הכלב אכל את שעורי הבית". אך הטכנאים היו רציניים ביותר, ואף הזדרזו להביא את שאריות הכבל להוכיח את דבריהם.
מסכנים הסנאים בבוורלי הילס. מסתבר שהם צריכים לשייף את שיניהם בכבלים. אין תזונה מתאימה. ממול הכביש, בלוס אנג׳לס, יש להם מצבורי אגוזי מלך, ואצלנו - שוד ושבר - אפילו קליפות אינן בנמצא!
