מירב ארלוזורוב, דהמרקר, על גיוס החרדים, תחת הכותרת: מירב ארלוזורוב, "הטמטום ההיסטורי: מי בכלל צריך חוק גיוס", באתר דהמרקר, 30 למאי 2019. חוק הגיוס מנציח את האיוולת ההיסטורית של חוק טל: בשביל לגייס 417 בני ישיבות לצבא, הצעת החוק כולאת 14 אלף מהם בישיבות ומונעת מהם לצאת לעבוד. מתי נבין ששילוב החרדים בשוק העבודה חשוב יותר מיעדי הגיוס לצבא? ארלוזורוב ממשיכה:
חוק הגיוס ממשיך בכך את הטמטום ההיסטורי של חוק טל: החרדים השתמטו מהצבא, החילונים רתחו עליהם, אבל נאלצו לבלוע את הצפרדע, ובתור נחמה לחילונים נקבע שהחרדים יענשו בכך שכל זמן שהם מממשיכים להשתמט הם יהיו חייבים להישאר כלואים בישיבה ואסור יהיה להם לעבוד. כך השיגו החילונים השג מופלא כפול: החרדים גם לא משרתים בצבא וגם לא עובדים. הידד. את ההתניה ההרסנית הזאת, שבה במו ידנו תמרצנו את החרדים לא לשרת בצה"ל וגם לא לעבוד, חוק הגיוס ממשיך לשמר. החוק, שנכתב על-ידי צה"ל, מקדם אך ורק את האינטרסים של הצבא, ולכן ממשיך לפסול כל חלופה לשירות צבאי, כמו שירות לאומי או פשוט יציאה לעבודה. עד כאן מהכתבה של ארלוזורוב.
אציין שהפתרון של שירות לאומי/אזרחי הוא פתרון גרוע, מדובר בפיקציה אחת גדולה: זו סתם עבודה מיותרת ובזבזנית בכפייה. לשחרר את החרדים שיעבדו בשוק העבודה. נקודה. ובהזדמנות זו היה רצוי בכלל לבטל את השירות הלאומי. מי שרוצה להתנדב שיתנדב. לא צריך מסגרת פוליטית של מדינת ישראל, בעלות מאוד גבוהה, לארגן את כל העניין הזה.
מוטב היה אם הפוליטיקאי התורן שרוכב על שנאת החרדים ילחם על מה שבאמת חשוב: חרות מכפייה דתית וצמצום הנטל הכלכלי. ולגבי השירות הצבאי, ברור שחייבים לפצות כלכלית את המשרתים.
[
פורסם בבלוג האישי של עומר מואב]
