כנסת שהתפזרה לה, כי מי שאמור היה לבנות קואליציה כשל בתפקידו, מרהיבה עוז וממנה מבקר מדינה. מדובר בכנסת שאך זה נבחרה ואך זה התפזרה. הרעיון לבחור את
מבקר המדינה בכנסת בהשתתפות כלל החברות והחברים, הוא רעיון מבורך. אך מה שפחות מבורך הוא המשמעת הקואליציונית. זאת אומרת שמחייבים את חברי הכנסת לציית, לעשות את מה שמורה להם ראש המפלגה. בעצם הכנסת הזאת חצתה כבר את כל הקווים האדומים, כנסת של מעבר שחבריה מצייתים בעיוורון מוחלט ועושים את מה שמורים להם.
הכנסת של מעבר, מורכבת מח"כים וותיקים וכאלה שאך זה טעמו את אוויר הפרלמנט. המעניין הוא שכנסת של מעבר פועלת כאילו היא כנסת נבחרת ולא כנסת מתפזרת. ממנה מבקר מדינה בהצבעה ממושטרת, משמעת קואליציונית. כנסת שמאפשרת פיטורים של שרים והכנסת אחרים. בקיצור כנסת שבועטת בכל ערכי הדמוקרטיה הישראלית. דמוקרטיה רוויית כנסות של מעבר שזו היא. הכנסת שחוצה כל גבול אפשרי, מותחת את גבולות החקיקה ופורמת את כללי האתיקה. את הכללים שמעולם לא נכתבו באופן פורמלי.
הלכה ולמעשה יש להם ל-120 הנציגים שלנו, משכורת נכבדת, מכונית צמודה וחסינות לעשות על-פי מיטב השיפוט שלהם כשהם יודעים שהם עומדים פעם נוספת לשיפוט הציבור. הם לא יכולים להלין על-אף אחד, היוזם אומנם הוא ראש הממשלה אך הם נענו לו אפילו יותר ממה שהוא ציפה, 74 חברות וחברי כנסת תמכו בהצעה שלו. זוהי תמיכה של יותר מחצי הפרלמנט. הם פשוט הרימו יד ואמרו "בעד".
לכל הצדדים ברור שמדובר בקריסת ערכים, בזבוז משאבי ציבור ואולי בעצם, זה לא כל כך ברור. הציבור, אזרחי ישראל מקבל את הדין בשלוות נפש, ארגונים אזרחיים בדממת אלחוט. במילים אחרות, אלה שבעד ראש הממשלה ואלה שנגדו כעת סרים למרותו, מצב אידיאלי לכל מושל יחיד. דומה שאפשר פשוט לוותר על הכנסת ועל הממשלה ולאפשר לראש הממשלה
בנימין נתניהו להיות המושל המוציא והמביא היחיד.
אלו כמובן מחשבות פסולות כלל ועיקר, אך נועדו להציב בפנינו את המראה ולהבין שכך לא ניתן לנהל מדינה, כך לא ניתן לתכנן לטווח ארוך. אנחנו מדינה נפלאה ומוצלחת שכבר זמן רב מדי מתנהלת ולא מובילה. חברי כנסת משתרכים אחרי השררה ומחזקים אותה בזכותנו, אזרחי ישראל, אנחנו מוכנים שהכנסת תהיה במעבר כמעט שנה, אנחנו מוכנים לשבת על הספסל ולהפסיד במשחק.
האמת שאנחנו במשחק פוליטי ולא קולטים שמדובר בחיים שלנו. אנחנו מוכנים לשלם כל מחיר על הירקות והפירות ובכלל, אנחנו מוכנים לשבת בפקקים לשעות ולדבר עם כל העולם בסלולרי, אנחנו באים לעבודה וחוזרים הביתה ולא מתעניינים בזיהום האוויר ובזיהום הערכים.
כן, אנחנו כאן בישראל, ממתינים בסבלנות אין-סופית שאדם אחד יחליט אם הוא מרוצה מהקואליציה, שאנחנו האזרחים בחרנו, עבורו. אני אומר אדם אחד, שכן הוא מנצל הוראת חוק אחת בחוק יסוד הממשלה המאפשרת לו לפרק את הכנסת גם כעבור זמן קצר ולא לאפשר לנשיא להטיל את המשימה על מישהו אחר.
אין לנו מה להלין, אנחנו מציעים את המיטה ומסדרים את הבית לפי רצון המושל ומסננים דבר מה של חוסר שביעות רצון וממשיכים הלאה. הדברים מופנים לכלל אזרחי ישראל על כל הגוונים שבה. אזרחים שרוצים לחיות באושר ולא קולטים איך המערכת הפרלמנטרית נפרדה מהעקרונות של מימוש רצון העם. המערכת הפרלמנטרית מקדשת את עצמה ובמיוחד את העומד בראשה שיעשה ככל העולה על רוחו.
הכותרת של המאמר ממחישה את הדברים: אנחנו בעת משבר. במילים אופטימיות יותר אומר בעת מעבר, דמוקרטיה שנמצאת במבחן המציאות של מדינה מפותחת מתקדמת. מדינת סטארט-אפ בעלת-שם בינלאומי. אלא שהסטארט-אפ הוא שלב, מעבר מרעיון לאב טיפוס ואז לייצור המוני. אנחנו כאמור בשלב הסטארט-אפ ואם לא נדע לייצר מוצר ישראלי איכותי, נהיה ככל המיזמים שהיו רעיונות נפלאים ונותרו כך ללא פס ייצור מעשי.
