משה כחלון מתהדר באמינותו אבל אין לזה כיסוי. מילה של כחלון לא שווה כלום.
כחלון מצטייר כדמות נלעגת של הפוליטיקה הישראלית. במקום עשרה מנדטים שהוא קיבל במערכת הבחירות הקודמת, הוא קיבל במערכת הבחירות הנוכחית לא יותר מארבעה, מה שמעיד שהציבור לא פראייר וכבר גילה מה שווה כחלון האמיתי.
הציבור מתחיל להבין מה שוות ההבטחות של כחלון. זוכרים מה הוא אמר במשך שנתיים? הוא התחייב שהוא ואנשיו לא יישבו עם ראש ה
ממשלה, אם וכאשר יוגש כתב אישום נגד ראש הממשלה.
צריך להיזכר בכמה אמירות של כחלון, כדי להבין עד כמה הכניסה לממשלה בוערת בעצמותיו. לא כל הפוליטיקאים מצליחים לשמור בפוליטיקה על חוט שידרה ישר וגם יציב. המקרה של כחלון עוד יילמד באוניברסיטאות בחוגים למדעי המדינה, כשיבקשו לדון באמינותם של חברי הכנסת ובשאלה עד כמה הם מוכנים להרחיק לכת כדי לתפוס כיסא.
בפוליטיקה שהיא אומנות הבלתי אפשרי, ניתן למצוא גם נעדרי חוט שידרה, אבל כאלה שהתואר "סמרטוט פוליטי" הולם את התנהלותם לא פוגשים כל יום.
כמה מהאמירות החד-משמעיות של כחלון מתבררות עכשיו כאמירות ריקות מתוכן, שהאומר אותן לא התכוון כנראה לקיים אותן. הוא בחר לכאורה ליצור מראית עין לפני הבחירות שמערכת המשפט היא עבורו קו אדום, כדי לטפח תדמית של מועמד נקי כפיים, שהחוק משמש מראה עבורו. עכשיו השתנו הדברים.
בחודש ינואר 2018 הבטיח כחלון ב"פגוש את העיתונות" ברשת 13 חד-משמעית: "אם היועץ המשפטי לממשלה יכריז על הגשת כתב אישום, אין ספק שנתניהו צריך להתפטר". בראיון ל"אולפן שישי" בחברת החדשות במרס 2018 נשמע עדיין כחלון נחוש בדעתו: "יש אדם אחד ויש חוק אחד - חוק שאומר: היועץ המשפטי לממשלה מחליט אם יוגש כתב אישום. ימצו את התהליכים והיועץ המשפטי לממשלה יודיע שהחליט להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה, ראש הממשלה לא יוכל להמשיך ולכהן כראש הממשלה תחת כתב האישום. זו תשובתי לפני שלושה חודשים והיום אצלך". בחודש אוקטובר האחרון שב משה כחלון וחזר על אותם דברים בחברת החדשות ואמר "ראש ממשלה תחת כתב אישום ואחרי
שימוע לא יוכל לתפקד. בשביל זה לא צריך אותי".
כחלון, שמבקש להצטייר כנבחר ציבור ששמירה על עצמאות מערכת המשפטית היא נר לרגליו, הופיע שלושה ימים לפני הבחירות במשדר של 'החדשות', שבו השתתפו כל ראשי המפלגות ואמר: "מעולם לא נתתי להעביר חוקים פרסונליים, שום חוק פרסונלי לא יהיה".
ומה אומר עכשיו מספר 2 ברשימתו של כחלון, ח"כ
רועי פולקמן, שהפך לקולט הברקים של כחלון? בהודעת הבהרה שהוא פרסם כתב: "נוכח הבחירות יש לבחון מחדש את התנהלותנו. לא אמרתי שהחלטתי לשבת ולתמוך בקואליציה בכל מצב. עם כל הכבוד ל'כחול לבן', שלא הציגה בדל קבלה עד כה, אנחנו אלה שעמדנו כחומה נגד חקיקה פרסונלית במשך ארבע השנים".
השבוע התנדב פולקמן לייצג שוב את כחלון, ואמר שכחלון הבהיר לראש הממשלה נתניהו, שקואליציה של שישים חברי כנסת אינה מקובלת עליו, וגם הוסיף בכל הרצינות: "מי שסוחט את נתניהו זה סמוטריץ' ולא כולנו. כחלון מראה שאפשר לעשות דברים מתוך המחנה הלאומי מבלי להתלהם".
כמה קל לכחלון וסיעתו לגלגל את האחריות על האחר. למה כחלון לא אומר את זה בקולו? ומה עם פניית הפרסה של כחלון בעניין העמדתו של ראש הממשלה לדין אם יוחלט על כך? בעניין הזה מעדיף כחלון לשמור על שתיקה, כדי לא להפסיד את הכיסא, ומעדיף לשלוח את פולקמן שיתמודד עם שאלות העיתונאים.
כשהכיסא קרוב מתמיד, כחלון איננו מתכוון לוותר עליו, גם אם הוא ייתפס בציבור כבדאי, וכאיש שמילה אצלו היא לא מילה. כחלון הודיע, אם שכחתם, שאין לו כוונה להצטרף לליכוד. היום הוא מבין שאם הוא לא יעשה את המהלך, הוא עלול להימחק לחלוטין מהמפה הפוליטית בבחירות הבאות, ולכן הוא גם מתבטא עכשיו בשפה שונה.
לכחלון חשוב רק הכיסא. אצלו הבטחות הופכות להמלצות שלא חייבים לקבל. מה שבטוח, כיסא ליד שולחן הממשלה אסור להפסיד רק בגלל התחייבות ציבורית. כחלון הוא לא מסוג הפוליטיקאים שנולד עם חוט שידרה פוליטי. כשהברירה היא להיות בפנים או בחוץ, כחלון שמשנה את דעתו על-פי נוחותו הפוליטית, מעדיף לעבוד עלינו בעיניים מאשר להפסיד את התפקיד.
מאז הבחירות למדנו להכיר את משה כחלון האמיתי. למדנו לדעת שלמילה או להבטחה שלו אין שום ערך. מה שמעניין את כחלון זה רק כחלון. כשנראה אותו עם החיוך המאולץ, בתמונה המוכרת שמצולמת בבית נשיא המדינה, כשתוקם הממשלה החדשה, נזכור מה שווה נטו כחלון. וגם מה שוות ההבטחות נטו כחלון. אז גם נוכל לשאול את עצמנו מה קיבל הציבור נטו - חוץ מהכיסא של כחלון.