בימינו הכינוי 'צדיק' מתאר אדם טוב-לב העוזר לאחרים, אבל ביהדות השימוש במונח 'צדיק' מתייחס לאדם ירא שמים, המתנהג בחסידות ומדקדק במצוות. אהרן שידלובסקי לא היה ירא שמיים ולמרות זאת על קברו בכנרת נכתב "צדיק יסוד עולם".
אהרן שידלובסקי היה איש העלייה השנייה ועד יום מותו, בסוף שנות ה-70, היה אומר "ביום שלבן-אדם יש יותר משתי חליפות של בגדים, אחת לעבודה ואחת לאחר שעות העבודה, כל העשייה הציונית לא שווה כלום. רק שתי חליפות צריך. באנו הנה לחיות בפשטות ובצניעות וכל הרדיפה מעבר לזה, זה הורס לנו את הכול".
אהרן נולד בשנת 1892 בסקריצ'ין, עיירה קטנה בפולין, למשפחה דתית. בגיל 13, כשהגיע הזמן לעמוד מול המשפחה והקהילה ולקבל עליו את עול המצוות, דווקא אז בחר לפנות אל הכיוון ההפוך והחל להתרחק מהדת.
בהיותו בן 16 עברה המשפחה ללודז' ואביו הפך לשותף בבית חרושת לטקסטיל. בשלוש שנות שהותו בלודז' למד שידלובסקי שפות וספרות אירופית בעיקר ספרי טולסטוי, ושם גם נתוודע לתנועות הנוער החלוציות. רוח החלוציות והעשייה משכו את אהרן ובשנת 1912, והוא בן 20, הגיע לארץ ישראל. כמו כל הצעירים הצטרף לעובדים בחדרה ויחד איתם עלה לגליל והיה בין שמונת החברים הראשונים בחצר כנרת, שם חבר ל'קבוצת היחד' של בן-ציון ישראלי ונח נפתולסקי. יחד הם הקימו את כפר אוריה, חזרו לכנרת והקימו את קבוצת כנרת.
בשנת 1.19, בסוף מלחמת העולם הראשונה, היה שידלובסקי בין ראשוני המתגייסים ל'גדוד העברי', וכעבור שנתיים השתחרר וחזר לכנרת. ארבע שנים אחר-כך נשא לאשה את עליזה בת יעקב ציטליאוניק, שאף היא רשמה בחייה ובמעשיה דף מפואר בקורות כנרת ותנועת העבודה כולה. אהרון אומנם היה פציפיסט באמונתו, אך עם זאת תיפקד במאורעות תרפ"א כמפקד כנרת ואף כחבר מפקדת 'ההגנה' של עמק הירדן.
שילוח הנשק בספטמבר 1929 הטיל יוסף הכט, שהיה ראש ההגנה הארצית, על יהודה כרמי מחיפה ואהרן שידלובסקי מקבוצת כנרת, לארגן את קניית הנשק באירופה. שניהם יצאו מהארץ בדרכם לאנטוורפן שהייתה ידועה כ"מחסן הנשק של אירופה". באנטוורפן נפגש שידלובסקי עם המנהיג הציוני ז'ן (יונה) פישר, שקיבל אותו בקרירות יתרה. ארגונים בלתי-לגאליים, הברחות נשק וכדומה, לא היו לרוחם של היהודים במערב אירופה, וזאת בלשון המעטה. תגובתו של פישר הייתה שלא ייתן אפילו פרוטה אחת. הוא מתנגד לכל העסק מפני שהוא חושב כי אין היהודים יכולים להחזיק מעמד ללא הממשלה האנגלית ויש לפנות אליה במקרה הצורך.
לאחר שפישר סירב לסייע לו, פנה אהרן לשני יהודים ציוניים באנטוורפן, משה לוין וחיים פרידמן, שהושיטו את ידם לעזרה ונתנו את הכסף הדרוש. עם הכסף שהוענק להם קנו שידלובסקי וכרמי את הנשק באנטוורפן, אך החלק הקשה היה שילוח הנשק לארץ והעברתו דרך הנמלים.
הניסיון הראשון נעשה במשלוח "שתילים". האקדחים ('מאוזרים') הוטמנו בתוך האדמה שבחביות, ארוזים ומוגנים היטב מפני הרטיבות, ועל גבם נשתלו שתילים נאים. אולם בהגיע השתילים ליפו סבר שליח ה'הגנה' כי קיים חשש שבעת ההובלה מן האונייה לחוף תתפרקנה החביות בהן נשתלו השתילים והמשלוח הוחזר לאנטוורפן. שידלובסקי וכרמי ארגנו קופות ברזל בעלות דפנות כפולות ובהן הם שולחים את הנשק.
במרץ 1930, כאשר הגיעו שלוש קופות הברזל הראשונות לחיפה על שמו של המהנדס וילבושביץ, כבר חיכתה להן המשטרה הא"י. הדפנות פורקו ובתוכם נמצאו 148 אקדחי 'מאוזר' נטולי קתות, 'מאוזר' שלם (שיהווה דוגמה לנגרים שיעשו את הקתות בארץ), כ-60,000 כדורי רובה ואקדח ולמעלה מ-2,500 מחסניות לכדורים. לפי השמועה קיבל המלשין האלמוני 300 לירות ממשטרת הארץ.
