מהפכה ניאוליברלית בממשלה הבאה

בהרצאות לציבור אני נוהג לעסוק בניצחון התודעתי של הסוציאל פופוליסטים. הציבור בישראל מזהה את שלי יחימוביץ' כ"נושאת הדגל הסוציאל דמוקרטי" ומאמין שהמדיניות שהיא מקדמת היא המדיניות של מדינות כמו שוודיה ודנמרק, זאת בניגוד מוחלט לעובדות. ישראלי ממוצע שנחשף לתיאור המדיניות של הסוציאל דמוקרטיות המצליחות, מבלי לדעת מניין התיאור הגיע, סבור שמדובר במדיניות "ניאו ליברלית". את הניצחון הזה של הפופוליסטים אפשר לראות במאמר של חגי עמית, דהמרקר, שמתאר את התרחיש הכלכלי/חברתי של ממשלת ימין, הכוללת את את הימין החדש, הבית היהודי, זהות, וכמובן הליכוד: "מהפכה - שתתבסס על עקרונות ניאו-ליברליים קיצוניים". חגי עמית, "העובדים ייכנסו לבונקר: תוכנית ה"קמיקאזה" של בנט למשרד האוצר", באתר דהמרקר, 1 לאפריל 2019. ומה זה ניאו ליברליזם קיצוני? צמצום מתון בכוח הבלתי סביר והחריג בהשוואה בינלאומית של ארגוני העובדים החזקים בישראל, צמצום הקביעות במגזר הציבורי, צמצום הקצבה לכל ילד ככל שמספר הילדים עולה, מס הכנסה מופחת לעסקים חדשים, השוואת התקינה הנדרשת ממוצרים הנמכרים בישראל לזו הנהוגה באירופה, להקלת היבוא והגדלת התחרות. בקיצור רשימה של מהלכים מתונים מאוד, לטובת הציבור בישראל, בעיקר החלשים שסובלים מיוקר המחיה ומממנים את הוועדים החזקים שעושקים את הציבור (לא כולל הפליה בשיעורי מס חברות - זו ממש טעות). ומה הוא חברתי על-פי עמית? שימור העצמה של ארגוני העובדים החזקים. כך הוא כותב: "התוכניות אולי נשמעות כיום כרעיונות גרידא. אולם התרחיש שבו הן מתגשמות אינו דמיוני. שתי המפלגות בעלות העמדות החברתיות שמאליות, גשר של אורלי לוי-אבקסיס וכולנו של כחלון, מתנדנדות בימים אלה סביב אחוז החסימה. כלל לא בטוח שיהיו בכנסת הבאה, כדי לגונן על מערכת יחסי העבודה הקיימת ולשמר את מבנה שוק ההעסקה הנוכחי". אבל האמת היא שהגנה על הוועדים החזקים ועל הקביעות במגזר הציבורי זה הפוך מ"חברתי" - זה עושק החלשים. עולם הפוך. "החברתי" הוא נגד החלשים ובעד ארגוני העובדים שעושקים את הציבור. אני מקווה מאוד שאם תהייה ממשלה ימנית קיצונית (וסביר מאוד לצערי שזה מה שאכן יקרה), שאותה ממשלה תפעל באותו האופן "הניאו ליברלי קיצוני" - כלומר, תאמץ מקצת המדיניות הקיימת בשוודיה ובדנמרק... אבל האמת היא שאני לא אופטימי. מול הכוחות הליברליים המעטים בקואלציית הימין יש הרבה יותר כוחות פופוליסטיים ואינטרסנטיים. לא רק נציגי הוועדים בליכוד, אלא גם בימין החדש ובבית היהודי (זהות היא יוצאת הדופן). ולא כדאי לשכוח שגם החרדים בקואליציה. ובנוסף, ללא גיבוי של ראש הממשלה לא ניתן יהיה לבצע רפורמות משמעותיות, ונתניהו הוכיח בעשור החולף שהוא לא ייתן גיבוי למהלכים שאינם פופולריים. אז רפורמות כלכליות משמעותיות כנראה שלא נראה, ודווקא רפורמות החביבות על הימין הקיצוני בתחום המדיני/פוליטי סביר שכן. [פורסם במקור בבלוג האישי של עומר מואב]