המחקר הכלכלי על הסיבות שמדינות מסוימות נשארות מאחור, מתמקד במוסדות הכלכליים, בעיקר ההגנה על זכויות קניין, ובכלל זה מערכת אכיפת חוק מתפקדת שמספקת ביטחון ואכיפת חוקים, וחשוב לא פחות, מערכת חוקית שמצמצמת את כוחו של השליט לפגוע בציבור באופן שרירותי ומפלה.
ממשלות מושחתות, שלא כפופות לחוק, שכוחן אינו מרוסן במערכת משפט עצמאית, כנסת, ובנק מרכזי עצמאי, פוגעות בצמיחה הכלכלית.
אני לא רוצה לטעון שישראל תהפוך לרפובליקת בננות ענייה אם ראש הממשלה יצליח לקדם את תוכניותיו להחלשת סמכות בית המשפט (ופגיעה נוספת במערכת אכיפת החוק), אבל הכיוון הוא מאוד בעייתי. פסקת ההתגברות, שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוקים שבג"ץ פסל, היא לדעתי רק הסחת דעת:
ראשית, כל הטענה שיש כאן דיקטטורה של בית המשפט שיכול לפסול חוקים לפי האידאולוגיה של השופטים, זה בפועל סתם קשקוש, ממליץ לכם לקרוא את רשימת 18 החוקים שבג"ץ פסל. לא תגלו שם יותר מידי דברים דרמתיים. בג"ץ לא אסר על הממשלה להקים התנחלויות, בג"ץ לא פסל חוק עונש מוות למחבלים, בג"ץ לא מנהל את מדינת ישראל. לעיתים בג"ץ, בניגוד לרצונו, נאלץ לסתום חור שהממשלה/כנסת מסרבים לטפל. רוב הפסילות סבירות לחלוטין, אפילו מתבקשות (לא אהבתי את כולן, ובפרט אני סבור שבג"ץ טעה בפסילת בית סוהר פרטי, אבל אני מעדיף את המצב הקיים, או המצב הקיים עם תיקון מתון, על רמיסה מוחלטת של היכולת של בג"ץ לפסול חוקים).
שנית, הדיון בפסקת ההתגברות (המיועדת לחוקק חוקים שבג"ץ פסל), זו הסחת דעת לחוק אחר שראש הממשלה,
בנימין נתניהו, מתכוון לקדם - חוק שישלול מבית המשפט העליון את הסמכות להתערב בהחלטות מינהליות של הממשלה, השרים או הכנסת. כלומר, לשלול מבית המשפט את הסמכות לבטל החלטה של הכנסת להעניק חסינות לשרים, חברי כנסת, ובעיקר לראש הממשלה.
חסינות נועדה לאפשר לחבר הכנסת לבצע את עבודתו ללא מורא. למשל: להשתתף בהפגנה לא חוקית, לחסום כניסה של משפחות של אסירים ביטחוניים שבאו לבקר את בני משפחתם בכלא (המקרה של
אורן חזן), וכדומה. החסינות בהחלט לא נועדה לאפשר לחברי כנסת לקבל שוחד.
לכן אסור לכנסת להעניק חסינות למי שהוחלט להעמידו לדין באשמת שוחד