בין השנים 1945-1947 הדרים שידלובסקי לבית הערבה שם האדמה מלוחה ו"לא ידידותית" לחקלאים. אהרן שטף את האדמה והפך אותה מאדמה מקוללת לאדמת שלחין פורייה, תוך שהדריך את המתיישבים החדשים בבית הערבה.
"בובה" הוא עבד בגידולי השדה ובגן הירק ונחשב לאחד האנשים הבולטים בתולדות קבוצת כנרת. באתר הקבוצה נכתב עליו כי "צניעות, פשטות והסתפקות במועט היו אורחות חייו של אהרן, להם הטיף ולפיהם נהג". שידלובסקי היה ידוע בעמדותיו הבלתי מתפשרות לגבי אופיה של הקבוצה. הוא התנגד להתרחבות וגידול המשק באמצעים חיצוניים כמו הלוואות מענקים ואף התנגד לשיפור המואץ ברמת החיים בקבוצה. כנאמן ללא גבול לאמיתותיו יצא לו לרוב להיות אופוזיציונר לכלל.
הם היו זוג ידוע, הוא והפרדה "בובה". שניהם עבדו קשה ולא התפנקו, ולאחר שעייפה הפרדה, איתה עבד שידלובסקי במשך 15 שנים מאומצות, החליטו חברי כנרת להוציא אותה לגמלאות. המזכיר שטיין סיפר כי החברים, ובעיקר אהרון שידלובסקי האגדי, כל כך אהבו אותה והם החליטו כי מגיע לה להזדקן בשיבה טובה. היא הייתה מסתובבת בין החברים ואוכלת מידיהם. בכנרת מספרים כי ביום שמתה לקח שידלובסקי טורייה ומעדר ובמשך יום שלם חפר בור בשדה. כשסיים הגיעו מספר חברים ויחד אתו גלגלו את "בובה" לתוך הבור.
"הפנסיונרית הראשונה בתנועה הקיבוצית" - כך כונה קברה על-ידי חברי הקיבוץ. בשנות ה-80 החליט החבר אהרוניק ישראלי לשחזר את תולדות כנרת ולטפח נקודות מעברה. בין השאר הותקנה ל"בובה" מצבה ועליה מחרשתה המיתולוגית. על קברה נכתב: "פה נקברה בובה שחרשה, קילטרה ותילמה בנאמנות את אדמת כנרת בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. יהא זכרה שזור בתולדות כנרת".
ב-1948, כשבן-גוריון הקים את המדינה, אהרון שידלובסקי לא אהב את הדרך בה הדבר נעשה. הוא רב עם בן-גוריון עד יומו האחרון. ביובל ה-50 לכנרת, קרא לו בן-גוריון לעלות לבמה, אך הוא סירב וצעק לו מהשורות הראשונות "אתה הקמת מדינה לא טובה, הכל כאן לא טוב". לדעתו על הכל להיות מושתת על חקלאות וצנעה.
אחיו של אהרן שידלובסקי הוא התעשיין הידוע יוסף שידלובסקי, מי ששבר את החרם הצרפתי על ישראל והקים בבית שמש את המפעל למנועי מטוסים 'מנועי בית שמש'. בין שני האחים היה מאבק גדול מאוד. אהרן החקלאי אמר לאחיו: "אתה מנצל אנשים, אתה עושק אותם" ויוסף התעשיין ענה לו "אני נותן להם פרנסה ודואג לקידמה". כשהיה יוסף מגיע לבקר בכנרת עם מסוק, והיה נוחת במגרש הכדורגל, הייתה זו אטרקציה גדולה מאוד. כשהיו באים לאהרן ואומרים לו "אחיך הגיע עם אנשים חשובים, ראשי ממשלות וכו'", הוא היה עונה להם "תגידו ליוסף, שיש לו שתי אפשרויות לראות אותי: האחת שיחכה שאני אגמור את יום העבודה, והשנייה שייקח טורייה ויצטרף אלי לשדה, ואז נוכל לדבר...".
לאהרן ועליזה שידלובסקי נולדו שתי בנות: הציירת ריקה שלו והרופאה ד"ר הדסה דין. ריקה נישאה למבקר הספרות מרדכי שלו, ונולדו להם שני ילדים: הסופרת
צרויה שלו, הנשואה לסופר איל מגד, והמתמטיקאי והסופר ענר שלו, הנשוי לד"ר דנה שלו מהחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית בירושלים (בתה של הסופרת וחוקרת המקרא אריאלה דים-גולדברג).
בשנת 1980 נפטר אהרן בגיל 87, ועל קברו נחקק "צדיק יסוד עולם". לאחר מותו כתב מוטי זעירא את הספר "עקשנות וכוכבים". פרקים מחייו מופיעים בספר "אמא", שכתב נכדו, ענר שלו.
